דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עד

באותו מקום קנה שביתה שם וכאלו הניח שם עירוב כצ"ל כו': ולא ילך משם לביתו אלפים אמה ולא הארבע אמות שיש לו לשם בלי מסויימות עד שנמדוד אליו משם כו' $$$ כצ"ל: משנה המתחיל אם אינו מכיר שם ולפי' קראן או אינו בקי בהלכה פירושו כו' ואותן התוספות הן בזויות המרובע ולפי' קראן זוית כזה והמדפיסים שיבשו והרחיקו המרובע מהעיגול וכן לא יעשה: מתני' מי שיצא שם עיקר זה המאמר כו' החזירו חבירו למדינה קודם שהגיע ולא כצ"ל: מתני' מי שיצא שם ע"ב ר' אליעזר סובר כו' ויגרעו מן האלפים כמה אמות כצ"ל: פרק חמישי

דף ס ע"א משנה מי שהיה במזרח כו' על דרך הדמיון מביתו שיש לו במדינה כו' לכאורה האי מביתו אינו מובן וע' רמב"ם עירובין פ"ג הל' ד' שם מפורש באורך: פרק שישי

אמר ר"ג כו' פירוש צדוקי כו' ואוסר עליהם א"ל קדמו כו' כצ"ל: שם בא"ד הלא תראה כי כישראל בטל רשותו כו' כצ"ל

דף סט ע"ב משנה אנשי חצר ששכח כו' זה המקום כו' וכל השוכנים בבתי החצר יש לכל אחד כו' כצ"ל: שם הוא מה שביטל ואין מחלוקת ביניהם בזה כצ"ל: שם אלא אם פירשו שהם בטלו לו רשות בתיהם כאשר כו' כצ"ל: שם בבית אותו שביטלו לו שנאמר כו' כצ"ל: שם לפי שהם כשבטלו לאחד מהם הוא אסר עליו התשמיש שאף כשביטלו רשותם לו מן הטעם האחר שהוא אחד מהם שלא עירב ואפילו חזר האחר וביטל רשותו לו כו' כצ"ל

דף עא עמוד א' משנה בעל הבית כו' ולפיכך אמר שותף לזה ביין ולזה ביין ובתנאי כו' כצ"ל: פרק שביעי

דף פ ע"ב משנה אמר ר' יוסי כו' ואין הלכה כר"י סה"ד נ"ב אם היה גי' הרמב"ם כמו לפנינו ולא אמרו לערב בחצרות כו' והוא מדברי ר' יוסי ופסק כן הרמב"ם עירובין פ"ה היה לו להרמב"ם לפרש ולבאר דבריו ואין הלכה כר"י בזה שאמר אבל שירי עירוב כל שהו ומדסתם ואין הלכה כר"י ש"מ דגירסתו כגי' הרי"ף לא אמרו לערב בחצרות ואינו מדברי ר"י כלל ור"י לא אמר אלא בד"א כו' אבל שירי עירוב כ"ש ע"כ כתב רק ואין הלכה כר"י: פרק שמיני

דף פה הנותן את עירובו כו' כיתד של מחרישה ודומיהם או יהיה כו' כצ"ל

דף פו בור שבין שתי חצרות הוא שיהא הכותל המפסיק בין שתי החצרות על הבור ויהיה קצת הבור בזה החצר וקצתו בחצר אחרת חולית הבור והסמוך לו נ"ב פי' לא לבד קצת מהחוליא אלא אף מן האויר בור והמים שבו שסמוך לצד החוליא יהיה קצתן בחצר זה וקצתן בחצר אחרת ודברי התוי"ט בדבר גי' אחרת כאן יש לנו דברים בו אך כיון שאין הגי' אחרת בספרים שלנו אין להם מקום כאן: פרק תשיעי

כל גגות במשנה חצר שנפרצה לרה"ר כו' ר"א סבר שהוא ר"ה כצ"ל דקאי על מקום הכותל בלבד וחכמים חושבין אותן כרמלית פי' מקום הכותל כמו תוך הכתלים הכל כרמלית כן מסקנת הגמ' והלכה כחכמים וכן פסק הב"י: פרק עשירי

המוצא תפלין כו' רש"א כו' חלק על המאמר שזכרנו כו' שמא ילך עמהם ארבע אמות כצ"ל נ"ב דמיירי שנושאם בידו ולא שייך בהם ע"כ הגהתי עמהם

דף צח לא יעמוד אדם כו' ומאמר ר' יהודה כו' בתנאי שיהפכנו בפיו נ"ב ע' מהרש"א

דף צט ע"ב בור ברה"ר כבר הקדמנו כו' בין שיהיה בינו ובין הכותל ד' טפחים והוא למעלה מי' או אם הוא סמוך כו' כצ"ל

דף קב נגר הנגרר. הנגרר פירשו בה וכו' ואח"כ מסירין אותו ומניחן במקום אחר כצ"ל: ע"ב מחזירין רטיה רטיה היא חתיכת של בגד שפושטין עליו המשיחה נ"ב המשיחה פירושו דיא זאלב: סליק מסכת עירובין יהי רצון כו': מסכת פסחים פרק ראשון

דף ב ע"א אור לארבעה עשר כו' בדיקת החמץ כו' ב"ש אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם תשעים חביות כצ"ל ונ"ב כי אחר שבודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח שהם עשר פעם עשר חביות לא נשאר ברוחב שנגד הגג רק תשעה פעמים עשר ונשאר החביות אשר בשורות שאינם טעון בדיקה שמונה מאות ועשר: שם וב"ה אומרים שבודק וכו' והוא שתי שורות אחת תחת אחת כצ"ל כי כן פסק ביד החזקה ורא"ש מביאו ואין פוצה פה לומר אשר בפי' משניות לא פסק כן

דף יא ע"ב משנה ד"ה ועוד אמר ר' יהודה כו' סה"ד ואין הלכה כרבן גמליאל כצ"ל וכן מעתיק הרע"ב: פרק שני

כל שעה שמותר לאכול כו' דף כא מ"א ד"ה זו המשנה לרבן גמליאל כו' וכשהחמץ הוא יבש אין מספיק לו להטילו בנהר מפני שיובשו חזק חלקיו אלא צריך שיפזר אותו ולכתת היטב כדי שיאבד מהר סה"ד כצ"ל: פרק שלישי

דף מב ע"א אלו עוברין בפסח כו' ורבי אליעזר אומר אף ע"פ שיהיה כו' ואין הלכה כר"א אלא כו' זה הכלל כל מה שהוא כו' ואין הלכה כר"א הנה לשונו מן זה הכלל וכו' נראה שהם דברי ר"א כהווייתן וכשמסיים ואין הלכה כר"א נראה שגם בזה אינו פוסק כר"א אלא כחכמים על עירובו בלא כלום וע' בכסף משנה חמץ ומצה פ"א הלכה ו בתוך דבריו ד"ה ואפשר עוד לומר שמביא כ"כ זה הפירוש בדברי הרמב"ם בשם הרא"ם וכן פוסק הרי"ף רביה דרביה של הרמב"ם והוא דוחה אותו וע"כ רשות ביד המעיין לבחור כרצונו כי לדינא אין נ"מ: פרק רביעי

מקום שנהנו למכור בהמה גסה לנכרי כו' ושנית שמא ימכרנה לו ע"ש ולמען תיטב בעיניו יחמר אותה כצ"ל ומיירי שמשא ע"ג הבהמה: