דבש תמר - ב (פירוש המשניות להרמב"ם) עא

פירוש המשניות להרמב"ם פרק ראשון

דף י"ג ע"ב ואלו מן ההלכות כו' ואולי נמנו ורבו בית הלל ומה שלא אמרו נמנו ורבו ב"ה כי אולי היה כו' כצ"ל: שם והי"ח הלכות שנחלקו בהם באותו היום יתבארו בזה הפרק הא' אין שורין דיו כו' ט"ו לא ילוהו י"ו לא יתן לו במתנה י"ז לא ימכור לו היינו חמצו כצ"ל כסדרן בגמ'

דף י"ז ב"ש אומרים אין נותנים אונין של פשתן כו' שיבהילו בכדי שיעלה בהם ההבל כצ"ל: שם ואין מודים בזה ב"ה (פי' לאיסור אלא מתירין) אלא בשני תנאים (פי' ואימתי אין מודים ומתירין כשיקוים השני תנאים אבל כשיחסר א' מהתנאים מודים גם ב"ה שאסור

דף י"ט אין צולין בשר בצל וביצה כו' ואין הלכה כר' אליעזר נ"ב בפסקיו פ"ג פוסק כר' אליעזר שם הל' יח וכתב הכ"מ איכא למימר דהדר בי' בפסקיו שחיבר אחרי פי' המשניות: פרק שני

דף לד ספק חשיכה כו' עד שיראה כוכב מן הכוכבים הבינונים כגדול צ"ל פי' שיראה כוכב בינוני שאינו נראה ביום ככוכב גדול שנראה ביום כן איתא התם בגמ' אר"י לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים פי' שעד שקיעת החמה רואין רק הגדולים ואחר שקיעת החמה כשממתינין מעט רואים גם הבינונים: פרק שלישי

דף מא מתני' מוליאר הגרוף ומוליאר הוא כלי מנחשת ידליקו בתוכו האש וכו' נ"ב בגמ' איתא ה"ד מוליאר הגרוף תנא מים מבפנים וגחלים מבחוץ וכן מעתיק הרי"ף והרא"ש אינו מעתיק ואינו מזכיר כלל דבר מוליאר גם הרמב"ם בפסקיו אינו מדבר אודות מוליאר וכאן מפרש להיפך ופליאה הוא כי דרכו לילך בעקבות הרי"ף ואיני יודע מה לשפוט בזה יכול להיות שנשתבש ביד המעתיקים או אפשר טוב יותר לדחוק לשונו לקרב ללשון הגמ' והרי"ף וע"פ פרש"י ז"ל מה שכתב ידליקו בתוכו האש לאו דוקא בתוך אלא כל מקום שיש תוך ובית קיבול בתוכו יקרא והוא מבחוץ והוא מה שכתב רש"י ונותן שם גחלים ומה שכתב וסביב האש תעשה היינו שמקום בית קיבול האש עשויה בדופנו כזה $$ ושניהם אמת לשון רש"י והמים בקיבולו הגדול ולשון הרמב"ם סביב האש תעלה מבחוץ וממלאין אותו מים וגם על האש יכולין לומר האש מבחוץ: מתני' המיחם שפינהו. אינו רוצה באמרו פנהו כו' אבל רוצה לומר נ"ב מפרש מיחם שפינהו כאביי וכן מפרש הרי"ף וביד החזקה פ' כ"ב הל' ו' מעתיק מיחם שפינה ממנו מים חמין כר"א ב"מ וע"ש במ"מ: פרק רביעי

במה טומנין גפת כבר בארנו כו' ונעורת שם הדבר וכו' ונסורת של חרשים הוא הקש הדק וכו' נ"ב מקדים נעורת לנסורת דלא כמאן במשניות בגמ' ברי"ף באחרונה נשנה אשר עליו קאי ר' יהודה אוסר בדקה כדמסיק בגמ' והרמב"ם מעתיקו כאן וכתב וזה הוא שאוסר ר"י הנטורת ולא הייתי בוש מלשבש ולהפך לגרוס בפירושו כמו במשניות גמ' ורי"ף אך לא אוכל לשבש גם ידו החזקה אשר גם שם מונה נסורת אחרונה והסברא נותנת לגי' הרי"ף שנעורת מאוחר סמיך לר' יהודה דפליג בו ע"כ לע"ע נשאר מוקשה ונלך הלאה. בא"ד ודע כי זאת ההטמנה וכו' ויצטרך לגלות הקדירה מפני הרתיחה עד שתנוח רתיחתה ויחזור ויכסה בשבת ונמצא טומן בדבר המוסיף הבל בשבת שהוא אסור אבל בין השמשות וכו' כצ"ל לקחתי לשון זה מידו החזקה: פרק חמישי

דף נב ע"ב חמור יוצאה סוף הדיבור והלכה כר' יוסי ואין הלכה כר' יהודה וקשה כפל הלשון כשאמר והלכה כר' יוסי שאוסר ליבש כמו לחלב ידעינן שאין הלכה כר' יהודה שמתיר ליבש והשלטי גבורים מקשה שביד החזקה פוסק כר' יהודה ומסיים וצ"ע והתי"ט מתרץ אבל תירוצו אינו עולה יפה לפי לשון הרמב"ם שלפנינו ע"כ לבי אומר לי ברור שט"ס וצ"ל והלכה כר' יהודה ועדיין לא ידענו מאי הוי עלה כי גם ר' יהודה בן בתירה אמר וכך הלכה כר' יהודה ומ"מ אוסר אף ליבש משום מי מפיס ע"כ מסיים ואין הלכה כר' יוסי שאומר הכל

דף נד ע"ב אין חמור יוצאה במרדעת כו' ורצועה שברגלו עור שקושרין כו' מפרש כפי' השני שברי"ף על רצועה שברגלו: פרק ששי

במה אשה יוצאה דף נז ע"א ואמרו לרשות הרבים הוא משמש לכל מה שזכר וכו' נ"ב פי' דוקא לר"ה אבל בחצר מותר כל מה שזכר ובידו החזקה נראה חזר בו כי שם פי"ט ה"ח פוסק דוקא כבול ופאה נכרית מותר בחצר ולא כל מה שזכר: שם בסה"ד ומחט שאינה נקובה אפשר שתחלק בה האשה שערה ולפיכך היא ממיני תכשיטיה ולפיכך אינה חייבת חטאת נ"ב פליאה וגם מפסקיו משמע כן שכתב שם פי"ט ה"ה והאשה פטורה מפני שהיא מתכשיטיה והפוסקים אינם מזכירים כלל דבריו

דף סב משנה לא תצא אשה במחט הנקובה כו' וכוליאר כמו טבעת שמסבב הראש כולו נ"ב כן פי' הרי"ף בשם ויש שפירשו וכן פי' הערוך ערך ככליאר בשם יש אומרים

דף סז משנה יוצאין בביצת החרגול כו' וזה יועיל לחולשת עצבי הירכים בסגולה ע"כ נ"ב הוא פי' הרי"ף: שם והלכה כר' יוסי בספרים שלפנינו אין שם רבי יוסי נזכר אך במשניות נמצא בשם ס"א ר' יוסי במקום ר' מאיר ור' מאיר במקום חכמים והוא גי' הרמב"ם ושפיר כתב והלכה כר' יוסי: פרק שביעי

כלל גדול שם ע"ב מפני זה אמר כלל גדול כו' אבל כשידע כי היום שבת והמלאכה בו אסורה אבל אינו יודע אם זו שהוא עושה היא מלאכה ותיאסר או חשב שהיא מלאכה ואסורה ואינו יודע שהיא בכרת אלא כו' כן צ"ל וע' בידו החזקה שגגות פ"ז הלכה ג: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו' דף עג ע"א מעמר הוא הגודש כו' והשלים מנין התשעה ושלשים מלאכות במלאכת השירטוט נ"ב ע"פ דאמרו ר"י ור"ל אפיק חד מנייהו