דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) פ
Devash Tamar (hamishnayot Rmbam) 80 · דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) · free full Hebrew text
Open in the reader →אליעזר נ"ב בפסקיו אינו פוסק כמותו וע"ש בכ"מ
דף כח המביא גט והניחו זקן או חולה כו': גלוסקמא וחפיסא כו' וזאת החטאת הנזכרת בכאן היא חטאת העוף או חטאת אשה שאינה צריכה כצ"ל
דף לד בראשונה היה משנה שמו ושמה שם עירו כו' תיקון העולם כו' היה לו לאדם ב' שמות שנודע בשניהם אז כשכתב אחד מן השמות כצ"ל: שם אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים כו' נמנעו ב"ד מלהשביע כו' תיקן רשב"ג כו' כגון שיאמרו לה אמרי כל פירות שבעולם אסורים עלי נ"ב נ"ל שטעות נפל כאן כי הוא נגד כל הפוסקים ואין אחד מזכיר דעת הרמב"ם בפי' המשניות ע"כ נראה שבספריהם לא היה כן הלשון כל פירות גם בפסקיו לא משמע כן וז"ל אישות י"ו הל' י"א ואם רצו היתומים להדירה נודרת להן כל מה שירצו ע"כ ומפרש המ"מ וענין הנדר שתהיה אוסרת ע"ע לעולם איזה דבר שירצו היתומים ואם היה לפניו בפי' המשנה כל פירות היה מביאו כי דבר חידוש הוא ע"כ נראה כמו בגמ' שלפנינו דף לה ע"א ונדרה ואסרה פירות שבעולם עלה ולמחוק תיבת כל וכמו שכתבו תוס' דלא גרסינן כל באותו דיבור וראיתי תשובה לרבינו האי ז"ל שאמר תשבע ותטול נ"ב פי' כשנשאת וכן פסק בפסקיו: פרק חמישי
דף נט ואלו דברים אמרו מפני דרכי שלום כו' דע שזה הדבר כו' וזה אין מחלוקת בו נ"ב וע' יש"ש סי' כ"ב: פרק שביעי
דף עד הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז כו' ותתן, ר"ל שנתגרשה מעכשיו אבל מחויבת שתתן כו' ואנן עושין היקש על זה הדין כו' כצ"ל: שם בא"ד כשאמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני ליי בגד פלוני או חפץ פלוני שלא נאמר תתן דמיו או אחר במקומו ששוה יותר ממנו אלא היא מחוייבת לתת אותו הדבר בעצמו כצ"ל ורשב"ג חולק על זה הדין כמו שזכר ואין הלכה כמותו: פרק שמיני וכן לענין קדושין וכן לענין החוב כו'
דף עח ועל מנת שיאמר לו כו' אבל אמר לו זרוק לי חובי ותפטר כו' הרי זה אינו פטור נ"ב היפך ממשמעות הגמ' ופסקיו וכבר עמד ע"ז הל"מ ולא ידעתי למה מסתפי לשבש ולמחוק האי תיבה וצ"ל ה"ז פטור וטוב עשו מדפיסי ווילנא אשר עכ"פ הקיפו תיבת אינו
דף עט ע"ב בש"א פוטר אדם, אשתו בגט ישן כו' ב"ה סברי כו' וגט ישן הוא שיכתוב לה הגט ואח"כ החזירה נ"ב נשתבש וצ"ל כמו בספרו בפסקיו וז"ל שם שכתב לגרש את אשתו ונמלך ולא גירשה ונתייחד עמה אחר שכתבו לא יגרשנה באותו הגט פעם אחרת ולפי דבריו הנ"ל צ"ל כאן ואח"כ נתייחד עמה ונשאר הגט אצלו וכו' ואחר שנתיחד עמה גרשה פעם אחרת וכו': סליקא מסכת גיטין: מסכת קידושין פרק ראשון
דף יד ע"ב עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה עצמו כו' כתוב בתורה כו' וכשיעדה לו או לבנו אינה יוצאה אלא בגט או במיתת הבעל כצ"ל וכן הוא בסהי"ד בזה"ל: פרק שלישי
דף נח ע"ב האומר לחבירו כו': אומר חבירו כו' לפיכך אוכלת בתרומה כל אלו השלשים יום ואם אמר לה מעכשיו כו' כצ"ל: פרק רביעי
דף עז בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם כו' צריך שנבאר כו' וכשבעל אותה נעשית חללה וזרעו ממנה חללים זונה היא גיורת או משוחררת כו' כצ"ל
דף פ ע"ב לא יתייחד אדם עם שתי נשים כו' פסק ההלכה ואפילו אשה אחת לא תתייחד עם שני אנשים וכל שכן שתי נשים ואיש אחד כו' כצ"ל: סליקא לה מסכת קדושין. בעזרת קדמון וראשון: מסכת בבא קמא פרק ראשון
דף יד ע"ב שום כסף ושוה כסף כו' ומה שאמר הניזק והמזיק בתשלומין נ"ב על האי פיסקא הניזק והמזיק בתשלומין הולך המחבר בעקבות רבו הרי"ף ששבק מסקנת גמ' דידן ותפס פי' הירושלמי וכן איתא ברי"ף: הניזק והמזיק בתשלומין. ירושלמי מלמד שזה משלם חצי נזק וזה מפסיד חצי נזק: פרק שני
דף יט כיצד השן מועדת כו' ועל זה הדרך תקיש ותדין וכשהניחה נ"ב כמו שבקה בגמ' דף כא וכשמואל
דף כג ע"ב איזה הוא תם ואיזה הוא מועד ממשמשין ר"ל שמושכין אותו ומשחקים בו ואינו נוגח כצ"ל כדאיתא בפסקיו: לא יחזור לתמותו עד שישחקו בו הנערים ולא יזיק בנגיחה כצ"ל נ"ב פי' בנגיחה לשוורים וכן משמע בגמ' כ"ד ע"ב דהאי דקתני במתניתין כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח פי' שאינו נוגח שור וז"ל הרמב"ם בהלכותיו נזקי ממון פ"ו דין ז' ומאימתי הוא חזרתו עד שיהו התינוקות ממשמשין ואינו נוגח (לא אמר ואינו נוגחן) וכן בשאר הדברים שהועד להן עד שימשמשו בו ולא יהיה עושה אותן ע"כ פי' ולא יהיה עושה אותן הדברים שהועד ובהועד לנגיחת שוורים שלא יהיה נוגח: פרק שלישי
דף לב שנים שהיו מהלכין כו' אלא א"כ אותה שעה הוא ערבי שבתות או בערבי ימים טובים נ"ב כל הראשונים והאחרונים אינם מזכירים ערבי ימים טובים אשר בגמ' ליתא וגם הרמב"ם ז"ל עצמו בפסקיו כותב רק ע"ש ובאמת יש חילוק גדול כי בערבי ימים טובים אין נחפזים כ"כ כמו בערבי שבתות
דף לד שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים כו' כי מה שאמר יתברך וחצו את כספו רצונו לומר שיתחייב במחצית החציון הניזק לבד כצ"ל: פרק רביעי
דף מה ע"ב קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי כו': והל' כר"י אבל חייב לשחטו כדי להסיר הזיקו נ"ב בפסקיו גם בש"ע אין זכר להאי אבל וכו' בכאן אך בפסקיו שמירת נפש פ' י"א דין ד' משמע כן וכן הוא ביו"ד סי' של"ד סעי' מ"ג וח"מ סי' תכ"ז והכל מדר"נ: