דבש תמר - א (תורה) ז

אכילתו ובזה יפה לשון כי יודע שהוא נתינת טעם וגם בזאת עושה יפה תשובת האשה להשי"ת הנחש השיאני פי' רש"י הטעני כי נתקבל אצלה דברי הנחש וזה דרכו של יצר הרע מחליק העון בעיני האדם למצוא עונו:

שם ט"ז אל האשה אמר וגו' ואל אישך תשוקתך כמו ויהללו אותה אל פרעה עבור פרעה כך פירושו הכא עבור אישך תשוקתך מדה כנגד מדה שהיא נתנה לאישה להיות מהנה אותו נתקללה בזאת שהיתה כל תשוקתה לא עבור עצמה רק עבור אישה תשוקת האשה לחלות יפי תואר וטוב טעם שיהנה בעלה, לתרנגולת פטומה ושמינה שימתק המרק לחיך בעלה וכן כל אשר תתאוה לכל דברים יפים וערבים תשוקת האשה רק להושיט לבעלה שיהנה הנאת טעם ריח ומראה (הסכמה מבעל עקידה) וע' לקמן ד' ז':

שם כ' ויקרא האדם וגו'. הנה בהבראם קרא השי"ת את שם שניהם אדם כדכתיב לקמן ה' ב' ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וגם אדם בעצמו קרא את שם אשתו קודם שחטאו אשה כי מאיש לקחה זאת לעיל ב' כ"ג ועתה אחר ששמע אדם דברי השי"ת כי עפר אתה וחל עפר תשוב והמות ישלוט בו ובזרעו אחריו ויפריד בין המתים ובין החיים עודנה ונתחדש בעולם שמות למת קורין מת ולאשר לא מת קורין תי אשר אם לא חטא ולא אכל מעץ הדעת לא היה נשמע שם מת בעולם ובאין שם מת אין שם חי והיה שם הכולל לזכרים ולנקבות אדם והשם הפרטי איש אשה כמו שנקראו כבר אך עתה שמי שימות יהיה נקרא מת ומי שעודו חי יקרא חי והמת אינו צריך לאמו רק החי ע"כ שינה את שמה מעתה וקרא אותה חוה כי היא היתה עתה אם כל חי:

שם י"ח וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה רש"י שם ואכלת את עשב השדה ומה קללה היא זו והלא בברכה נאמר לו הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע נ"ב ולפי שפרשתי בעז"ה שם וחלקתי בין עשב שצומח מעצמו אשר כזאת נתן השי"ת לבע"ח לאכלה ולאדם עשב שזורעין ועתה שחטא הושוה לכל חי לאכול עשב השדה בלא זעת אפים אשר אינו נזרע ובזעת אפים הנזרע והוי קללה ע' א' כ"ט ל' ד' ז' הלא אם גו' ואליך תשוקתו ע' מה שכתבתי ג' ט"ז ואל אישך תשוקתך ועתה מצאתי און לי מפסוק זה ואליך תשוקתו ופי' רש"י על זה שאין לפרש באופן אחר אלא שכל תשוקת היצר רע הוא רק למלאות תשוקת ותאות האדם ומזמין לפניו כל הנאות ומתיקות להתענג בהם בימי חייו עלי האדמה ומסמא את עין אדם שלא יראה ולא יבחין אם הותר אם איסור וליצה"ר אין מזה שום הנאה ולא יתאוה הוא שיעשה האדם רצונו אך לכך נוצר שיהוה תשוקתו שילך האדם בשרירות לבו:

שם ח' ויאמר קין וגו'. אין צריך לפרש מה אמר כי תיכף לאמירה מעשה ומהמעשה נודע מה שאמר, הוא אמר ויעש ולקמן ו' ז' ויאמר ה' מפרש מה אמר הקב"ה לעשות כי מעשה המבול אינו סמוך לאמירה:

שם י"ג ויאמר קין אל ה' התודה קין והודה על גודל עונו אמת גדול עוני מנשוא, והצדיק עליו את הדין באמרו "הן" יש במשמעו צדק וישר משפטך אשר גרשת אותו (ע' רש"י ל' ל"ד) מעל "פני האדמה" כלומר ממקום המובחר שבאדמה "והיה" כלומר הלואי כל מוצאי יהרגני ויהיה מיתתי כפרתי ויאמר לו ה' לכן מודה ועוזב ירוחם ותלה לו שבעה דורות:

שם כ"ה וידע אדם עוד את אשתו. פי' רש"י בא לו למך אצל אדם וכו' פליאה גדולה אנחנו רואים כי לפי פירושו היה משנולד קין עד שנולד תובל קין בן למך ק"ל שנים אשר אז ידע אדם עוד אשתו והנה ילדו כולם בנערותם כבני שמונה עשר שנים ושת ודורו נעצרו מלדת עד שהיה המקדים שבהם חמשה וששים שנה בהולידו ולקמן מ"ז י"ז ברש"י ד"ה ואם שרה הבת תשעים שנה פרש"י ואע"פ שדורות הראשונים וכו' בימי אברהם וכו' ובא תשות כח לעולם וצא ולמד מעשרה דורות מנח ועד אברהם שמהרו תולדותיהן בני ל' גי' הרא"ם וקשה הא לפי פרש"י כאן דורות הראשונים מהרו יותר תולדותיהן כמו דורו של קין שילדו בני ח"י שנים ואני תולה בקוצר השגתי לא ידעתי כונת רש"י ז"ל. אך זאת מצאתי באדרת אליהו אשר תורת אמת היתה בפיהו על זה וידע אדם עוד את אשתו כבר ואין מוקדם ומאוחר בתורה תחלה חושב דורו של קין איך נתקיים שבעתים יקם קין ואח"כ חוזר על הראשונות וידע אדם עוד את אשתו כבר וגם בדורו של שת אומר כי הולידו בנים גם כן טרם ילדו את הדורות הכתובים אך אינו חושב רק אותם שנח בא מהם ואין כאן עוד קשיות גם תמיהת אברהם נכונים והמזרחי מקשה על רש"י למה היה מתמה אברהם כל כך ע"ש

פרשת

נח

(ו' י"ב) כי השחית כל בשר פרש"י אפילו בהמה חיה ועוף ות"א אינו מפרש כן אלא "כל בסרא אינש" אבל ת"י מתרגם "כל חד וחד" ושפיר גם לפי הדרש: שם ט"ז ופתח התבה בצדה תשים נ"ב פתוח לעליה עליונה שאדם בו תחתים שנים ושלשים תעשה חושב הנעשה ראשון כדרך הבונים שתחלה בונים התחתים ובונים ועולין ורש"י חושב כדרך הנכנסין לספינה גדולה שכל הנכנסין נכנסין בעליונה ומשם יורדים לאמצעים ומשם לתחתים וקורא לכלם עליות כי גם התחתונה לא נגעה בארץ אלא למעלה הרבה הלכה: שם ז ב' ג' אחד הוא לחיות זרע על כולם נאמר על בהמה הטהורה ואשר לא טהורה ועל עוף השמים ואיתא במ"ר לא שאני צריך להם אלא להחיות זרע על פני כל הארץ, והניחא שהרבה בנקבות אבל מה לו להקב"ה שירבה בזכרים הלא מזכר אחד כ"כ יתעברו כולן כדי שיבין שהזכרים המה להקריב קרבן ודוקא עולות שבא רק מזכרים הדא הוא דכתיב לקמן ח' כו' ויבן נח וגו' ויעל עולות: שם י"ז ותרם מעל הארץ פרש"י משוקעת היתה במים י"א אמה כספינה טעונה המשוקעת (כך היתה התבה) מקצתה במים כי י"א מל' הוי מקצתה אבל ספינה אדרבה מקצתה למעלה מן המים וכמעט כולה במים כי ספינה עשויה קצר מלמטה ורחב מלמעלה ע"כ רוב גובהה במים והתיבה היתה רחב מלמטה וקצר למעלה היתה רק מקצתה משוקעת במים: שם כ"ג וימח פרש"י לשון ויפעל הוא וכו' כגון בנה מחה פנה כשהוא נותן כצ"ל

(שם ט' ג') כירק עשב נתתי לכם את כל. ע' מה שכתבתי לעיל א' י"א כ"ט: ג' י"ט אשר בראשונה ניתן לאדם עשב זורע זרע לאכלה וכשחטא נאסר לו והושוה לבהמה לאכול רק ירק עשב שצומח מעצמו בלא זיעת אפים ולנח הותר הכל כירק עשב: שם ו' שפך דם האדם באדם דמו ישפך ת"א דישוד דמא דאנשא בסהדין על מימר דיניא דמה יתשד תרגום מפרש באדם קחי למעלה ופי' בסהדין וקאי גם למטה באדם דמו ישפך פי' על מימר דיניא: שם י' ד"ה חית הארץ אתכם הם המתהלכים עם הבריות סה"ד ד"ה מכל יוצאי התיבה כו' ורמשים סה"ד ואחריו צ"ל ד"ה לכל חית הארץ כו' אשר אתכם הכל דיבור אחד עד סה"ד ולמחוק ההפסק אשר בין החיה לאשר ואשר אתכם צ"ל באותיות רש"י: שם י"ב וי"א זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית אות ומופת. הפלא ופלא יש בקשת זה הלא החמה כולה זורח על הענן ומה שנראה רק חציה אינו פלא כי רגלי הקשת מגיעים לארץ ומחציתה השנית הארץ עומדת בפניה ואין עינינו שולטת מה למטה אבל זאת הפלא למה אין העיגול כולו אלא ממראה הקשת הלא אמצעות החמה זורחת על הענן כמו הסביבות ומהראוי להיות כמו מראה הלבנה בתכלית רבע חודש שמקבלת אורה על מחציתה לעינינו כמלוא המחצית כן ראוי להיות מראה הקשת שמקבל מהחמה מראה אחד על מלוא המחצית ולמה נראתה רק קשת כאלו מקבל המראה רק מגבול הסובב סחור סחור החמה אך אין זה אלא אות ומופת לזכור הברית שלא יהיה עוד מים על הארץ אלא המים יהיה סביב לארץ כקשת והוא ים אוקינוס שהוא כ"כ כמראה פנים אל פנים ובאמצע לא יהיה מים רק יבשם אשר אינה כמראה ושוה לקשת אשר בענן אשר המראה הוא בקשת ולא באמצע: שם כ' ויחל נח פרש"י כפי הדרש ות"א בזה פשטות ושרי החחיל וגם רש"י מסיים שהיה לנח עסק זה בתחלה ושניהם אמת כי למה לט לידע שזה היה תחלת עסקו למען נדע כי עשה