דבש תמר - א (תורה) לא

(ב' ב') ויאמר ה' אלי תרגומו ואמר ה' לי משא"כ שאר אלי אשר אחר וידבר כמו לקמן י"ז תרגומו עמי כמו וידבר ה' אל משה מתרגם עם משה ויאמר ה' אל משה מתרגם למשה וכבר כתבתי אשר דבר הוא כמלך שמצוה ששר גדול שלו על דבר בדרך עצה ורוצה לשמוע גם דעת השר בזה אבל ויאמר הוא כדבר אדון לעבדו בדרך גזירה עשה כך וכך ואינו דורש לידע דעתו בזה כלל ע"כ אצל אמירה שייך לי כי ה' אמר והוא שומע באין מענה ואצל דיבור שייך עמי כי השי"ת דבר עמו ששניהם מדברים בהענין שעומדים בו: שם ה' רש"י עד מדרך כף רגל ומדרש אגדה עד שיבא יום ד"ה ירושה לעשו אחת מהם להם לעשו והשתים לבני לוט בשכר שהלך למצרים ושתק על מה שהיה אומר וכו' כצ"ל. נ"ב לא ידעתי מה היה מועיל אם לוט היה אומר שאינו כמו שאברהם אומר אחותו אלא אשתו כ"כ מה להם להרוג את אברהם הלא הודעת בעל דין כמאה עדים דמי וכיון שאברהם אומר כי היא אחותו היו לוקחין את שרה בהיתר אבל באמת כ"כ הירושה אינה לחלוטין רק עד מדרך כף רגל וכמו שפרש"י לעיל א' ז' ואל כל שכניו עמון ומואב והר שעיר כי במהרה בימינו יהיה שלנו וגם עתה כבר אינם במקומם לא עמון ולא מואב ולא שעיר וכבר נטהר ארצם לישראל: שם י"ט בתרגום אונקלוס ולא תתגרי בהון ארי לא אתן בארעא כצ"ל: שם כ"ג והעוים היושבים בחצרים תרגום יונתן ועואי דהוו שרן ע"כ ויאות לפרש כן: רש"י שם שנאמר חמשת סרני פלשתים מתחיל בחמשת ומונה ששה אמר ר"ל חשובים חמשה הנקראים סרני והעוים אינם מהחשובים ואין עליהם שם סרני (רש"י שם) ורש"י מביא שם עוד יש לפרש לאשר הקרא קאי אדלעיל זאת הארץ הנשארת לרשתה וחושב חמשת סרני פלשתים גם נשאר והעוים שאינם מפלשתים ונ"ל כי מראה לשון הקרא כן כי בכל מקום מנין עם שמש ויו נופל הויו על האחרון במנין וחושב כאן סרני פלשתים ומחלקם לשתי שכונות העזתי והאשדודי שכונה אחת שהיו קרובים זה לזה והשכונה השנית שלשה המה האשקלוני הגתי והעקרוני והוא האחרון שאצלו ויו המוסיף והעוים כתיב לעצמו משמע שהם חוץ מחמשת סרני פלשתים אכן פרש"י כאן נשתבש וצ"ל ככתוב העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים: פרשת ואתחנן

ברש"י ד"א זה אחד מעשרה לשונות שנקראת תפלה ובש"ח מפרש הני עשרה שמות ע"ש וקשה לחשוב נמי תפלה ויהיה אחד עשר ואפשר לומר כי היינו פלול שחושב בהני עשרה: שם ד"ה לאמר זה אחד מג' מקומות שאמר משה כו' איני מניחך כו', נ"ב פי' לא אפסוק מלהתפלל עד כו'

(ג' כ"ז) עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה כו'. נ"ב ישראל ומשה רבינו עמהם היו אז בעבר הירדן מזרחה של א"י והרוצה לראות משם את א"י היה עומד ופניו למערב ע"כ אמר לו השי"ת ראשית עיניך לנוכח יביטו ותראה מערבו של א"י ותסוב עיניך לימין שלך ותראה צפונה ותשמאיל עיניך ותראה דרומו ואח"כ תשפיל עיניך ותביט סמוך לרגליך ותראה מזרחה של א"י (הכל בסדר נכון)

(ד' ה') ראה קו המפסיק אחריו דקאי אלמטה ראה לעשות כן בקרב הארץ ברווח ושם טוב מהולל ומשובח לחכמים ונבונים כי אם ח"ו לא תעשון כן בקרב הארץ תגלו ותקיימו ותעשו שם מתוך הדחק ובזיונות ועוד תהיו ללעג ולקלס: שם י"ט ופן תשא עיניך השמימה גו' אשר חלק ה' א' אותם לכל העמים. נ"ב כל העמים בעולם נתן הקב"ה כל אחד חחת כוכב ומזל ושר למעלה עליהם שהם בכלל ע' כוכבים ומזלות ושרי אומות ואתכם לקח ה' להיות תחת אברתו ולחסות תחת כנפיו ולהיות לו לעם נחלה: שם ל"ד הנסה א' ברש"י הכי עשה נסים כו' הנהיה הנשמע השמע הנסה כצ"ל: שם ל"ז ויוציאך בפניו ת"א ואפקך במימרא נ"ב כן דרכו של אונקלוס להרחיק הגשמיות כי לא ישיגוהו משיגי הגוף וכן לקמן פנים בפנים מתרגם ממלל עם ממלל: שם מ' בעה"ט סמך ושמרת את חקיו ואת מצותיו לאז יבדיל לומר שתורה ומצות קולטות נ"ב ובגמ' מכות (דף יוד) איתא מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וגו' וכתיב בתריה וזאת התורה

(ה' ב') ה' א' כרת עמנו ברית ושם ג' לא את אבותינו גו' כי אתנו גו' היום כולנו חיים. נ"ב בכל דור ודור צריך האיש הישראלי לידע כי התורה לחיים ניתנה ולא למתים כי המתים חפשים מתורה ומצות והתורה ניתנה לדור חיים וכן לכל דור ודור שיבאו אחריהם החיים וקיימים להם ניתנה ולא לאבותיהם אשר בארץ המה כי כשכרת ה' את הברית את אבותינו רק בעודם חיים כרת עמם הברית ואחריהם לבניהם החיים ניתנה מדור חיים לדור חיים עד היום הזה כולנו חיים אתנו כרת ה' את הברית הזאת וכחדשים יהיה בעינינו: שם ברש"י אמר ר' ברכיה כך אמר משה כו' הרי הלוקח עצמו כו'. נ"ב ס"א הרי המוכר עצמו: שם י"ב שמור את יום השבת בעה"ט ראשי תיבות שאי"ה וס"ת רת"ם לומר לך כו' נ"ב פי' תיבת השבת חושב ה' לר"ת שבת לס"ת ונקרא שאיה רתם שבת: שם כ"ג כי מי כל בשר אשר שמע גו' כמונו ויחי. נ"ב פי' כמונו אנשים פשוטים כמונו על כן יראים אנחנו כי לא בכל עת מתרחש ניסא ואין לסמוך על הנס על כן קרב אתה שאיש אלהים אתה והשי"ת מדבר עמך תמיד פא"פ כביכול שמדבר איש אל רעהו ושמע את כל וגו': שם כ"ט ושמרתם לעשות וגו' לא תסורו ימין ושמאל. נ"ב ימין לא תוסיפו ושמאל לא תגרעו

(ו' א) בארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה שם ב' למען תירא וגו'. נ"ב עיקר ותכלית אשר אתם עוברים שמה הוא למען תירא את ה' א' לשמור את כל חקותיו ומצותיו כל התרי"ג מצותיו וחקותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך וגו' כדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו כי כאשר מארצנו חוצה אנחנו כמו עתה בעו"ה לא ארץ ולא מקדש אין בידינו לקיים כולם שחסר לנו יותר משליש מצות כי נחסר לנו בעו"ה קט"ו מצות עשה וקי"ג לא תעשה ס"ה רכ"ח מצות השי"ת יהיה בעזרנו שלא נתרשל לקיים עכ"פ הנשאר לנו שפ"ה ברורה ונעימה קדושה בלב שלם כאשר עם לבבנו ולא נבכה בכיה של חנם על החסרים ואז בטוחים אנחנו כי שערי דמעות כאלה לא נשלבות ובא לציון גואל במהרה בימינו: שם ה' ואהבת רש"י עשה דבריו מאהבה כו' סה"ד מניחו והולך לו נ"ב פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה אנה ילך מרוחו ואנה מפניו יברח: שם כ' כי ישאלך בנך גו' אשר צוה ה' א' אתכם נ"ב מדייק אתכם ולמה לא צוה כאלה לעמים אחרים ואמרת לבנך תשובה על שאלתו כי רק אנחנו מחויבים לעשות ככל אשר צונו כי עבדים היינו וגו' ועלינו מוטל להיות מכיר טובה על כל חסדיו הטובים באותות ובמופתים אשר לא עשה כן לכל גוי ואחר כל החיוב הגדול הזה עלינו בכל זאת גם לצדקה ולזכות יחשב לנו

(ז' ד') כי יסיר את בנך מאחרי. פי' רש"י דקאי על בתך לא תתן לבנו לשיטתו שפי' כן בגמ' שם אבל ר"ת מפרש שם דקאי על ובתו לא תקח לבנך הסמוך כי יסיר חותן בנך את בנך חתנו ושניהם אמת וכי יסיר קאי על מי שהוא אם תתן בתך לבנו יסיר חתנך את בנו שהוא בן בתך והוא חשיב בנך ואם תקח את בתו לבנך יסיר חותנו את בנך ממש וכן תרגום אונקלוס ארי יטעין לשון רבים כאלו כתיב כי יסירו

פרשת

עקב

(ז' י"ט) המסות הגדולות וגו' אשר הוציאך. פי' כמו כאשר וקאי אדלעיל אשר עשה וגו' כאשר הוציאך בעת אשר הוציאך כן יעשה וגו': שם כ"א לא תערץ וגו' עד גדול ונורא ומשתראה וגו' ונשל עד לא תוכל כלותם מהר אל תהרהר ח"ו לומר איה גדלו איה מוראו כי לטובתך עצר בעדך