דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עב

ועייל שירטוט ע"ה ע"ב: בא"ד וכל דבר הנתלה או הדומה באחת מהן יקרא תולדה: פרק תשיעי

אמר רבי עקיבא כו' אפילו שלא נגע בו אלא שיהיה בינה לבינו דבר מבדיל כצ"ל: פרק עשירי

דף צא ע"ב ד"ה אסקופה נ"ב זה הדיבור נלקה במוקדם ומאוחר ולא אחוס על הקולמוס הדיו והנייר והזמן ואעתיקו על הסדר הראוי. אסקופה נקראת המשקוף התחתון ממשקופי הבתים והדיורין וזולתם כמו שקוראין המשקוף העליון משקוף וזאת האסקופה שמדבר בה בזאת ההלכה היא כרמלית וכבר קדמו מצרי הכרמלית ודיניה בתחלת זאת המסכת ואסקופה החיצונה היא אצטבא והוא לפני משקוף פתחי הבתים ונקראת חיצונה לפי שהיא לצד רה"ר ופי' בבת אחת עד סה"ד עיין תי"ט ד"ה אסקופה

דף צב ע"ב משנה המתכוון וכו' סינר חגור וכאשר תחלה דבר בסינר שלה בין מלפניה חייבת כו' נ"ב משמע דוקא אשה בסינר שלה חייבת אבל מקבלי פתקין פטירי וכדמסיים ואין הלכה כרבי יהודה אבל מפסקיו נראה שחזר מזה שכתב פ"א הל' י"ג היה חגור בסינר כו' חייב ומדכתב בלשון זכר היה חגור משמע דעל מקבלי פתקין קאי ואצ"ל אשה ולא פליגי הת"ק ור"י ושניהם אמרו כהלכה וכן כתב המאירי שר"י אינו חולק עם ת"ק

דף צד צה משנה הנוטל צפרניו ומשנה התולש מעציץ נקוב כו' וכמו כן אם עשה כזה אפילו לאדם אחר בכלי כצ"ל. ודע כי ציפורן כשנפסק או נתלש רובו ונשאר תלוי מן הראש השני ומצער אותו כו' כצ"ל ואין הלכה כרבי שמעון והלכה כחכמים הסה"ד נ"ב דרך לומר הלכה או אין הלכה על תנא בתרא ואומר כאן אין הלכה כר"ש שהוא בתרא בעציץ נקוב והלכה כחכמים שהם בתראי בנוטל צפרניו

דף ק משנה הזורק בים כו' ללמדך אפילו היה רחבו ד' אמות או אפילו פחות מד' טפחים כצ"ל וע' רמב"ם פ' י"ד הל' כ"ד ותמצא כי כן צ"ל וכן כתב המ"מ כי הוא כשני אוקימתות דאביי ורב אשי: בא"ד וכשיהיה בגובה זו הרקק עשרה טפחים כו' עד סה"ד נ"ב הוא אוקימתא ראשונה דסתם גמ' נמצא סבר ככל שלש האוקימתות: פרק חמשה עשר

דף קיא קיג סה"ד והלכה כרבי אליעזר ואין הלכה כרבי יהודה כצ"ל: פרק ששה עשר

דף קכב אם בשביל ישראל אסור שהרי הרבה בשאיבת המים בשביל ישראל כצ"ל: פרק שבעה עשר

דף קכה ד"ה האבן שבקירויה הוא כלי חרס ששואבין בו מים ותולים אבן יפה שלא יפול ממנו כדי שיכבד וכו' כצ"ל: שם ע"ב פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן כצ"ל: פרק שמונה עשר

דף קכו מפנין וכו' וזהו ראוי וחובה כשהוציאו המעשר מן הזרע אחר הדישה והברירה יוציאו ממנו תרומה גדולה מקודם כצ"ל: פרק תשעה עשר

דף קלז מי שהיו לו שתי תינוקות כו' סה"ד אבל אם לא קדם ומל בע"ש ונשארו שניהם ערלים ומל של ע"ש או של אחד בשבת בשבת הרי זה פטור לדעת ר' יהושע כצ"ל וע' שגגות פ"ב רמב"ם: שם משנה קטן נימול לח' לט' לי' ולי"א ולי"ב כו' וענין אמרו כל ז' רוצה בו שלמים שיהיו מעל"ע כצ"ל כי אמרו שלמים לא היא ולא נמצא: פרק עשרים

דף קמ ע"ב גורפין מלפני הפטם נ"ב כל שיסלק לסלק שבדיבור זה צ"ל שיטול ליטול כי סילוק במקום שאין נתינה אחריו (וועק ריימען) נטילה במקום שיש נתינה אחריו נוטל מכאן ונותן כאן וכן לשונו ביד החזקה וכמו בהמשנה ואולי בלשון ערבי סלק וניטל בל' אחד נאמרו והעתיק המעתיק כ"כ כך ולא דק

דף קמא הקש שעל גבי המטה כו' כר הוא שמשימין תחת הרקת והאזן נ"ב ע' ערוך ערך רקת והוא שם המושאל על הראש וכאלו אמר תחת הראש ואוזן: פרק אחד ועשרים

שם ע"ב משנה נוטל את בנו כו' והתנאי השלישי נ"ב ע' תוס' ונשדינהו ב' סה"ד

דף קמג ב"ש אומרים מגביהין כו' מה שהרשו ב"ה טלטול הקליפות נ"ב שאמרו בגמ' מוחלפת שיטתה מן השלחן הקליפות והעצמות לפי שהן ראויין למאכל בהמה נ"ב כפי' תוס': סה"ד בין שיהיה לו בית אחוזה שמותר להסתפג בו או לא יהיה לו מותר לטלטלו נ"ב גירסתו כגירסת תוס' וחכ"א בין כך ובין כך ניטל בשבת וכן גי' הרי"ף והרא"ש: פרק שנים ועשרים

חבית שנשברה סה"ד כאשר תתראה כן צ"ל

דף קמו שובר אדם כו' לא יקבנה מצדה רוצה לומר מצד המגופה כצ"ל ע' רמב"ם פ' כג הל' ב': פרק שלשה ועשרים

דף קמח ע"ב מונה אדם את אורחיו סה"ד ומה שאמרו אבל לא על המנות ר"ל מנות של חולין שאין מטילין חלשים עליהם ביו"ט נ"ב רש"י לא פי' כן וגם הראב"ד מחזיק פי' רש"י אבל הרמב"ם הולך בעקבות הרי"ף שמפרש כן מנות חולין כי אם היה מפרש כרש"י קדשים של אתמול לא היה מביא כלל האי פיסקא ומימרא דר' יעקב כדרכו לדלג על הדברים שאינם נוהגים בגלותנו

דף קנה אין אובסין את הגמל כו' ענין אמרם אין אובסין שלא יאכילנה מזון ימים רבים נ"ב פי' שלא יאכילנה בשבת מזון של ימים רבים ביום אחד סליק פי' המשניות להרמב"ם ממסכת שבת: מסכת עירובין פרק ראשון

דף יא הכשר מבוי וכו' והעקרים שאתה צריך לזכור כי המבוי הניתר בלחי או קורה על דעת ב"ה הוא שיהיה כו' כצ"ל

דף יז ארבעה דברים כו' כל הצריך לעשות מחיצה בשיירא נ"ב פי' דומיא דשיירא דבדרך ולא בישוב (רש"י):