דבש תמר - א (תורה) ח

עצמו בזה חולין ואנחנו מקבלי התורה לא נעשה כמוהו רק תפלתנו יהיה סמוך למטתנו ובקומנו יהיה עבודתנו תפלה ליוצרנו ולברכו על המאורות וכל אחד לפי בינתו תהלים משניות דף גמ' וכן הלאה וחלילה לנו חולין לעשות עצמנו לעסוק במלאכה או מו"מ ראשונה

(שם י' ח') ת"א הוא שרי למהוי גבור (תקיף) בארעא מוחק אני כאן האי תקיף כי ציד ת"א תקיף ובאין ציד אין תקיף

פרשת אך

לך

(י"ב ד') וילך אתו לוט נ"ב משמיענו כי לולא הלך מעצמו עמו לא היה לקחו אתו אך אחר שהלך מעצמו לא רצה לרחקו ולקחו כמו שכתב לקמן ויקח וגו' ואת לוט בן אחיו לפי שהיה בן אחיו מה היה לו לעשות עמו וסוף כל סוף פרדו מאתו: שם י"ב ט"ז ולאברם היטיב בעבורה והטבה אינו דבר גדול רק כמו מדור ואכילה ושתיה (ע' ש"ח אות ש') ואין במשמעו מתנות גדולות וא"ת כמה יכול להיות הטבה לשנים או שלשה בני אדם ע"כ מסיים כי אברם לא לבדו היה אלא ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ואתונות וגמלים ולכל אלה גם הטבה עולה סך רב וכן תרגום יונתן והוה ליה מדיליה

(שם י"ג ט') ת"א אם את לצפונא ואנא לדרומא ואם את לדרומא ואנא לצפונא נ"ב משמעות הקרא אינו כן כי הלך עתה מדרום לצפון והיה שמאלו מערב וימינו מזרח וכן כתיב וירא את כל ככר הירדן והירדן במזרח: י"ג י"א ויסע לוט מקדם כבר פי' רש"י לעיל שאברם נסע מדרום א"י לצפון וכאשר אמר אברהם ללוט אם השמאל היינו שתלך משמאל שלי והוא צד מערבי ואם הימין היינו אם תלך למזרח כי ההולך מדרום לצפון מערב משמאלו ומזרח מימינו ובחר לו לוט לילך לימין אברהם היינו למזרח אברם כמו שנאמר ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן והירדן במזרח א"י וזה מאמר הקרא ויסע לוט מקדם ממזרחו של אברהם וע' פרש"י ומה שהקשה המזרחי עליו: שם י"ד וה' אמר אל אברם כבר ידענו אשר אברם הלך עתה ופניו לצפון א"י ע"כ הקדים הקב"ה אותו צד אשר עיני אברם לנוכח יביטו ואמר לו שא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ואחריו הרוח שכנגד אותו הרוח ואח"כ לימין והוא קדמה ואח"כ לשמאלו והוא ימה ואחר מעשי לוט ובנותיו כתיב כ' א' ויסע משם אברהם ארצה הנגב נמצא הלך מצפון לדרום והיה פני אברהם לדרום וכתיב כ"ד מ"ט אצל אליעזר עבד אברהם ואפנה על ימין או על שמאל פרש"י על שמאל מבנות לוט שהיה יושב אז בשמאלו של אברהם: שם י"א ש"ח אות פ' י"ל כי ככר הירדן היה מישור גדול והולך ומתפשט לתוך א"י ע"כ נ"ב אבל מדכתיב אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר משמע שהככר אינו בארץ כנען: שם בש"ח אות ש' על רש"י שם פסוק י"ג רעים בגופם וחטאים בממונם כתב ע"ז הש"ח ופי' היפך מת"א שתרגם בישין בממונהון וחייבין בגויתהון וא"ת מנ"ל לרש"י וי"ל דגבי יוסף כתיב וכו' וכתיב בפ' כי תצא גבי שכיר ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא והתם מיירי בממון ע"ז נ"ב בדא פסוק מלבו ובסנהדרין פרש"י והיה בך חטא דכתיב אצל שמיטה וגם מביא שם בגמ' ברייתא דמפרש כת"א והמה בסנהדרין ק"ט מאמר רב יהודה כפרש"י וברייתא כפי' ת"א ושניהם מאותן שני פסוקים דרשו דכתיב בהם רעה גם חטא והקרא שמביא הש"ח אין רעה שם גם הת"א שם בגמ' על והיה בך חטא מציין דברים ט"ו והפסוק של ש"מ כ"ג שם: שם י"ד ג' הוא ים המלח פרש"י לאחר זמן נמשך הים לתוכו נ"ב היינו אחר הפיכת סדום: שם י"ז אל עמק שוה הוא עמק המלך. רש"י שם ומ"א עמק שוה שהושוו כל האומות הוא עמק המלך והמליכו את אברהם עליהם כו' כצ"ל: שם כ"ג מחוט ועד שרוך נעל חוט הוא אשר היו מקלעים בקליעת שערות ראשם כמו שנושאים היום בחינא ושרוך נעל ונכלל בזה כל לבוש יקר וכל תכשיטי זהב וכסף ומרגליות וכל אבני יקר שמשתמשים בהם ואשר נושאים אותם מכף רגל ועד קצה עליון של ראש

(שם ט"ו ב') דמשק אליעזר. פרש"י ובן משק ביתי ממונה על ביתי וכן דמשק כך פירושו משרתי הבית דמשק אליעזר פי' המשרת אליעזר מיום שנברא אדם היה לשונם לה"ק שפה אחת לכולם ובדור הפלגה בלל הקב"ה שפת כל הארץ ללשונותם ובכל לשון נשתייר עד היום תיבות הרבה מלה"ק בשינוי מעט וכן קוראין למשרת א בפראנצי: שם י' ויקח לו את כל אלה. כאשר צוה אותו א' ולא אותו צוה יותר וכת"א וקריב קדמוהו ע"כ ויבתר אותם וגו' הקב"ה הוא רצה ויהי. שם י"א וירד העיט וגו' וישב אותם אברם ת"י והות זכות דאברהם צדיקא מבטלא יתהון ואברהם לא עשה מה שלא שמע ולא נצטוה

פרשת

וירא

(י"ח ב') נצבים עליו פרש"י לפניו ונשתבש כי צ"ל סמוך לו וכן פרש"י שם ע"פ ת"א ודי סמיכון עלוהי. שם ד' ורחצו רגליכם והשענו. פרש"י הקפיד שלא להכניס ע"א לתוך ביתו אבל לוט שלא הקפיד הקדים לינה לרחיצה ושם אצל לוט פרש"י כדי שיהיו נראין כמו שבאו עכשיו נ"ב ושניהם אמת הא והא הוו בה. שם י"ח ו' שלש סאים קמח סולת לושי וגו' נ"ב בב"מ פ"ז רש"י ד"ה מכאן שאשה עיניה צרה באורחין מפרש שלש סאים כשיצא מפי אברהם נפלה שרה לתוך דבריו ואמרה קמח ואמר הוא סלת לושי וגו': שם ט' גם ויאמר הנה באהל ויאמר שוב אשוב אליך נראה שפה אחד אמר שניהם דאיתא ב"מ פ"ז אמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ר' יצחק יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו באהל היתה אלא מאי באהל כדי לחבבה על בעלה (והוא שמביא רש"י בקיצור) משמע משם שכולם שאלו והגדול שבהם בראשם והוא עצמו משיב ויאמר הנה באהל פי' מסתמא היא באהל כדי לחבבה על בעלה ושפיר דבר אחד לויאמר השנים ושפיר ומרווח זה שאמרו בגמ' ומובא ברש"י הנה באהל צנועה היא לחבבה בלא שום דוחק והש"ח נכנס בדוחקים שאברהם ישוב ויודיע להאורחים שצנועה היא מה חביבות על בעלה הוסיפו בזה: שם י"ב אחרי בלותי היתה לי עדנה בתר דסיבית הות לי עולימו ואדוני זקן ורבוני סיב הרי הת"א מפרש דבריה אחרי בלותי ואני זקנתי ואדוני זקן ויאמר ה' אל אברהם וגו' השי"ת אמר לאברהם רק אופן הראשון למה זה צחקה שרה לאמר וגו' ואני זקנתי ואופן השני שצחקה ואדוני זקן לא אמר לו ולא הודע לו השי"ת לאברהם ואין כאן שום שינוי ואפשר לומר הכונה הזאת גם בדברי רש"י שנה הכתוב שלא סיים ואדוני זקן מפני השלום שהרי היא אמרה גם ואדוני זקן: שם י"ט כי כמו אלא ידעתיו. פי' אעשה אותו אשר ידע ותועלת כפולה יצא מזה אחת למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט ולא כמעשה סדום שלא יענשו כמותם ולא זו אלא אף זו למען הביא וגו': שם כ"ב ויפנו משם האנשים ואברהם עודנו עומד לפני ה' ע' רש"י ש"ח ולענ"ד לפי פשטות הקרא שפיר נכון ככתוב כי ראשית כתיב לעיל ט"ז ויקומו משם האנשים ואברהם הולך עמם לשלחם פרש"י ללוותם ובעודו הולך עמם נתראה הקב"ה לפניו לאמר לו דבר סדום כמו שנאמר לעיל י"ז י"ח י"ט כ' כ"א וכיון שראה אברהם הקב"ה לפניו נשאר עומד על מקומו לפני ממ"ה יתברך שמו והאנשים רצו להמתין עליו אך בראותם שוהה מלבוא עמהם ויפנו וילכו ואברהם נשאר עודנו עומד לפני ה' שם כ"ט ויוסף עוד לדבר אליו פי' שגם כאן הקדים לדבר דברי פיוס לפייס הקב"ה על כפל דבריו כמו בפסוק כ"ז אך מקצר ואינו מפרש הלשון

(שם י"ט א') ויבואו שני המלאכים. בפשטות יש לומר כי לעיל פי' רש"י לשלחם ללותם כסבור אורחים וכן היו כל זמן שאברהם הלך עמהם בדמות אדם אבל