דבש תמר - א (תורה) כט

אותו כמו בלק שהיה משתמש רק בקסמים והיו מתעים אותו וראה ולא ידע מה ראה אבל בלעם ידע הפרצה ולא יועיל לו המקום שתחול הקללה על כן אמר ואנכי אקרה כה כפרש"י דייקא וע"כ לקמן כ"ז לא הלך עוד בלק אחר קסמים אך אולי יישר בעיני ה' וגו' מפני שעתידין לחטוא וגם שם ראה ולא ידע מה ראה כפרש"י שם

(כ"ד ב) ברש"י ד"ה שכן לשבטיו ראה כל שבט ושבט כו' שלא יציץ לתוך אהל חבירו נ"ב מכש"כ שיש להזהר כשמהלך אדם לפני חלון שאינו שלו שלא יטה עיניו להביט בעד החלון פנימה: שם ג' ברש"י ד"ה שתום העין כו' וי"מ שתום העין פתוח העין כמו שתרגם אונקלוס נ"ב מפני שלעיל וישת אל המדבר פניו כתב רש"י "כתרגומו" סתם והוא תרגום יונתן כתב כאן מפורש כמו שתרגם אונקלוס

(כ"ה ט') ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף, נ"ב יש לדקדק בזה א' מכדי כתיב במגפה משמע הידוע ועד הנה לא שמענו שהחל הנגף וגם לעיל ח' דכתיב ותעצר המגפה קשה כן אצל מעשה קרח כתיב מקודם החל הנגף נכון אח"כ ותעצר המגפה אבל כאן מאי ותעצר מאי המגפה גם שם נאמר ותעצר המגפה ותו לא וכאן כתיב מעל בני ישראל גם האלשיך מדייק כי מלת מעל מיותר גם מוקשה מאד לעיל ה' פרש"י כל אחד מדייני ישראל היה הורג שנים ודייני ישראל שמונה רבוא ושמונת אלפים היינו שמונים ושמונה אלף וכל אחד הרג שנים נמצא הרגו מאה ושבעים וששה אלף ואם אומר שגם מגפה היה לבדה ומתו ארבעה ועשרים אלף הרי מתו סך הכל מאתים אלף והוא דבר חידוש אשר מעולם לא שמענו ולא מצינו ח"ו חסרון ממנין מדבר סיני למנין ערבות מואב גדול כזה אף לא מיניה ולא מקצתו כי החסרון היה רק 1820 ואם כי משבט שמעון היה חסר הרבה 37100 ומשבט נפתלי 8000 ומשבט ראובן 2700 משבט גד 5600 מאפרים 8000 והיה כל החסרון מהשבטים שנגרעו מנינם 61470 ונגד זה פרו ורבו שאר השבטים עד שנשאר החסרון רק שמונה עשר מאות ועשרים כנ"ל ומה שפרש"י ויחר אף ה' בישראל שלח בהם מגפה למה לו ומנא ליה הלא כתיב מפורש הרושם שעשה החרון אף ויאמר ה' אל משה קח והוקע וישוב חרון אף ה' מישראל מכל אלה אומר אני א' מה שפרש"י כל אחד ואחד היה הורג שנים אם היה כונת רש"י שכן קיימו היה לרש"י ז"ל לומר כל או"א מדייני ישראל הרג שנים ומדכתב היה פירושו אלו לא נעצרה היה הורג שנים אבל אחר שנעצרה הרגו רק מעט והנה כאשר אמר משה אל שופטי ישראל הרגו עשו כדבר משה והתחילו להרוג ולאשר רוב החוטאים היו משמעון נזדמן להם משבטו ועשו בהם שפטים ובאו שבטו אצל זמרי כפי' רש"י והעיז ופקר בפני כל העדה המה בוכים והוא מוסיף להרשיע וכיון שהקנאי פגע בזמרי וכזבי ותעצר המגפה היינו שנחו שופטי ישראל מלהרוג עד שישמעו מה שיצוה השי"ת ולע"ע ויהיו המתים במגפה שנגפו והמיתו שופטי ישראל כ"ד אלף וכמו שאמר השי"ת למשה קח את כל ראשי העם (לשפוט את העובדים לפעור כפרש"י) וישוב חרון אף ה' מישראל כן אחר טוב מעשי פנחס בא תיכף הדיבור למשה אשר פנחס השיב את חמתי ואין לשפוט ולהרוג עוד ואמרו ולא כליתי כי לולא פנחס היו השופטים הורגים כפרש"י 176000 היה ח"ו כליון גדול קרוב לשליש ישראל ועתה נשאר באותן כ"ד אלף לבד וניחא נמי דכתיב ותעצר המגפה מעל בני ישראל פירוש במגפה שבאה מהשופטים ראשי העם אשר על בני ישראל שהמה נגפו והרגו בעם נעצרה. אחר שנתים שכתבתי זאת נזדמן לפני באותו שבוע של סדר בלק האברבנאל מונח לפני בבה"מ על שלחני ופתחתי אותו לראות מה הוא אומר בזה וראיתי שמביא שורש דבר שכתבתי בשם הרמב"ן והוא בוחר בזה ונהניתי ונתתי שבח והודיה להשי"ת חונן דעת שכוונתי לדעת קדושים: פרשת

פנחס

(כ"ו ג') בת"א ומליל משה ואלעזר כהנא אמרו לממני יתהון נ"ב חסר כאן תרגום על תיבת אותם וצריכין למלאות עם תרגום יונתן דאיתא שם עם אמרכליא: שם נ"ו על פי הגורל תחלק נחלתו נ"ב אם נפרש האי תחלק כמו הראשון לאלה תחלק לא יפול עליו לשון נחלתו יחיד נסתר אך התרגום יונתן דקדק לפרש הראשון זאהל צו טיילט ווערין והשני זאהל אב געטיילט ווערין

(כ"ח ט"ו) ושעיר עזים ברש"י אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי נ"ב בשבועות וכן בחולין איתא בזה"ל אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח ואין שם עלי אך תוס' גרסו וע"ש בשבועות בתוס' פירושו בשם הערוך: שם כ"ו בתרגום אונקלוס בעצרתיכון נ"ב בקרא כתיב בשבועותיכם ואין תרגומו בעצרתיכון והתרגום יונתן מוסיף בעצרתיכון כד יתמלון שבועת שבועיא ונכון שפיר

(כ"ט י"א) ברש"י ד"ה ונסכיהם מוסב על המוספין וכו' שהרי נסכיהם של מוספין כתובין לעצמן בכל יום ויום סה"ד נ"ב מי יתן ואדע הלא ביום ראשון של חג בסמוך אין זכר לנסכי מוספין: שם י"ח ברש"י ד"ה ומנחתם ונסכיהם לפרים פרי החג וכו' שבמשנה תורה סה"ד וצ"ל ציון פסוק (י"ט) וד"ה ונסכיהם וע"ז פרש"י בשני נאמר ונסכיהם כו' שם מ"ם יו"ד מ"ם הרי כאן מים נ"ב וקשה הא בונסכיהם עצמו יש גם יו"ד יתירה כי ונסכה היה צ"ל ויש לומר שהמ"ם שבסוף גורם להיו"ד שבאמצע ואם לא היה המ"ם לא היה גם היו"ד ע"כ לא דרשו רק המ"ם ומאי דכתיב המ"ם האחרון שלא בנסוך ע' ח"א (תענית דף ב'): שם ל"ו והקרבתם וגו' פר אחד איל אחד נ"ב מוסף של עצרת שוה לר"ה ויו"כ כי יש לו שייכות עמהם שיגמר בו הכתיבה והחתימה לטובה

פרשת

מטות

(ל' ב') ש"ח ציון א' למה כתיב וכו' א"כ בני ישראל דכתיב ש בקרא ל"ל לא ה"ל למימר רק כו' נ"ב זאת אינו קושיא כלל הלא מצינו לקמן ל"ב כ"ח ואת ראשי אבות המטות לבני ישראל וכן עוד ל"ו א' ראשי אבות לבני ישראל: שם ו' רש"י ד"ה וה' יסלח לה במה הכתוב מדבר באשה שנדרה בנזיר ושמע אביה והפר לה כצ"ל: שם ז' רש"י ד"ה ואם היו תהיה לאיש וכו' סה"ד ואין צריך לומר אם קיים אחד מהם כן הוא לשון המשנה (נדרים ס"ז) ופריך בגמ' ל"ל למתני השתא הפר זה בלא זה לא כלום קיים אחד מהם פשיטא ומשני כי אצטריך ליה כגון דהפר אחד מהם וקיים אחד מהם וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה קמ"ל דמפירין שניהם ביום אחד בעינן: שם ט"ו רש"י ד"ה מיום אל יום שלא תאמר מיום אל יום מעל"ע לכך נאמר (סוף פסוק) ביום שמעו ללמדך שאין מפר אלא עד שתחשך כצ"ל

(ל"א ב') נקם אתר תאסף אל עמיך. נ"ב השי"ת עושה חסד לאוהביו ומלמדם להועיל איך יזכו לזכות גדול ובאיזה זמן ביותר נצרך ונחוץ ע"כ אמר השי"ת למשה אזכה אותך במצוה גדולה טרם תמות. נקם וכו' אחר תאסף וכו' ויקוים בך צדק (ומשפט) לפניו יהלוך וישם לדרך פעמיו: שם ו' רש"י ד"ה וכלי הקדש זה הארון והציץ וכתב הש"ח אות ר' משום דשניהם נקראו קודש דכתיב בפ' במדבר סיני בסופו ולא יבואו לראות כבלע את הקודש נ"ב פליאה דעת ממני הלא שם קאי על כל כלי הקדש לא לבד על הארון וגם שם בפסוק ט"ו מוכח ההיפך כי שם נאמר הקדש ומפרש המ"ר זה הארון (וברש"י שם ט"ס והגהתי שם ע"פ המ"ר) וגם נאמר שם כלי הקודש ומפרש המ"ר זה המנורה והמזבחות וכלי שרת הרי הקדש זה הארון וכלי הקדש