דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) פא

פרק חמישי

דף מח ע"ב שור שהיה מתכוון לחבירו והכה את כו' אין רצונו לומר כשנתגיירה והיא מעוברת כי זה מבואר הוא נ"ב שדמי הולדות שלה כן איתא בפסקיו חובל ומזיק פ"ד ה"ד: אבל רוצה לומר כשנתעברה בחיי הגר נ"ב והפילה בחיי הגר ולא שילם עד שמת הגר או כשהפילה אחר מיתת הגר נ"ב כאן פוסק כר"ח ובפסקיו פוסק כרבה שם ה"ג. ולפיכך אינו חייב דמי ולדות כשלא יחיה לזה הגר יורשים נ"ב ע' תוס' אטו ולדות צררי נינהו: פרק ששי

דף נה ע"ב הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן כו' דרך הרועים בא"ד וכשנדע הדמים ההם אחר כן נאמר כמה שוה זרע ששים אמה מזה השדה ממין הזרע הזה וזאת האמה שאכלה צמחים מכלל הששים אמה וידענו מה שבין השתי שומות וישלם המזיק כצ"ל

דף סא ע"ב המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו כו' ישבע בעל הבירה על מה שהיה בתוכה שבועה בתורה נ"ב פי' בנקיטת חפץ וישלם המדליק כל שישבע עליו ובלבד שיהי אמוד נ"ב או אינש מהימנא דמפקדי אינשי גביה שיש לו כמה שטען כצ"ל: פרק שביעי

דף עד ע"ב מחלוקת ר"ש וחכמים נ"ב פי' זה קאי על גנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר אחרית המשנה: פרק שמיני

דף פו ע"ב המבייש את הערום המבייש את כו' והראוי לעשות בחובל בחבירו שיושם כל מה שיתחייב משבת ובושת ורפוי וצער ונזק ויכלול כצ"ל: סוף המשנה אלא בשור המועד בלבד אין גובין לפי שעיקר הוא בידינו אין מועד בבבל כצ"ל

דף צ התוקע לחבירו נותן לו סלע רבי יהודה אומר כו' סה"ד וכל אל לו הם קנסות ודנין בא"י כמו שביארנו כצ"ל: פרק תשיעי

דף קג הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו כו' סה"ד או ישלחהו לב"ד נ"ב פי' לאו דוקא שיתן בעצמו ליד ב"ד אלא יכול לשלוח לב"ד ע"י שליח ב"ד וכן איתא בפסקיו פ"ז הל' י' וכן נותן הוא לשליח ב"ד

דף קי נתן הכסף לאנשי משמר ומת אן היורשין כו' סה"ד ופירוש מעכבין את הכפרה נ"ב ע' יש"ש סי' ס"ט: פרק עשירי

דף קיח הגונב טלה מן העדר והחזירו ומת או נגנב כו' אמרו ומנו את הצאן והיא שלמה פטור מלשלם על הענין הראשון כצ"ל (שיטה מקובצת)

(השמטה) דף קטו זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש כו' בא"ד לפי שהתעסק באסוף הדבש בידו נ"ב בדותא היא שבשתא היא ומיד הרמב"ם לא יצאו הדברים כי מה לי התעסקות לאסוף הדבש בידיו כן ואולי יותר העבודה להציל החמור שלא ישטוף אותו הנהר וגם בגמ' מפורש שעושה מעשה בידו היינו דבידים קא פסיד ששופך את יינו בידים בשבילו אבל בחמורו מניח לו ומעצמו נשטף וכן פי' הרע"ב ע"כ נ"ל שלא היה כלל בפי' הרמב"ם אלו הארבעה תיבות "שהתעסק באסוף הדבש בידו" כל בר בי רב יודע מה הוא אצל חמורו אינו עושה מעשה בידיו אבל אצל יינו עושה מעשה בידים והמעתיק בשגגת תלמוד הוסיף לפרש דברי הרמב"ם והמוסיף גורע: סליקא לה מסכת בבא קמא: מסכת בבא מציעא פרק ראשון

דף י ראה את המציאה כו' כשהיה עומד בשדה נ"ב שאין לו בעלים וכן הוא בפסקיו גזילה ואבידה פ' י"ז הל' ט' כי גירסתו כגי' הרי"ף רפ"א כי תקינו ליה רבנן ארבע אמות בשדה דעלמא וכפי' הנ"י: בא"ד ומה שאמרנו שזכתה לו שדהו יתכן זה בשני תנאים נ"ב דוקא שדהו שאינה משתמרת אבל חצירו המשתמרת אינו צריך שום תנאים כדאיתא בפסקיו הלכות אבידה פ' י"ז הל' ח'

דף יח מצא גיטי נשים ושחרורי עבדים דייתיקי מתנה כו' דייתיקי מלה מורכבת ופירוש ענינה דא תהא למיקם ולהיות והוא שטר ש"מ שמקנהו בו: פרק שני

דף כח ועד מתי חייב להכריז כו' האחרון שמיני של חג נ"ב בא לומר אם יהיה רגל אחרון סוכות לא יחשוב השבעה ימים אחר יו"ט ראשון לאשר שמיני רגל בפני עצמו אך צריך להמתין עד אחר שמיני של חג ואחריו יכריז שבעה ימים וזאת כי לא הלכו לביתם עד אחר שמיני של חג ואחריו יכריז שבעה ימים אבל תמיד רגל הראשון להכרזה יהיה אותו שפוגע בו וראשון אחרי מוצאו האבידה וז"ל בפסקיו אבידה פ' י"ג הל' ח' בראשונה כל מי שמצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים וכו' ואחר רגל האחרון בשבעת ימים מכריז פעם רביעית וכו'

דף כו ע"ב ד"ה מצא בחנות הרי אלו שלו כו' ואמרו מצא בתוכו מעות הרי אלו שלו אין זה כשיהיו אותן הפירות מאיש שאסף אותן הפירות ועשה כל הצריך להן בידיו: פרק שלישי

דף מ יוציא לו שתות ליין כו' סה"ד ואין הלכה כרבי יהודה נ"ב דאמר אף המוכר שמן מזוקק ע' בפסקיו

דף מב המפקיד מעות אצל חבירו כו' או שקשר אותן בסדינו או על בטנו נ"ב היינו כשמפקיד אצלו בביתו וכדאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אבל כשמפקיד אצלו בדרך להוליכם לביתו או ששלח על ידו מעות ממקום למקום דבכך מיירי מתניתין דומיא דקרא וצרת הכסף בידך שצריך שיהי' המעות צרורים בידו ה"ה אם קשרם כראוי על בטנו נגד פניו מהני שפיר עד שמגיע לביתו כמו שפוסק בפסקיו שאלה ופקדון פ"ד הל' ו' וגם הרא"ש כתב כן

דף מג ע"ב החושב לשלוח יד בפקדון כו' ואמרו כיצד נ"ב כן הגי' במשניות: פרק רביעי

כיצד משך הימנו פירות כו' וכמו כן אם מכר זה המשכיר להשוכר סחורה והיא בזה הבית שעיקרו למוכר אם רצה גם הוא יתקיים בידו המכר לפי שהסחורה בביתו ואם רצה חוזר בו לפי שהסחורה בשכירות מהמוכר ונ"ב ע' בהלכותיו מכירה פ"ג הל' ז' וכן מביא הנ"י בשם הרשב"א כמו שהגהת וכן כתב הרא"ש

דף עב האונאה ד' כסף כו' כשיקח מה ששוה ששה בחמשה