דבש תמר - א (תורה) ל

המה שאר כלי קודש ולא הארון והכא כתיב כלי הקדש גם הכא במ"ר פלוגתא בזה ת"ק ור' יוחנן ת"ק סבר כלי הקודש זה הארון שנאמר כי עבודת הקודש וגו' ור' יוחנן אמר אלו בגדי כהונה שהם אורים ותומים כמה שנאמר בגדי הקדש אשר לאהרן הרי אין אחד שיביא ראיה מן כבלע את הקדש ותימא על הש"ח שעזב מדרש חז"ל ובדה פסוק מלבו אך מה שהקשתי מפסוק ט"ו סוף פ' במדבר אינו קשיא כי התם כתיב תרתי הקודש גם כלי הקודש ע"כ מחלק המ"ר שהקודש הוא הארון כי הוא עצם הקדושה ועומד לעצמו בק"ק וכלי הקודש המה שאר כלים אבל היכא דכתיב הקודש לבד או כלי קודש לבד קאי על כולם הארון ושאר כלים ופעמים על אחת מהם. וזאת ידוע אשר בכל מלחמה לקחו אתם בארון האורים ותומים ע"כ מביא כאן המ"ר רק ראיה שהם בכלל כלי קודש ומשנה מפורשת סוטה פ"ח מ"א ואתם אי אתם כן כי ה' א' ההולך עמכם להלחם לכם וגו' זה מחנה ארון ובגמ' שם מ"ג וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחים בארון וכה"א וישלח אותם משה וגו' וכלי הקדש זה הארון ולוחות שבו ומה שמזווג רש"י ז"ל גם הציץ לכוללו בכלי הקודש מפרש רש"י בעצמו מפני שבו הרג פנחס את בלעם ומלכי מדין שהיו פורחים באויר: שם כ"ג ברש"י ד"ה כל דבר אשר יבא באש לבשל בו נ"ב לא דוקא בישול במים אלא אף צלי קריא בישול כמו שמפרש רש"י הלאה מה שתשמישו כו' ומה שתשמישו ע"י צלי: שם ל' ונתת אותם ללוים שומרי משמרת משכן ה' השי"ת מבאר שיתן רק לאותם שנשארו במחנה ושמרו משמרת משכן ה' אבל הלוים שיצאו משבט לוי במלחמה כמו משאר השבטים היה להם חלקם כתופשי המלחמה שם ל"א ויעש משה ואלעזר הכהן כאשר צוה ה' את משה אף אלעזר הכהן שהיה הדבר לטובתו עד העשירו לא חשק להעשיר אך חשקו לעשות רצון השי"ת

(צ"ב ג') בתרגום וסיעת ובית קברתא דמשה כצ"ל ונ"ב והוא תרגום ונבו שבקרא וסיעת הוא תרגום של ושבם ולקמן פסוק ל"ח תרגם ואת נבו וית נבו ואת שבמה וית שבמה לשון תורה ולשון תרגום שוה ורש"י פי' ואת שבמה הוא שבם האמורה למעלה: שם ט"ז ויגשו אליו ויאמרו גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. נ"ב ואם תאמר למה צאן וטף של כל שאר השבטים יהיו מטולטלים כל ימי כיבוש וחילוק וצאננו וטפינו ישבו במנוחה ושלוה על מקומם עבור זה נחייב עצמנו כמו שאמרו בפסוק י"ז ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל ונהיה ראשונים למלחמה בראשי גייסות. שם ל' ואם לא יעברו חלוצים אתכם נראה לכאורה שלא יעברו כלל אתכם אלא ישבו בעריהם אשר בנו להם א"כ למה ונאחזו בתוככם בארץ כנען כלל היה היושר שלא ליתנם אחוזה בארץ כנען אף לא בעבר לירדן כי שם היו כל השבטים נלחמים עמהם בשוה והם לא רצו לעבור את הירדן לעזרת השבטים כולם כבר הוקשה זאת לר"י בתוס' ד"ה אי לא כתב (קדושין ס"א ע"ב ריש העמוד) וזה מתיקת לשונו וקשה וכי איזו סברא היא שישבו בבתיהם ויירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה לכך נראה לר"י לפרש דפשטיה דקרא הכי אם יעברו חלוצים בראשי הצבא להיות ראשונים במלחמה בשכר טובה זו שיעשו עם אחיהם תנתן להם ארץ הגלעד ואם לא יתאמצו יותר מאחיהם ונאחזו וכו': שם ל"א ויענו בני גד גו' את אשר דבר ה' אל עבדיך. נ"ב לא מצינו שידבר ה' מה אודותם אלא משום דלעיל כ"ג אמר להם משה והייתם נקיים מה' ושם כ"ג אמר ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לה' ע"כ השיבו ח"ו לא נחטא ולא נעשה נגד רצון השי"ת אך את אשר דבר ה' אל עבדיך כן נעשה: שם מ"ב ברש"י ותמהני מה ידרוש בשתי תיבות הדומות לה כו' נ"ב ע' בעה"ט

פרשת

מסעי

(ל"ג ב') ויכתוב משה את מוצאיהם נ"ב פי' יציאתם ממצרים למסעיהם למסעות אשר נסעו במדבר ממקום למקום ויציאתם ממצרים כבר היא לפנינו כתובים בספר שמות ועתה אומר ואלה הכתובים למטה המה מסעיהם למוצאיהם פי' שם המסעות שהיה להם במדבר אשר יצאו לשם ממצרים: שם ד' רש"י ומצרים מקברים טרודים באבלם. נ"ב דקשה לרש"י אם הטעם שלא שמו מצרים עיניהם על ישראל והניחו להם לישראל לצאת ביד רמה היה מפני טרדת הקבורה מה ענין לכאן ובאלהיהם עשה ה' שפטים הלא קבורה לא שייך באלהיהם ע"כ פרש"י לא הקבורה הוא הטרדא אלא האבילות ואבילות שייך גם באלהיהם שאבלו על שנשפטו: שם ל"ז ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום נ"ב מציין אותו הר ההר מפני שהיה הר ההר אחר במקצוע צפונית מערבית המובא לקמן בתחומי א"י: שם נ"א ברש"י כך אמר להם משה. נ"ב והלא מאמר השם הוא אלא מפני שכתב רש"י לקמן וכן מצינו שאמר להם יהושע כתב כאן שאותן הדברים אמר להם משה הזהירם על להבא ויהושע אמר להם באותו שעה בעודם בירדן: שם נ"ה בתרגום מקפיכון נ"ב לשון הקף

(ל"ה ד') רש"י אלף אמה סביב (עירובין נ"ו:) כצ"ל בא"ד הא כיצד אלפים הוא נותן להם סביב ומהם אלף הפנימים למגרש והחיצונים לשדות וכרמים. נ"ב רש"י מפרש כפי התוספתא המובא בגמ' שם והרמב"ם פוסק כ"כ כדברי אותו ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי שבתוספתא אבל לא כלשונו בתוספתא אלא כפשטות וסתם לשונו כמשנה (סוטה כ"ז ע"ב) שאלפים אמה הוה שדות וכרמים לבד האלף אמה מגרש ומשבש התוספתא מפני המשנה: שם כ"ה ברש"י ד"ה אשר משח אותו וכו' בסה"ד אלא להביא את הנמשח בימיו. נ"ב פי' משנעשה זה רוצח שמחזירו במיתתו (מכות י"א) כצ"ל פרשת

דברים

(א' ו') באדרעי קאי על אחרי הכותו ומפרש באיזה מקום שדה הכהו ואומר באדרעי שם היה מקום המלחמה כמו שנאמר לעיל (במדבר כ"א ל"ג) ויצא עוג וגו' למלחמה אדרעי (שמעתי): שם ה' בארץ מואב. נ"ב פי' שהיתה ארץ מואב טרם לקחה סיחון ואינו קורא אותה ארץ סיחון כי לא בא ליד סיחון אלא לטהרה לישראל והוי כאלו ישראל לקחו הארץ ממואב גלל כן מצינו במואב ועתה תחת יד ישראל אבל לארץ מואב אשר עתה עוד ארצו לא באו לשם כמו שנאמר להלן כי לא אתן לך מארצו ירושה: שם ו' רש"י ד"ה רב לכם שבת כו' עשיתם משכן ולא חושב ארון כי היינו קבלתם תורה והיא בארון: שם ז' ברש"י ואל כל שכניו עמון ומואב והר שעיר נ"ב נאמנים דבריו חוק ולא יעבור ויקוים בנו במהרה בימינו בביאה שלישית שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו': שם י' והנכם היום ככוכבי שמים. נ"ב ופי' לרוב הגדיל והרים אתכם כמו רבים קמים עלי ופי' והנכס היום מי יתן ותהיו כן כל הימים כי אם ח"ו תחטאו יקרא עליכם ישעיהו כאשר הוא בהפטרה בנים גדלתי ורוממתי וגו': שם מ"ד ויכתו תרגום אונקלס וטרדו ואין זה תרגומו של הכאה ואפשר לומר מפני כי הת' יתירה והיה לו לומר ויכו ע"כ תרגומו לשון כתית ויהיה פירושו (גישטוסין צוריק גישטוסין) והיינו וטרדו אבל יונתן מתרגם ומחו וירושלמי מתרגם וקטולו ושניהם שפיר תרגומו של הכאה אלא ומחו הוא מכות וחבורות בחיים וקטולו הוא מכת מות: