דבש תמר - א (תורה) כח

ונתן הכתוב האחד אחד לכל מין ומין: שם כ' ראשית עריסותיכם נקרא הבצק ערס ע"ש הכלי שלשין בו שעשויה כעריסת הקטנים וערשו ערש ברזל כ"כ פי' רשב"ם שהוא מטתו של עוג בקטנותו ע"ש שמפרש דבר נאה ומתקבל לאמיתו: שם ל"ד ברש"י סה"ד אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה. נ"ב סנהדרין פ"ה: והתרו בו על מיתה סתם לר"י הוראת שעה היתה ולחכמים אף לדורות וכן פסק הרמב"ם שם ל"ו ויוציאו אותו מלמד שכל חייבי מיתות נהרגים חוץ לב"ד (ספרי) כצ"ל וע' שם בפי' המלבי"ם: שם מ"א רש"י ד"ה אני ה' אל' ד"א למה נאמר י"מ אני הוא שהבחנתי כו' אני הוא להבחין מן התולה קלא אילן בבגדו נ"ב קלא פי' הערוך אבן והוא צבע אשר נקרא אינדעך הבא ממדינת אינדיע אשר שם גדלים אילנות נמוכים כמו ערבות שלנו ועלים של אותן האילנות מראיהם ירוק בלאה בלע"ז ובזמן ובחודש שנופלים העלים מאילנות גם שם נופלים ומיבשים אותן וטוחנין אותן ושופכים עליהם מים ומערבים אותן בטוב וממשיכים אותן לברכות חפורים בארץ והמים נבלע בקרקע ונשאר כמו טיט ומתיבש בחמה עד שנעשה קשה כאבן ובכשיל וכלפות יהלומון ומוציאין אותם בתוך החפירה אבנים מראיהן מראה תכלת ומובילין יתהון בכל אתר ואתר ושורין אותם במים ונמחו וצובעין בהן צמר ולפיכך קורין אותו חז"ל קלא אילן פי' אבנים הבאים מאילנות כי עיקרן בא מאילנות: פרשת

קרח

(ט"ז ב') ברש"י והוא מנה נשיא את בן אחיו. נ"ב של עמרם: שם ה' תחלה אומר דרך כלל בוקר ויודע ה' את אשר לו ואח"כ פרט את הקדוש והקריב אליו לכהונה ואת שר יבחר בו יקריב אליו היינו לעבודת לויה וכן ת"י וית דקדיש ויקריב לפולחניה והיינו כהונה גם ת"א מפרש כן תחלה כלל ויהודע ה' ית דכשר ליה ואח"כ פרט וית דקדיש ויקרב לקדמוהי לכהונה וית די יתרעי ביה יקריב לשמושיה היינו לויה וכן בסמוך (ז') קורא לכהן קדוש באמרו אשר יבחר ה' הוא הקדוש וכן לקמן (ט) נראה בעליל מה שכתיב כאן ואת אשר יבחר בו יקריב אליו היינו ללויה כי שם באמרו שמעו נא בני לוי אמר להם כ"כ בזה"ל להקריב אתכם אליו: שם י"ב ת"א לדתן ולאבירם בני אליאב מ"ק ט"ז כן צ"ל: שם ח' ברש"י עד שלא ישתתף שאר השבט כצ"ל: שם י"ג המעט כי העליתנו כי תשתרר עלינו גם השתרר ושם י"ד הביאתנו ותתן לנו תנקר כולם בלשון נוכח אף שהם בדברם להשליח שבא לקרא אותם ודאי בלשון נסתר אמרו בדברם אליו על דבר משה אבל השליח בהעתיקו דבריהם למשה אשר היה לנוכח עיניהם העתיקו בלשון נוכח וכן דרשו חז"ל מהאי לשנא דכתיב בלשון נוכח אשר הם דברי השליח למשה ודרשו מזה (מ"ק ט"ז ע"א) דאי אתפקר בשליחא דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלשנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר וכן מפרש רש"י שם אי לאו דשליח אמר ליה למשה לא הוה ידע: שם י"ט ויקהל עליהם קרח את כל העדה וירא כבוד ה' אל כל העדה נ"ב אל כל העדה אשר קיבצם קרח עתה ואם כי הלכו עם קרח כרצונו להיות עמו באותו מעמד אבל בכל זאת לא כמחשבות קרח ועדתו היה מחשבותם כי כולם ידעו וראו את כבוד השי"ת כי מלא כל הארץ כבודו ועמדו בצער גדול ובלב נשבר ולבם דופק וחושבים מי יודע עד כמה יגדל העונש של קרח ועדתו וכן היה ובעיניהם ראו גודל הפרעון ועונש שבא על קרח ועדתו וכן פרש"י לקמן בסמוך אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא שאין מחשבות כל העדה כמחשבות קרח ועדתו אמר הקב"ה יפה אמרת אני יודע ומודיע ומדויק בקרא ויקהל קרח את כל העדה לבד אשר היה עמו עדתו אשר בשם עדת קרח יקראו וירא כבוד ה' אל כל העדה ולא לקרח ועדתו ולקמן י"ז ו' כתיב וירא כבוד ה' ולא להם גם שינוי הטעמים מורים אשר אין פירושם שוה: שם כ"א הבדלו ואכלה אותם. נ"ב כי לא היה להם לעשות רצון קרח ולא היה להם להקהל כלל: שם כ"ה ויקם משה פרש"י כסבור שישאו לו פנים ולא נשאו כצ"ל: שם ל"ג ויאבדו מתוך הקהל. פי' מאמצע הקהל כמו שנאמר הלאה וכל ישראל אשר סביבותיהם וגו'

(י"ז ב') כי קדשו את המחתות מי החטאים האלה בנפשותם במה כי הקריבום לפני ה' ויקדשו: שם כ"א ויתנו אליו כל נשיאיהם וגו' ומטה אהרן בתוך מטותם. נ"ב הקדימו הנשיאים אשר הם יתנו גם מטה אהרן למען לא יברור אהרן לעצמו מקל דשן ורענן אשר ימהר לפרוח ובחרו המה עבור אהרן מקל יבש מעל האשפה ועשו עוד יתר שהניחו מטה אהרן בתוך ולא ישלוט בו האויר ולא יפרח מהר: שם בין פסוק י"ט לפסוק כ' הוא חצי הספר בפסוקים: שם כ"ג ויהי ממחרת וגו' והנה פרח אבל עדיין לא יכול לצוץ ולגמול שקדים כי היה מטה אהרן באמצע בתוך המטות והמטות מסבבים אותו צפופים ויצא פרח הפרח דחק את עצמו ויצא הפרח מבין המטות לחוץ מן המצר למרחב ושם ויצץ ציץ ויגמול שקדים

(י"ח ל') ברש"י אשר ירימו לה' תרומה יכול יהא כולו אסור נ"ב פי' באכילה ללוים אלא ימכרו אותם לכהנים בדמי תרומה: פרשת

חקת

(י"ט ט') ברש"י והניח מחוץ למחנה לשלשה חלקים מחלקה וכו'. נ"ב ברמב"ם פרה פ"ג הל' ד' לא כתב הכי וע' תי"ט פרה פ"ג משנה י"א ואחד נותן בהר המשחה: שם י"ד זאת התורה כל הבא אל האהל כאן מקדים הבא אל האהל לכלים כי בשעת פטירתו של איש ישראלי מצוה על כל אחד מאחינו לבוא אליו ולהיות אצלו בשעת יציאת נשמתו ואח"כ כלים אם נמצאים שם: שם ט"ז בחלל חרב או במת ומסמיך אח"כ עצם מיירי בעצם הבא מן המת: שם י"ח כאן מקדים כלים לנפשות כלים מסמיך לאהל שהמה שמה באהל עתה כמו שהיו שם בשעת הפטירה אבל האנשים שבאו שמה לעמוד על יציאת נשמתו עתה בשעת הזיה אינם נמצאים שם באהל כי כל אחד הלך לביתו ע"כ כתיב והזה על האהל וטל כל הכלים באותו מעמד ועל הנפשות אשר היו שמה אז אבל עתה ימצא כל אחד בביתו: שם ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת כאן מיירי בעצם אבר מן אדם החי מסמיך אותו לנפשות חיים ואח"כ מדבר ממתים

(כ' א') ותמת שם מרים ותקבר שם והתעסקו רבים בקבורתה ע"כ מסמיך ולא היה מים לעדה ומה יועיל להם אפר הפרה אם אין מים לטבול ביום טהרתן ולהזיה ג"כ צריכין מעט מים ועל כולם ומים אין אפילו לשתות ויבא משה ואהרן אל פתח אהל מועד ושם מחנה שכינה וטמאי מתים אסורין לכנוס שם וידבר ה' אל משה והקהל את העדה שפיר מפרש הבעה"ט והקהל את העדה אלו הטהורים וכו' אשר לכאורה אינו מובן כלל: שם י"א ברש"י והכית בצור והכהו ונזדמן להם אותו סלע כצ"ל

(כ"א ט"ו) ברש"י נצא מן המערות שבהרים למעלה מהם כצ"ל: פרשת

בלק

(כ"ב ב') וירא בלק ב"צ את כל אשר עשה וכו' וכן פסוק ג' וכן פסוק ד' קאי כולם על וירא וכיון שראה כל אלה והוא היה המלך בעת ההוא נכנס בעובי הקורה וישלח מלאכים: שם בעה"ט מצינו ראייה לשון הבנה כמו וכל העם רואים וכן לשון שמיעה (פי' מצינו כ"כ לשון הבנה) כמו כי שומע יוסף כצ"ל: שם ל"ב ברש"י ל"א ירט לשון רצון נ"ב וכן ת"א דאת רעי למיזל

(כ"ג ג') בעה"ט לפי פ"א כפולה כו' כצ"ל: שם י"ד ברש"י ראש הפסגה בלעם לא היה קוסם כבלק נ"ב פי' בלעם לא היה משתמש בקסמים כל כך ולא היו מתעים