דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עח
Devash Tamar (hamishnayot Rmbam) 78 · דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) · free full Hebrew text
Open in the reader →השניות שנים ועשרים אשר לא נראה כן מדברי הרמב"ם ונ"מ לדינא ורש"י מפרש וכן בת בן בנה של אשתו או בת בן בתה אחת כהרמב"ם שבבן אשתו ואחת שבבת אשתו מפרש כמו מה שמדלג הרמב"ם והטור מהפך שבבתה מפרש כהרמב"ם ושבבנה כמו שמדלג הרמב"ם והנ"י מפרש כ"כ כרש"י והב"י מעתיק כהטור ובש"ע מעתיק הב"י כמו הרמב"ם בת בת בת אשתו בת בן בן והח"מ מפרש וכן בת בן בתה בת בת בנה ואין שום אחד מזכיר שיהיה דעת אחרת להרמב"ם ונמצא תמיה גדולה על לשון הרמב"ם בכאן ביותר ביד הגדולה אישות פ"א הל' ו' שנראה מלשונו שרק עשרים שניות הן הלא לכל הרבוותא למנין שמונה הרמב"ם שנים ועשרים הן השי"ת יאיר עינינו. אחרי כתבי כל הנ"ל מצאתי כי הכ"מ מקשה כל זאת ונשאר בקושיא: פרק שלישי
דף כו ד"ה ארבעה אחין כו' סה"ד ולפיכך פסק ההלכה בכאן יקיימו וביד הגדולה פוסק יוצא וע' כ"מ וב"י
דף סא ד"ה כהן הדיוט כו' אין הפרש בין כהן לישראל כו' והאי דנקט כהן הדיוט לאשמועינן מחלוקת ר' יהודה שאינו מתיר לו בשום פנים ובעילת זנות היא ולחכמים בעילת זנות היא שתבעל בעילה שהיא כו' כצ"ל
דף סט ד"ה האונס והמפתה כו' אומרו העבד משום כו' כצ"ל
דף קיא ד"ה גדולה וקטנה בא יבם על הגדולה כו' והלכה כר' אלעזר כצ"ל: סליקא לה יבמות: מסכת כתובות בעזרת אל דעות להגהות פרק רביעי
דף מד ע"א הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה הרי זו בחנק וזנתה ר"ל שזנתה לאחר שנתגיירה והיא נערה המאורסה ולא נמצאו לה בתולים מיתתה בחנק כמו כל אשת איש שזינתה אע"פ שהיא אינה בחזקת בעולה מפני שהיא גיורת ובעלה כו' כצ"ל ונ"ב והכי פירושו אע"פ שהיא אינה בחזקת בעולה כגון שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד מ"מ דינה בחנק מפני שהיא גיורת והתורה הקפידה דוקא על בת ישראל כמו שנאמר כי עשתה נבלה בישראל וכן מוכח מלשון הרמב"ם אישות פ"ג ה"ז וז"ל נערה המאורסה שהיתה משוחררת או גיורת אע"פ שנשתחררה ונתגיירה והיא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד הרי זו בחנק ככל א"א עד כאן: פרק חמישי
דף סג המורדת כו' טרעפיק שלשה דרכמונים נקראים דראהם בלשון ערבי והטרעפיק הוא משקל שלשה דרכמונים מכסף צרוף מן הדרכמונים שכל דרכמון ודרכמון מהם יש בו משקל שש עשרה שעורות הכסף וכבר בארנו פעמים רבות שהדינר ששה דרכמונים נמצא שהשלשה טרעפיקין דינר ומחצה נ"ב מפרש כאן טרעפיק על כסף של תורה והוא כסף צורי ועולה השלשה טרעפיקין קמ"ד שעורות כסף ומזה ידעינן השלשה טרעפיקין שאמר ר' יהודה אשר הוא כסף מדינה המה שמינית שבכסף צורי והשלשה טרעפיקין עולה י"ח שעורות כסף אבל להלכה אינו פוסק כר' יהודה אלא כת"ק שמוסיפין על כתובתה שלשה דינרין כסף מדינה ע"כ כתב בחיבורו שמוסיפין לה משקל ל"ו שעורות הכסף בכל שבת: פרק שביעי
דף עב ע"ב המקדש את האשה כו' אלו הנדרים הם כו' ומומי הנשים יתירים על אלו המומין אשר מבואר לשם שמונה מומין כו' והשלישי שתהיה בפניה שומא כו' נ"ב שובשתא קחזינא הכא אשר חלילה וחס שיצא כזאת מכ"י רבינו הגדול הרמב"ם אך ממעתיקים או מדפיסים יצא השיבוש כי הנה חושב בין מומי נשים היתירים על כהנים שתהיה בפניה שומא גדולה אף בלא שיער וגם קטנה שיש שיער ובגמ' מפורש שאלו שומאות הכא והכא פוסלות אבל כן צ"ל והשלישי שומא שעל הפדחת אפילו פחותה מכאיסר ואין בה שיער צומח וכן איתא מפורש בספרו יד החזקה אישות פ"ז הל' ז' וע"ש שהכל מפורש שם כמו שכתבתי וכן איתא ברמב"ם אצל מומי כהנים ביאת מקדש פ"ח הל' ט"ז וז"ל מי שהיתה בעור פניו שומא שיש בה שיער אע"פ שאינה כאיסר אלא כל שהו. מי שהיתה בעור פניו שומא כאיסר או יותר ע"כ: או להקטין השיבוש יכול להיות הכל כמו דאיתא אך בכאן, חסר אלו הדברים "ואלו אף בכהן מום ושומא שהוסיפו באשה היינו קטנה ואין שיער ועומדת בפדחתה תחת כיפה שעל ראשה": פרק תשיעי
דף פד ע"א מי שמת והניח כו' כושל נקרא בע"ח כו' ואין ליורש ירושה עד שיגבו החובות והכתובה אז חוב מן החובות כו' כצ"ל: פרק שנים עשר
דף קג ע"א אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי כו' וכמו כן מניחין לה הכלים כו' ואתה יודע כי הרבים שנתחברו בהוצאה יעזרו קצתם אל קצתם ולכך יכולין לומר לה אם את אצלנו יש לך מזונות ואם אין את אצלנו אין לך מזונות אלא אם רצתה בחלק המגיע לה כשהיתה עמהם בכלל הרי זו נוטלת זה בלא ספק דברים אלו צריך פירוש ובדבריו ביד החזקה אישות פ' י"ח הל' ד' מפורש לשונו כאן בטוב וז"ל שם ברכת הבית ברובה כיצד חמשה שהיה מזונות כל אחד מהם קב כשיאכל לבדו אם חמשתן בבית אחד אוכלין בעירוב מספיק להם ד' קבין וה"ה לשאר צרכי הבית ע"כ והיינו דקאמר הכא אלא אם רצתה כו' פי' שאומרת תנו לי אותו החלק שהייתי אוכל עמכם בעירוב היינו 4/5 קב בלא ספק כי נותנין לה: פרק שלשה עשר
דף קח ע"ב הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל כו' פשט הרגל פירוש על אריכות הליכתו נ"ב פי' שהלך למרחקים: סליקא לה מסכת כתובות, בעזרת חונן דעתא בטוחות, ויסייעני על מסכתות הבאות: מסכת נדרים פרק ראשון
דף י מתני' האומר לחבירו קונם קונח קונם הרי אלו כו' עיקר התפסה איזה לשון שיהיה כו' כצ"ל: פרק שני
דף יג ע"ב יד טו אמר הש"י איש כי ידור נדר כו' ואם אמר לאשתו כו' כמו האומר לחבירו מה שאוכל לך כבשר חזיר אשר אמרנו שזה אינו כלום נ"ב מכאן נראה באומר מה שאוכל לך כבשר חזיר אף בעם הארץ אינו צריך שאלה רק כשאוסר אשתו עליו בדבר האסור צריך ע"ה שאלה ובפסקיו משוה פירות לאשה שבשניהם צריך ע"ה שאלה וכתבו עליו ז"ל דודאי הרי זו כשגגה שיוצא מלפני השליט: