דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עה

דף נה ע"ב משנה ששה דברים כו' אלו הששה דברים כו' והוא שותלין יחור של דקל כו' כצ"ל: פרק חמישי

דף סא ע"א שחטו שלא לאוכליו כו' ושנית כי לאוכליו ושלא לאוכליו אתה יכול להפריש כו' נ"ב ודלא כרב אשי שאמר פסולו בגופו ואי אפשר לברר איסורו חדא מילתא היא: גם אינו מונה הרמב"ם אינו בארבע עבודות כי בזה לא יתורץ מה בין לשמו ושלא לשמו ובין למולים ולערלים אשר ישנו כ"כ בזריקה וכמו שפוסק בהלכות ור' יוחנן לא מדייק בהכי כי מ"מ אינו רק בשתי עבודות ולא בארבע והרמב"ם מסתפק בשלשה תירוצים אשר יתורץ כל הארבעה אופנים שבמשנה בשוה

דף סג ע"א השוחט את הפסח על החמץ כו' מה שאמר השי"ת לא תשחט על חמץ כו' ואין הפרש באומרו במועד או בשאר ימות הפסח נ"ב לאשר במועד פירושו חוה"מ וכמו שמזכיר רש"י ד"ה מליקה אמליקה לא קשיא ותוס' ד"ה הא והא ר"ש ושלא נטעה בזה אמר שאין הפרש בין חוה"מ או שאר ימות הפסח ובאמת למה תני במועד נלע"ד שיהיה משמעות כללי שפטור מכל וכל אבל ביו"ט פטור רק מלא תשחט כמו שמדייק רש"י במשנה ד"ה במועד אבל חייב משום השוחט בשבת כי אחר שנפסל אינו אוכל נפש שטעון שריפה

דף סד שחט ישראל וקבל הכהן היו נערכין שורות להתפאר כו' כי פאת המזרח והדרום לא היה בו יסוד כו' כצ"ל: פרק ששי

דף סט ע"ב אימתי מביא חגיגה עמו כו' אם יהיה חול ויהיו הפסחים רבים כו' נ"ב הרמב"ם מפרש במרובה שהיו פסחים הרבה ונמצאו החבורות קטנות: פרק שביעי

דף עה ע"ב נגע בחרסו של תנור כו' הרי הוא כמרק סה"ד הנני רואה פי' הרמב"ם במשנה זו אשר בלמדי הגמ' לא פללתי כי רק רישא דמתניתין נגע בחרסו של תנור מפרש הרמב"ם משום צלי ע"י דבר אחר ולא צלי אש אבל נטף מרוטבו וחזר אליו לא מטעם שנצלה הרוטב שלא באש אלא הרמב"ם אוסר הרוטב של קרבן פסח מכל וכל כי מדייק דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בשר ולא רוטב וכן כתב בידו החזקה ק"פ פ"ח הלכה יב נטף מרוטבו על החרם וחזר אליו יטול את מקומו שכל המרק והליחה שתפרוש ממנו בשעה שנצלה אסורה שהרי אינו בשר צלי וכן מפרש נטף על הסולת שהרוטב אוסר את הסולת ואיך למד הגמ' השיטה דרב ושמואל לא ידעתי הראשונים מבלעדו משכו ידיהם מן רכ"ח מצות אשר אינו נוהג בעו"ה אשר אין לנו בית מקדשנו ולא ארצנו רק הוא לבדו אשר כתבם בקיצור בהלכות פסוקות גם הכ"מ לא כתב בזה כלום ועברתי לפני הצל"ח וראיתי שפתיו מרחשין בדברי הרמב"ם הללו אבל לא שמעתי: פרק שמיני

דף פז ע"א האשה בזמן שהיא כו' רגל ראשון פי' כו' לפי כי עוד יתבאר לך כי הוא לא יניח עבד חציו בן חורין כו' נ"ב ע' כ"מ

דף פח ע"ב האומר לעבדו כו' כשאמר לו רבו צא כו' ואמרנו יאכל מן הראשון הוא מיוחד למלך ולמלכה בלבד כשאמרו לעבדיהם יצאו ושחטו עלינו את הפסח ושחטו שני פסחים וזה לחסרון דעת המלכים ומיעוט התעסקם במצות כצ"ל ונ"ב ופירושו כמו שפי' הכ"מ דעת הרמב"ם בהלכות

דף צ ע"א זב שראה כו' זו המשנה כו' אלא בטומאת המת בלבד כאשר ביארתי לך שם פי' במשנה דף עט ד"ה נטמא קה שם מבאר באר היטב אשר טומאת מת שחל שביעי שלו ע"פ ויטהר ביום ויכול לערב לאכול ידחה לפסח שני והוא רק בטומאת מת לבד וע' ביד החזקה ק"פ פ"ו הל' ב ובראב"ד ובכ"מ ובמ"ל שם

דף צא ע"ב אונן טובל ואוכל כו' מה שחייב שנתיר לו כו' וזה הוא ראוי כשמת לו המת אחר חצות יום ארבעה עשר שהוא מחויב קרבן פסח ונתחייב בו קודם שיחול האנינות אבל אם מת לו המת קודם חצות שהוא אונן קודם שיחול שעת חיוב הקרבן ידחה לפסח שני ואין מקריבין עליו והוא אונן לפי שאינו ראוי מפני אנינותו ואם שחטו עליו וזרקו הדם טובל ואוכל לערב כצ"ל כדאיתא ביד החזקה וע"ש בכ"מ שמראה מקום שיצא להרמב"ם חילוק הזה כי כאן בגמ' לא נזכר מזה כלל: פרק תשיעי

דף צג ע"ב איזו הוא כו' מעת הנץ החמה עד בין הערבים נ"ב ועוד יותר מבאר ביד החזקה וז"ל יום י"ד עם עליית השמש וע"ש בכ"מ ונראה דהיה גירסתו בדברי ר' יוחנן רק חמיסר מצפרא לפלגא דיומא ותו לא אבל לפי גירסא אשר לפנינו וחמיסר מפלגא דיומא לאורתא משמע יותר כפרש"י שאומר חצות היום חוץ למודיעים והלשון וכל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה משמע ג"כ הכי שהולך כל זמן שחיטה מן חצות עד השקיעה ואינו יכול ליכנס

דף צה ע"א מה בין פסח נ"ב לשון הרמב"ם נשתבש מאד כאשר כל בר בי רב יבין איך כתב ולפי שאומר אח"כ אשר בתורה הוא קודם מן ככל חוקת וגו' ע"כ אעתיק לשון הרמב"ם עם תיקון התיבות אשר גם הדחק אינו סובלו וזה הוא אמר השם בפסח שני ככל חוקת הפסח יעשו אותו אלו לא היה מקדים ומוסיף על זה הכתוב דבר היה אדם חייב בשני ככל מה שהוא חייב בראשון ולפי שמקדים ואמר בפסח שני על מצות ומרורים יאכלוהו מיעט השבתת שאור ובאמרו לא ישאירו ממנו עד בוקר מיעט לא יראה ולא ימצא ובאמרו ועצם לא ישברו בו מיעט לא תשחט על חמץ דם זבחי לפי שלא היה צריך לאלו הבאורים כולם כי אמרו ככל חוקת הפסח יספיק לכל אלו ואחר שפירשם ככל חוקת אינו אלא השלמת ענין כאלו אמר חוקת הפסח שנתחייבת בו אינו אלא אלו שנתפרשו בו בלבד על מצות ומרורים יאכלוהו כו' עד סה"ד: וע' לשונו ביד החזקה ופרש"י הלא ידוע כי אין לבוא לפי' המשניות ער שלומדין כל הגמרא עם פרש"י אשר על המשנה

דף צו ע"א מה בין פסח מצרים כו' ואמרו בכאן לילה אחת ר"ל כי ליל אותו יום כו' נ"ב ולא כפרש"י בע"ב ד"ה אלא וכו' ע"ש

דף צז ע"ב בכל מקום שאומר כו' וב"ד היו מקרבין אותן הדמים עולות נ"ב ביד החזקה חזר בו ע"ש ק"פ פ"ג הל' ד' וע' בתי"ט ובתו' ר"ע

דף צח ע"א הפסח שנתערב בזבחים כו' המשל בזה כו' ואחד ס בשנים וחצי כו' נ"ב נ"ל ברור שצ"ל ואחד בדינר וחצי כי הרמב"ם לקח משלו בשני עולות ופסח אחד ואין ספק בעולות רק שעל צד היותר היה אחד מן דינר וחצי ואחד מן שנים דינרין ע"כ יביא כמוהם היינו אחד משני דינרין ואחד מן דינר וחצי עולות ואחד שני דינרין שלמים כי אולי היה אותו השוה שני דינרין שלמים ויוצא בזה בכל האופנים ומפסיד דינר אחד מביתו: סליק פסחים: מסכת שקלים פרק שביעי

ז' דברים התקינו ב"ד כו' מנחת כ"ג כו' סה"ד ואין הלכה כרבי