דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עז

פרק חמישי

דף נג ד"ה אין פוחתין כו' נתבאר מזה כי שלש תקיעות בכל קריאה שהם תשע לכל כת בשלשה כתות שבעה ועשרים תקיעות כצ"ל: סליק סוכה: מסכת ראש השנה פרק שלישי

דף כה ע"ב ראוהו בית דין כו' לפיכך הודיעך כו' אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר נ"ב פי' אלא צריך שיהיה שלשה או יותר: פרק רביעי

דף לא ע"ב בראשונה היו מקבלין עדות החודש כל היום כו' נתקלקלו הלוים בשיר עניינו שלא אמרו שירה כלל כו' נ"ב הרמב"ם קידוש החודש פ"ג הל' ה' מפרש ונתקלקלו במקדש ולא ידעו מה יעשו אם יעשו עולה של בין הערבים שמא יבואו העדים ואי אפשר שיקריבו מוסף היום אחר תמיד של בין הערבים עכ"ל. וכתב ע"ז הל"מ והתימא על רבינו דלא כתב כשום חד פי' לא כהכא תרגמו ולא כר"ז אלא מפרש שהיו תמהים ולא היו יודעים מה יעשו ומשמע דלא עשו כלל והוא תימא שלא הוזכר זה לא במשנה כו' עכ"ל הל"מ ע"כ בא הרמב"ם הכא בפי' לומר שהוזכר במשנה במאי דתני בשיר כי עכ"פ צריך שירה על כל קרבן וכיון שלא הקריבו לא תמיד ולא מוספין לא אמרו שירה כלל

דף לב סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו' סה"ד והלכה כר' עקיבא כצ"ל: סליק פי' המשניות ממסכת ר"ה: מסכת מגילה פרק ראשון

דף ה איזו היא עיר גדולה כו' וכשיחול יום הקהל בשבת תהיה הקריאה ביום ראשון נ"ב פי' ראשון בשבת: פרק שני

דף יז הקורא את המגילה למפרע כו' כמו כן אין ראוי לקרות תחלת המגלה אחר קריאת סופה ואסור לקרות על פה כו' כצ"ל

דף יט בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר וכו' וכשדעתו לחזור למקומו ליל י"ד ולא חזר קורא כו' כן הוא גם בפסקיו וכן הוא ברי"ף והמ"מ מעתיק לשון זה הגמ' ונראה שכן היה גירסת הגמ' לפניהם ובספרים שלפנינו לית הכי

דף כ אין קורין את המגילה ולא מלין כו' ומה שנאמר שנחשוב יום מעת עלות השחר לאמרו בעזרא כו' נ"ב עזרא קרא לעמוד השחר עלות השחר וחז"ל קוראין עמוד השחר עלות השחר גם עמוד השחר ולהזמן הקודם לעמוד השחר אחר אילת השחר היה אצלם בשם ולא נזכר בדבריהם כי אין נ"מ לדינא כי עלות השחר כמו אילת השחר ללילה יחשבו אבל תוכני זמנינו קורים למהלך שני מילין קודם עמוד השחר עלות השחר ולדינא רק מעמוד ליום יחשב כמו דתני במשנה ומעתיק הרמב"ם וכולם שעשו מעמוד השחר והוא דוקא אבל מעלות השחר קודם עמוד השחר לא יצא: פרק שלישי

דף כז אין מוכרין כו' ואין הלכה כרבי יהודה נ"ב במשניות הגי' דברי ר' יהודה במקום דברי ר"מ שבגמ': פרק רביעי

דף כג ע"ב אמר השם וכו' רוצה לומר שיסדר אדם אחד יוצר ואהבה נ"ב והראב"ד משיג עליו ביד החזקה ומפרש כפרש"י שלפנינו

דף כה מעשה ראובן כו' ואמר מעשה דוד ואמנון לא נקראין ולא מתרגמין אינה קושיא למה שאמר מעשה אמנון ותמר נקרא ומתרגם כי כו' כצ"ל: סליק פי' המשניות להרמב"ם ממסכת מגילה: מסכת מועד קטן פרק ראשון

דף ח ע"ב ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב אף ממתחין את המטות כצ"ל לר' יוסי לפי גירסת הרמב"ם והרי"ף וכן הוא במשניות אבל בגמ' ורא"ש לא גרסינן אף ופשוט קאי ר' יוסי על הת"ק שאמר מסרגין פליג ר' יוסי ואמר ממתחין אבל לא מסרגין

דף כח ע"ב ד"ה נשים במועד מענות כו' ואין הלכה כר"ש הסה"ד נ"ב כן הוא גי' הרמב"ם במשנה ר"ש וכן הוא גי' הרע"ב אבל במשניות ובגמ' וברי"ף הגי' ר' ישמעאל: מסכת חגיגה פרק שני

דף יז ב"ש אומרים מביאין שלמים ואין סומכים כו' כבר פירשנו בפרק שני ממסכת ביצה זו ההלכה ופירשנו כי מחלקותם היא בעולות ראיה ושלמי חגיגה כו' נ"ב פי' עולות ראיה לקרב ושלמי חגיגה לסמוך אבל חגיגה לקרב גם ב"ש מודים שקרבין כמפורש שם: סליק סדר מועד: מסכת יבמות פרק שני

דף כ איסור מצוה שניות מדברי סופרים כו' איסור מצוה מצוה לשמוע דברי חכמים ואיסור קדושה שנאמר קדושים יהיו לאלהיהם והשניות עשרים ואלו הן 1) אם אמו ואין לה הפסק 2) ואם אבי אמו בלבד 3) ואם אביו ואין להן הפסק 4) ואם אבי אביו בלבד 5) ואשת אבי אביו ואין לה הפסק 6) ואשת אבי אמו 7) ואשת אחי האב מן האם 8) ואשת אחי האם בין מן האם בין מן האב 9) וכלת בנו ואין לה הפסק רוצה לומר כלת בן בנו עד סוף כל הדורות 10) וכלת בתו 11) ובת בת בנו 23) ובת בן בנו 13) ובת בת בתו 14) ובת בן בתו 15) ובת בן בן אשתו כצ"ל 16) ובת בת בת אשתו כצ"ל 17) ואם ואם אם אבי אשתו 18) ואם אב אם אשתו 19) ואם אם אם אשתו 20) ואם אב אבי אשתו נ"ב חשבתי וצייינתי העשרים שניות כמו שחושב הרמב"ם ביד הגדולה שלו והרמב"ם חושב תמני דמתניתא ושנים מירושלמי ושניות דר' חייא חושב לעשרה הרי כאן עשרים וע' מה שמתרץ הלחם משנה למה אינו חושב הרמב"ם שניות דר"ח לשנים עשר וצ"ע כי מהרמב"ם נראה כיון שאמר שעשרים הן השניות שאסור מפי הקבלה ואיסורן מדברי סופרים נראה שאין יותר ונמצא כי בת בת בן אשתו גם בת בן בת אשתו מותרות אף מדבריהם והל"מ שמתרץ כי הרמב"ם חושב אותן שניות דר' חייא שיש בהן רבותא שיש להם הפסק אבל בהני תרתי בת בת בן אשתו ובת בן בת אשתו גם מצד הסברא ידענו שיש להם הפסק נמצא כי גם הם אסורות מדברי סופרים ומספר