דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) פג

שחסר מן המדה נ"ב מן תחלה עד כאן נשמט ממשנה דלעיל ונעתק לכאן ומהראוי להחזיר למקומו בראשית דבריו על המשנה דלעיל דף קג ע"ב

דף קז ע"ב האומר לחבירו כו' מן הכחוש שבה והוא נותן לוקח מכאן ואילך צריך תיקון וכצ"ל לפי הגהתי כגון שהיה מדת השדה מאה אמה ושוה מאה דינרין ויהיה בה מקום שמדתו שלשים אמה שוה נ' דינרין ימשח לו נ' אמה מן השבעים ויתן עד נ' דינרין (פי' להשלים המעות ואם פסק עמו ברוח ובאותו רוח על דרך משל היה אלה השלשים אמה השמנים ימשח לו לאותן השלשים אמה עשרים אמה בעשרים ותשעה חצאי דינרין שהוא חצי החבל: אופן אחר להגיה המשנה הנ"ל אשר מצאתי והוספתי הגהתי וכצ"ל כגון שהיה מדת השדה מאה אמה שוה נ"ח דינרין ויהיה בה מקום שמדתו ל' אמה שוה ל' דינרין ימשח נ' אמה מהשבעים ויתן לו ט' דינרין וכו' כולה כמו שהיא בלא הוספה וגרעון כלל והכל נכון אך לא כהרע"ב: פרק שמיני

דף קטו סדר נחלות כך הוא כו' יש לך לזכור בסדר הנחלות שלשה עקרים ע' סמוך לסה"ד שאין ירושה לאחים בחיי האב ולא לאחי האב בחי' אבי האב

דף קכב אחד הבן ואחד הבת בנחלה כו' רוצה לומר שהם שוים בירושת האם והאב כלומר: פרק תשיעי

דף קמו השולח סבלונות כו' בין מת הוא בין מתה היא או הדר הוא יחזור הכל

דף קנג לא כתב בה שכיב מרע כו' שיביאו ראיה אותם שיש בידם שטר מתנה בעדים שהיה בריא בעת כתיבתו

דף קנז המחלק נכסיו על פיו כו' ואפילו אם יהיה המקנה לזולתו שכיב מרע נ"ב כצ"ל כמו שמפורש במשנה אחד ברי ואחד מסוכן ואח"כ מפרש מאי דקתני אלא במשיכה וקשה לכאורה הא מתחיל דבריו וכבר ביארנו וכו' וקנין המטלטלין וכו' ושם בקידושין מפרש עוד קנינים למטלטלין היינו חליפין ואגב קרקע והכא קתני אלא במשיכה ע"ז מתרץ מאי דקתני אלא במשיכה אינו ממעט אלא בדבור בלבד שדבור אינו כלום

דף קנז נפל הבית עליו ועל אביו כו' אבל אומרים זה לבעלי חוב דבן יורשי הבן רצונו לומר נ"ב נראה שלפני הרמב"ם היה הגי' במקום בעלי החוב יורשי הבן והיינו הך כדמפרש

דף קנח נפל הבית עליו ועל אשתו כו' ונכסים הם נכסי צ"ב ונכסים הנכנסים והיוצאים עמה: וכבר נתבאר בפרק רביעי מיבמות: פרק עשירי

דף קסח מי שפרע מקצת חובו השליש את שטרו כו' רבי יוסי סבר אסמכתא קניא וכל מה שיהיה על דרך זה יקרא אסמכתא נ"ב פי' דפסק אסמכתא קניא רק על אלו אופנים דמפרש ואזיל אבל זולת האופנים הללו לא קניא ואין מתקיים מזה כלום וע' ברי"ף שדברי הרמב"ם נראה נלקח משם אבל בפסקיו פוסק בהדיא כר' יהודה דאסמכתא לא קניא

דף קעג המלוה את חבירו ע"י ערב וכו' ופירוש המשנה כך המלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע בהן תחלה: סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת בבא בתרא: מסכת סנהדרין פרק ראשון

דף ב ד"מ בשלשה וכו' גזילות וחבלות בג' וכו': וחכ"א אין ראוי לעשות כן שמא יצא לעז על השלשה הראשונים שאינן מומחין או שהן פסולין נ"ב פי' הרואה שלא ידע שהבעל הביא עדים אחרים שידעו שזינתה ולא ידע כ"כ אשר הוסיפו עוד כ' על הג' הראשונים ויצטרפו יחד לב"ד של כ"ג אלא יראה שיתוועדו ב"ד אחרים וישמע שב"ד האחרון יחייבו האשה מיתה ילעוז לעז על הג' הראשונים שחייבו הבעל לשלם מאה כסף מהיפך להיפך ויאמר על הראשונים שאינם מומחין וטעו בדין או שהיו הג' הראשונים פסולין מחמת קורבה להאשה ויסלפו המשפט לטובת האשה ועתה הב"ד האחרון מומחין צדיקים דנידון אמת לאמיתו ע"כ אמרו חכמים שאם הוכחשו עדי הבעל וירצו לדון הבעל מאה כסף ידונו שלשה ועשרים ואם יביא הבעל עדים אחרים ויחייבו אותו הב"ד עצמו של כ"ג להאשה מיתה לא יהרהר שום אדם אחריהם הם אמרו והם אמרו כנ"ל לפרש דבת הרמב"ם מתמצית דברי הנ"י. והתי"ט כתב על דברי הרמב"ם "או שהם פסולים" גם "על שאינם מומחין" ועתה בעז"ה הכל נכון: (שם) דיני נפשות בכ"ג הרובע והנרבע בכ"ג כו' הביא ראיה במה שנאמר ואת הבהמה תהרוגו נ"ב התי"ט כתב דדברי הרמב"ם בזה צריך עיון וחיבורו של הגרי"ב יש סדר למשנה אין עמדי אך נ"ל כי הרמב"ם לא רצה לפרש כפרש"י שני הפסוקים על ההיקש אחד להקיש בהמה הרובע לאשה הנרבעת ואחד להקיש בהמה הנרבעת לאיש הרובע דמה לי רובע מה לי נרבע כיון דידעינן שבהמה הרובע בכ"ג ה"ה בהמה הנרבעת. כ"כ אם שניהם להקיש אתיא למה מקדים התנא קרא והרגת וגו' לקרא ואת הבהמה שכתוב לפניו ע"כ מפרש הרמב"ם ששניהם להקיש לא צריך רק קרא אחד לגופיה שהבהמה ג"כ חייבת מיתה וזה משמע יותר מן והרגת את האשה ואת הבהמה ששניהם במיתה ע"כ מקדימו וא"כ ואת הבהמה תהרוגו מיותר ללמד להקיש בהמה לאדם מה אדם בכ"ג אף בהמה בכ"ג: (שם) סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד כו' סמוך לסה"ד ושלישי לחלק צדקה 1) ורופא אומן 2) ולבלר 3) ומלמד תינוקות הרי מאה ועשרים: פרק שני

דף יח ע"א כהן גדול דן ודנין אותו מעיד ומעידין כו': מה שאומר לבני אדם כשמנחם אותם הוא תנוחמו: (שם) המלך לא דן ולא דנין אותו לא מעיד ולא כו' והלכה כר' יהודה במה שאומר נושא הוא אלמנתו של מלך נ"ב בפסקיו חזר בו וכתב אפילו המלך אינו נושא אלמנתו או גרושתו של מלך אחר

דף כ ע"א מת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו כו' פלטרין שלו הוא ארמונו לפייס לדבר על לב העם

דף כא ע"ב לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו וכסף וכו': וחלק בראש הוא שיקח חצי כל השלל ששוללין כל העם מוסף על כל מה שהיה לאותו המלך נ"ב פירוש לאותו המלך שכבש והיינו אוצרות המלך למלך דקתני בברייתא: מותר למלך נ"ב מה שלא כתב כאן המלך לא ירבה לו נשים יותר משמונה עשרה אפילו כשרות והגונות כת"ק שכותב כן בפסקיו סמך עצמו על מה שמסיים ואין הלכה כר"י ולא כר"ש ממילא הלכה כת"ק: פרק שלישי

דף כז ע"ב ואלו הן הקרובים אביו ואחיו ואחי אביו ואחי כו': חמיו אבי אשתו וגיסו בעל אחות אשתו וחתנו וכן בנו של אדם או חתנו לעדות אחד הוא. והמעלה השנית והם בני אחות האב אלו על אלו נ"ב בני אחות אבי פסול לי ואני להם בן אחי אמם בזה שייך אלו על אלו: או בני אחות האם בני אחות אמי ואני להם כ"כ בני אחות אמם ושם אחד להם שייך קצתם על קצתם: או בני אחי האם נ"ב ע"כ שלא יעידו איש על אחיו ועתה אומר שאין מצטרפין זה עם זה לעדות