דבש תמר - א (תורה) לב

מלעשות חיל פן תרבה וגו' ולא תדאג לכל עת ונתנם גו' והמם גו' ונתן גו' והאבדת גו' ואז לא יתיצב וגו'

(ח' ח') בת"א והיא עבדא דבש. הלשון מגומגם אבל בת"י איתא ארע דמן זייתהא עבדין משח ומן חמרייהא עבדין דבש: שם ט' בת"א ארעא די לא בעצורין. נ"ב אינו יודע לפרש אבל בס"א די לא במסכנו

(ט' י') ויתן ה' אלי וגו' כתובים באצבע אלהים. נ"ב כמו אצבע אל' הוא (שמות ח' ט"ו): שם כ"ח מבלי יכולת ה' להביאם. פי' מעולם לא היה יכולת וגם ה' ידע שאין יכולת להביאם ולא להביאם הוציאם אלא להיפך ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם

(י' א') רש"י ואמר לי פסל לך ואח"כ ועשית ארון ואני עשיתי ארון תחלה שכשאבא והלוחות בידי היכן אתנם נ"ב פי' אף כי אמר לי השי"ת ועלה אלי ההרה ואח"כ ועשית אבל הבנתי כונת השי"ת שאעשה הארון טרם שאעלה כדי שיהיה נכון בבואי ליתנם בו ומה שמסמיך השי"ת העליה לפסל לך שני לחות אבנים הוא שיעלה ויקח האבנים עמו ואם היה השי"ת אומר פסל לך ועשית לך ועלה היה משמע שגם הארון יקח עמו ההרה ושמתם שם בארון ותרד עם הארון והלחות בתוכם ע"כ הפסיק השי"ת ועלה אלי בין פסל לך ובין ועשית לך אבל דעת השי"ת כ"כ שטרם העליה יהיה העשיה ופי' ועשית לך כבר: שם י' ואנכי עמדתי בהר וגו' לא אבה ה' השחיתך. נ"ב פי' כי באמת מעולם לא אבה ה' השחיתך כי בצרתכם כביכול לו צר והיה עומד ומצפה שאתפלל בעדכם לפיכך וישמע אלי גם בפעם ההוא: שם י"ב מה ה' שואל מעמך כי אם וגו' ליראה ללכת לאהבה ולעבוד לשמור מצות וחוקים ולהשי"ת אין מזה שום טובת הנאה והכל לטוב לך שואל מעמך שתטיב לך וראוי שתעשה כל התפעלות להטיב לך אפילו בטלי חיים רצים אחר טובתם ואם תאמרו הלא לה' הארץ ומלואה ואל' כל העמים למה דורש טובתנו יותר מטובת כל העמים ע"ז משיב הן אמת כן האל ה' א' השמים וגו' אבל רק באבותיך חשק ה' וגו' ויבחר וגו' בכם מכל העמים כיום הזה ודורש טובתך: שם י"ז סוף פסוק ולא יקח שוחד פרש"י לפייסו בממון נ"ב פי' בצדקה יקבל שכר צדקה אבל העון לא יכופר בו

(י"א ו') ואשר עשה לדתן וגו' סו"פ בקרב כל ישראל פרש"י ומה אני מקיים בקרב כל ישראל אמר לו שנעשית הארץ מדרון כמשפך ואע"פ שעמדו בקרב כל ישראל וגם כל ישראל עמדו על המדרון מ"מ כל ישראל נשארו על מעמדם ובמקום שהיה אחד מהם היה מתגלגל למקום הבקיעה: שם י"א והארץ וגו' ארץ הרים ובקעות אעפ"כ לא תצטרך לעלות המים מן הנמוך לגבוה כי למטר השמים תשתה מים ומשקה גבוה כנמוך שם י"ד ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. נ"ב שלך ולא של אחרים: שם כ"ד כל המקום וגו' מן המדבר. נ"ב אדום ומואב ועמון אשר סבבו אותם ב"י בלכתם במדבר עתידין להסתפח לארצנו הקדושה

פרשת

ראה

(י"א כ"ז) את הברכה אני מקדים ליתן לכם אשר בנקל יהיה לכם לשמוע לשמור ולעשות המצות וחליפה ח"ו והקללה רק אחר אשר לא תשמעו

(י"ב כ"ג) רק חזק לבלתי אכול הדם צריך חיזוק גדול לקיים כל הפרטים שיש בזה בתורה שבע"פ שחיטת הוורידין לחטט לנקר הגידים שאסורים משום דם כל הלכות מליחה טיפת דם כביצה ועוד ועוד: שם כ"ה לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך ואל תדמה כי עבור קיום מצוה אחת ייטב לך ולדורות אלא בטוח אם לא יבא דבר איסור לפיך יהיה לך נפש טהורה ויפה עד כי תעשה כל הישר בעיני ה': שם כ"ו רק קדשיך ת"א מוסיף תיבת מעשר כי אצ"ל קדשים שכבר הוזהרנו כמה פעמים שלא לשחוט קדשים בחוץ רק להזהיר על מעשר שני לאכול בירושלים וגם מעשר בהמה להעלות לירושלים לאכול שם אבל בגמ' לא נמצא אלא כפרש"י והרמב"ם הולך אחר הספרי שם וללמד על התמורות ועל ולדות קדשים שיקרב. נ"ב לא כולם אלא תמורת עולה וולדות שלמים ע' בגמ': שם כ"ט כי יכרית ה' א' את הגוים וכו' וישמידם תאמר כי בודאי עבדו את אלהיהם בעבודות נכבדות חשובות ע"כ היה גודל חרון אף ה' עליהם כי אם עבדו את אלהיהם בעבודות בזויות לא היה חרון אף עליהם ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה ואעשה כן גם אני לה' אלהינו על זה התחיל השמר לך ועתה גומר לא תעשון כן לה' א' כי אם הוא עבודה יקרה בעיני אדם לשרוף את בניו למען אלהיו תועבה גדולה הוא ושנא אנכי על כן לא תחפשו אחר עבודות יקרות ונכבדות רק את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו

(י"ד ז') השסועה ת"א מפרש פשטי דקרא כמו שמפרש ושסעת שסע ומטילפא טלפין אבל חז"ל אמרו השסועה בריה היא כמו שפי' רש"י: י"ד כ"א בבעה"ט לא תבשל גדי בגי' היא איסור אכילה ובישול והנאה כצ"ל: שם כ"ד וכי ירבה כו' כי ירחק דקדוק כפל הלשון גלוי לעין ורציתי לכתוב הרעיון הטוב שנ"ל בפשט הכתובים וקידש היום ובש"ק ראיתי באלשיך שכתב כבר מחשבתו כמחשבתי והרוצה יעמיק שם

(ט"ו ב') בבעה"ט ישה ב' אשר ישה ברעהו כי ישה לך אלוה מעונך שאם תשמט ישמט לך אלוה עונך כצ"ל: שם ג' את הנכרי תגוש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך אפס כי לא יהיה בך אביון בכל זאת אשר יהיה לך את אחיך אע"פ שהוא עשיר תשמט ידך: שם ט' השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר הנה נכון לבא עליך עת דחוקה למאד קרבה שנת השבע אשר אין קציר ואין זמיר שנת השמיטה אשר יהיה את אחיך תשמט ידך ותשאר בערום וחוסר כל ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו אף פריחת לחם דע והיה בך חטא נתון תתן לו וכו' ואל תדאג עבורך כי בגלל הדבר הזה כו' כי לא יחדל וכו' פתח תפתח את ידך וגו' בין בהלואה כמו שאמר לעיל והעבט תעביטנו ובין בנתינה כמו שאמר בסמוך: שם י"ח כי משנה שכר שכיר עבדך פרש"י ז"ל מכאן אמרו ע"ע עובד בין ביום בין בלילה וזהו משנה שכר שכיר כפלים משכיר יום ומהו עבודתו בלילה שרבו מוסר לו שפחה כנענית והוולדות לאדון והוא גמ' (קדושין ט"ו) ומקשה לקוטי מהרא"י איך נתנה התורה טעם סתם על כל העבדים לא יקשה בעיניך בשלחך אותו כי משנה שכר שכיר עבדך. הלא יש עבדים שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית היינו בגפו יבא וכו'. ונלע"ד כי שם (קדושין כ') איתא ראב"י אומר יחידי נכנס יחידי יצא מאי יחידי יצא אמר רנב"י ה"ק יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו וכו' ופרש"י ז"ל מוסר לו בע"כ היינו אף שהעבד אינו רוצה וע' מ"ל עבדים פ"ג ה"ד ומובן אשר לרש"י אם אין לו או"ב אינו יכול לכופו אבל מדעת העבד מוסר לו שפחה כנענית מתורץ קושיתו כי כאן מיירי בעבד שנמכר בגנבתו ואינו בר בי רב אפילו בחד יומא וגם זה הפסוק כתיב אחר כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך שהכיר העבד בטוב חסד של אדוניו וביתו על עבדיו למה לא ירצה למלאות רצון אדוניו ליקח שפחה כנענית ויולד בנים על שכם אדוניו וצער גידול בנים לא לו יהיה ויניח בניו אצל איש טוב עושה חסד עם בניו ובודאי רובם ככולם אף שאינו מוכרח לוקח מאדוניו שפחה כנענית ושפיר שייך בכולם כי משנה שכר שכיר עבדך: שם י"ט כל הבכור ברש"י הא כיצד מקדיש אתה הקדש עילוי ונותן להקדש וכו' כצ"ל

(ט"ז א') שמור את חדש האביב סוף פסוק לילה מקשה רש"י ז"ל והלא ביום יצאו שנאמר כו' אלא לפי שבלילה כו' ואונקלוס מיישב באופן אחר ממצרים קאי אדלעיל כי בחדש האביב הוציאך ה' א' ממצרים לילה הוא ענין בפני