דבש תמר - א (תורה) ט

אחר שפנו והניחו את א"א והם הלכו לבדם הלא מלאכים המה ובדמות מלאכים באו סדומה וכיון שראו לוט יושב בשער והמה צריכים ללוט חזרו והפכו את עצמם לדמית אנשים וירא לוט אותם ומאז והלאה נקראו אנשים בכל מעשיהם: שם ב' ויאמר הנה נא אדני סורו נא וגו' וכי כל אינון דהוו אתוון איהו אעיל לון לביתיה ויהיב לון למיכל ולמשתי ובני מתא איך לא קטלין ליה דהא לברתיה עבדו דינא ומאי הוא דברתיה דלוט יהבת פיתא דנהמא לחד עניא וכו' אלא בגין דהוה בליליא חשיב דלא יסתכלון ליה בני מתא ועם כל דא כיון דעאלו לביתי אתכנשו כלהו ואסחרו לביתיה (זהר) טוב לפשט כי גם לי היה קשה קושיתו: שם והשכמתם והלכתם ולא הזכיר אכילה וחשבו אותו לרע עין ע"כ היו מסרבין ואמרו אם רק ללון די לפנינו כי ברחוב נלין אבל באמת לוט למד מדה הטובה הזאת מאברהם לאמר מעט ולעשות הרבה יותר ויעש להם משתה וגו': שם ד' בעה"ט ועוד כי כשנסבו בכאן כצ"ל: שם ל"ד ויהי ממחרת וגו' לפי דעת בנות לוט שהיו סבורות שכל העולם נחרב מובן אשר היו מצפות שאחת תלד בן והשנית בת ויקחו זה את זו ע"כ אף אחר אשר כבר שכבה הבכירה את אביה אמרה עוד הפעם אל הצעירה ובאי שכבי עמו ונחיה כמוני כמוך מאבינו זרע משנינו יבנה העולם: שם ל"ח והצעירה גם היא גו' אם היה כן שאחת היתה יולדת בן והשנית בת והיו נושאות זה את זו לא היה נודע הנבלה אשר עשו ולא היה נתפרסם הדבר ומדייק הכתוב הזה שלא נתקיימה מחשבתן אך הצעירה גם היא ילדה בן כאחותה הבכירה והיו בנות לוט מוכרחות להמציא לבניהם נשים ונודע להם כי כל העולם במקומו עומד ויחפשו לבניהם נשים ונתפרסם הדבר וגם בדבר בם נכבדות היו מתפארים שאברהם דודם למען יקחו נשים ממשפחות הגונות והיה זאת ללעג וקלס לאברהם ויסע משם אברהם

(כ' י"א) ויאמר אברהם אם הייתי יודע כי אנשי המקום המה יראי א' וגם אימת מלכות יש במקום בודאי כלל לא פחדתי כי בין מיראת א' בין מיראת המלכות לא יאנוס א"א ולא יהרגו אדם לא בגלוי ולא בסתר ואף גם אם הייתי יודע ששניהם אין כאן לא יראת א' ולא יראת המלכות כ"כ הייתי אומר שאשתי היא כי אם אמנם לא ארויח כי שוה להם א"א כפנויה אבל גם לא אפסיד כיון שאין מוחה בהם ליקח את אשתו בצהרים בפני כל ולעשות בה כטוב בעיניהם למה יהרגוני אבל מפני זה אמרתי כי אחותי היא כי אמרתי רק אין יראת אלהים המקום הזה אבל אימת מלכות יש וכשאומר אשתי היא ולא יוכלו לקחת אותה בפני כי אצעק ויבאו נטורי קרתא עבדי המלך ויצילו אותה מידם ומה יעשו והרגוני ואין רואה ותהיה מותרת להם ע"פ הממשלה ע"כ אמרתי אחותי היא ואין מוחה בידם לקחתה ואותי יחיו

(כ"א י') כי לא יירש בן האמה הזאת וגו'. בעו"ה הרבה אמנו זכותה יגן עלינו לדייק לשונה עם בני עם יצחק משמע יחדו דוקא לא יירש אבל כשיתגרש יצחק בחטאו מן הארץ אז יירש ישמעאל לבדו את הארץ הלואי היתה אומרת כי לא יירש בן האמה הזאת אותנו או אותך לא היה מקום לישמעאל לשלוט בארצנו ארץ אבותינו אף בעוד אנחנו בארץ אחרת

(כ"ב ד') ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. חכם עיניו בראשו וירא את קדושת המקום כי שם יבנה המזבח מרחוק אף שהיה עוד זמן רחוק לבנין בית המקדש והמזבח: שם י"ט וישב אברהם אל נעריו ויקומו וילכו יחדו גם כאן אפשר לומר ויקומו וילכו אברהם ויצחק ושני נעריו יחדו בלב שוה כמו שהנערים לא שמחו במה ששב יצחק לביתו כן אברהם אף יצחק עצמו לא שמחו בזה כי שמחה היה לאברהם אם היה מקיים רצון בוראו בבנו ויצחק בנפשו: פרשת חיי

שרה

(כ"ג ג') המו"מ בין אברהם אבינו ובין בני חת היה שא"א רצה דייקא אחוזת קבר לאחוזת עולם לו ולזרעו אחריו ולא יקבר זר ביניהם ולבני חת לא היה כזאת לרצון להם ליתן לא"א אחוזת קבר בנחלת אבותיהם רק את מתו אשר לפניו יקבור בתוך אחוזת קבר אחת מאחוזתם ואחריו בעלי האחוזה מתים. ויקם אברהם מעל פני מתו דייקא מעל פני מתו קם אבל בדברו עם בני חת ישב ביניהם כמוהם. וידבר אל בני חת וגו' תנו לי אחוזת קבר עמכם פי' שיהיה לאחוזה לי ולזרעי עד עולם והמה דחו אותו שמעני אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך אשר לפניך גם על צרה שלא תבוא בביתך מהיום והלאה איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך ולמה לך אחוזה. וא"א בשמעו את דברי בני חת אשר קראו אותו נשיא א' מגודל ענותנותו חשד אותם כי חדודים ידברו לאשר ישב עמהם וחרה להם כי לא יעשה כן בעודם מדברים ומדיינים על אודות קברת אשתו אשר זאת יאות רק לנשיא ולא כן לאיש כערכם כנהוג בכל אסיפת גבאים ובמקומות ח"ק ג"ח על כל צרה שלא תבא לקצוב סכום ומקום קבר המה יושבים וגואל הב"מ עומד על רגליו לשמוע פקודתם. מיד ויקם אברהם וראשית נתן להם תודה בהשתחואה על טוב לבבם לקבל את מתו במבחר קבריהם ואח"כ אמר להם אשר אינו מסתפק בזה אשר מקבור את מתו באחוזה אשר לא לו יהיה ולא יעשה כזאת ולא יקבור בת מתו אשר לפניו עדי יהיה לו אחוזה עולמית על כן ענה ואמר אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפני פגעו לי בעפרון בן צחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו כי לאברהם רק מערת המכפלה היה נצרך ולמה לו השדה ע"כ דרש רק את מערת המכפלה אשר בקצה שדהו ולא השדה בכסף מלא גו' לאחוזת קבר שיהיה מוחלט לי ועפרון יושב גו' ויען עפרון גו' לא אדני שמעני פירוש בודאי לא ישמע לי אדני ולא יעשה כאשר אנכי רוצה לומר לך כי מצדי השדה נתתי פי' הנני נותן לך כל השדה וממילא והמערה אשר בו לך נתתיה יהיה גם המערה שלך ורמז בדבריו שני דברים אחת שרצונו שלא ישמע לו לקבל במתנה רק ישלם לו במיטב כספו שנית אם יקח המערה יקח גם השדה ואין רצונו למכור המערה לבדה בלא השדה והבין אברהם ואמר לו שמרוצה ליקח גם השדה ולשלם במיטב כספו וישתחו אברהם ונתן תודה לבני חת אשר מצא בתוכם אחוזה ועתה לא כתיב ויקם כי בקומו מאז לא חזר לישב עוד ולחזק הקנין לא רצה א"א לקבור את מתו עדי ישלם המחיר מקודם ותיכף אחר שמעו ארבע מאות שקל כסף יוצא מפי עפרון לא רצה להאריך עוד בדברים לשאול על תוכן הכסף באיזה מטבע איכותם ומהותם ונתן קנטרין לאשר יש מקומות שקורין לקנטר שקל ומשקל קנטר מאה שקלי תורה ונתן לו כמותם ארבע מאות קנטרין עולה ארבעים אלף שקלי תורה

(כ"ד י') ויקם וילך אל ארם נהרים. ומובן אחר שבין שתי נהרות יושבת היתה בקעה עמוקה והוא אור כשדים כמו שפרש"י למעלה כי אור לשון בקעה ושם ארץ מולדתו של א"א: שם י"ב ויאמר ה' א' א' א' הקרה נא (פי' אותך) לפני היום וגו' (הסכמה מאלשיך) ט"ו בדרך כלל להבין המריצה והמהירה שהיה לרבקה מצאתה לשאוב עד שובה לביתה ומזה היה מוכרח גם אליעזר לרוץ ולמהר נגדה ועוד הדקדוקים אשר באותו פרשה אומר. הקב"ה היודע עתידות אשר יבא עבד אברהם לקחת זיווגו של יצחק ובתואל ירצה לעכב מה עשה הקב"ה החלה את בתואל ועלה על ערש דוי עוד טרם שבא אליעזר שמה וסיבב סבה אשר בזה הרגע שהיה אליעזר על העין נצרך לבתואל מים חמין בחליו והמים כלה מן הבית להחם ואם כי היה לבתואל עבדים ושפחות לא המתינה רבקה לצוות עליהם עד שילכו הם להביא ורצתה בעצמה ולכן אמרו חז"ל כי רק זאת הפעם יצתה רבקה לשאוב ולא ניסתה בזה מעודה ועשתה הכל בחפזון ותרד ותמלא ותעל ותלך לדרכה במרוצה ע"כ היה מוכרח גם אליעזר לרוץ ולהקדימה שיבא לקראתה וביקש ממנה מעט מים ובחפזה ענתה לו תוך כדי דיבור שתה ותמהר ותרד כדה ותמהר ותער כדה ותרץ עוד אל הבאר הכל חיש מהר ובמרוצה וע"כ נתן לה אליעזר גם הנזם גם הצמיד על כי בראותה שרוצה ליתן לה מתנה פירשה