דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עט

פרק שלישי

דף כח הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות כו'. ביאור זאת המשנה שהוא כשאמר כו' לפי שעשאן הקדש עד שיקצצו וכשנתקצצו אז יכול לפדותן ותצא לחולין כו' נ"ב המשנה מפרש כבר פדא שמבאר בדבריו שני האופנים קודם שיקצצו ואחר שנקצצו אבל עולא אין מפרש רק אחר שנקצצו איך דינם וקודם שנקצצו אין מבואר בדבריו ולהלכה פוסק בחבורו כעולא שאחר שנקצצו אין צריכין פדיון וקודם שנקצצו חוזרות וקדושות כי סבר שעולא לא פליג בהא על בר פדא: פרק שביעי

דף נד הנודר מן הירק מותר בדלועין רבי כו' ר"ע אומר כל מידי דמימליך עליה שליחא מיניה הוא וחכמים חולקין בזה והלכה כחכמים נ"ב בפסקיו חזר בו ופוסק שם כר"ע נדרים פ"ט הל' ו': פרק אחד עשר

דף עט ואלו נדרים שהוא מפר כו' השבועות נקרא גם כן נדרים כו' ולכך אמרו בכאן אלו נדרים והביא דמיון מנדר ודמיון משבועה כו' כצ"ל: בא"ד נוול דיומא לאו שמיה נוול דמיון אחר שאמרה שבועה שלא כו' כצ"ל

דף פה קונם שאיני עושה ע"פ אבא ועל פי אביך כו' פי' שאיני עושה לפי אבא שכל מה שאעשה לא יאכל ממנו אבא מאומה כו' ואומר ר' יוחנן בן נורי שהוא יפר זה שאם לא יפר יתקיים הנדר ואע"פ שמעשה ידיה לבעלה וידיה משועבדין לפי כו' כצ"ל

דף פו נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו נדרה בתו כו' הרי זה יחזור ויפר לאחר שהפר על איזו כונה שיהיה ואח"כ נתבאר שאין הדבר כן לא תועיל זאת ההפרה לפי שנאמר לא הניא אותה עד שתהיה ההפרה לה (לאשתו או בתו) בעצמה ועל הדבר (תאנים או ענבים) שנדרה עליו ושידע הדבר שנדרה (בנזיר או בקרבן) והראיה גם כן כו'

דף פט תשע נערות נדריהן קיימין כו' תחלת מה שאתה צריך לידע כו' שאין שם אב שיפר וההפרה שלהן אמנם הוא מן הבעל והאב או מצד היותה בוגרת כו' כצ"ל

דף צ בראשונה היו אומרים כו' טמאה אני לך כו' ולא מנכסי צ"ב אלא נוטלת מה כו' כצ"ל: בא"ד ולא נאמר לו הלא היית מכחיש אותה כו' כצ"ל: סליק מסכת נדרים. בעזרה קרן ישראל ירים: ובעז"ה נתחיל מסכת נזיר: מסכת נזיר פרק שני

דף ט הריני נזיר מן הגרוגרת ומן הדבילה בש"א נזיר כו' ב"ש אומרים אין מוציא דבריו לבטלה וכל זמן שאמר הריני נזיר חייב בנזירות כצ"ל

דף יא הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין כו' הבבא ראשונה אין חולק עליה כו' אע"פ שהוא אנוס עד ששואל בהן שאלה לחכם והתרה ולכך אמר כו' כצ"ל: פרק שלישי

דף טז ע"ב מי שנזר והוא בבית הקברות כו' הימים שעמד בבית הקברות מכלל ימי הנזירות נ"ב ע' בפסקיו פ' ו' דין יו"ד ובכ"מ שם

דף יט מי שנזר נזירות הרבה והשלים את נזירותו כו' הנזירות אי אפשר בח"ל מפני הטומאה כו' נתחייב בזה על צד הקנס לפיכך יעלה לא"י ויתחייב שם בנזירות וזה שנדר בח"ל (נ"ב ע' בזה בכ"מ פ"ב דין כא) ב"ש אומרים יהיה הקנס שנחייבהו סתם נזירות והוא ל' יום וב"ה נחייבהו מן הנזירות כפי מה שחייב עצמו ור' יהודה סבר כו' כצ"ל: פרק רביעי

דף ל האיש מגלח על נזירות אביו כו' זה שאומר ר' יוסי שהוא מגלח על נזירות אביו הוא ג"כ דרך אמיתי וכשהניח בנים רבים וקדם אחד מהם וגלח על נזירות אביו זכה כו' ואין הלכה כרבי יוסי פי' בהא דאמר כשהניח בנים רבים וקדם אחד מהם וגלח על נזירות אביו זכה אין הלכה כר' יוסי וכן פוסק בהיד החזקה שחולקים המעות וכל אחד מגלח על חלקו ומה שאמר כאן והוא ג"כ דרך הוא על מה שאמר רבי יוסי שהבן מגלח על נזירות אביו: פרק שישי

דף מה היה מבשל את השלמים כו' כבר ידעת לשון התורה בקרבנות נזיר ר' ואין הלכה כר"ש נ"ב ביד החזקה פוסק שמעון וע' בתי"ט הטעם: פרק תשיעי

דף סג נזיר שגילח כו' טומאת התהום הוא הטומאה כו' ואח"כ ידע שהוא נטמא בימי הנזירות טומאת התהום נ"ב ע"כ מדבר מתהום ומכאן והלאה ענין בפני עצמו עשו ספקו טמא לבאר נמצא מת צף ואומר אמנם זה בשרץ לבדו ומבואר ראיה לזה כצ"ל: סליק מסכת נזיר: מסכת סוטה פרק ראשון

דף ז והיו מעלין אותה לב"ד הגדול שבירושלים כו' כתוב בתורה כו' וענין שאינה כדי לשומען שאי אפשר שלא יהיו נמצאים מאנשי ביתה וממשפחתה בזכרון אלו הדברים כו' כצ"ל

דף מא פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט ראשון של חג כו' עד סה"ד עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב כצ"ל (תי"ט)

דף מד בד"א במלחמת הרשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין כו' אין מחלוקת ביניהן שמלחמת כו' ואמנם מחלקותם בהריגת ההורגים חותם ולהחלישם עד שלא יהרגו כו' כצ"ל: שם נפטרו זקני ירושלים והלכו להן זקני אותה העיר כו' ענין איתן הוא גדול כו' וכבר פירשו איתן הוא קדמון נ"ב עיין תי"ט וז"ל הרמב"ם בפסקיו רוצח פ"ט הל' ב' ומורידין אותה אל נחל ששוטף בחזקה וזהו איתן האמור בתורה

דף מז יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר כו' זאת ההלכה כו' אמר המעתיק כו' ואכתוב אותם כמו שמבאר אותה המחבר כצ"ל: בא"ד ואמר כי הדמאי אין מוציאין ממנו אלא תרומת מעשר ומעשר שני תרומת מעשר תנתן לכהן ומעשר שני יאכלו אותו בעליו בירושלים אבל מעשר ראשון ומעשר עני באותן השנים המוציאין בהם מעשר עני אינו חייב להוציאו מן הדמאי אבל אומר ללוי או לעני הבא ראיה כו': סליק מסכת סוטה בעזרת שמים נוטה: מסכת גיטין פרק שלישי

דף כו הכותב טופסי גיטין כו' עד סה"ד והלכה כרבי