דבש תמר - א (תורה) כז

שמר מקום חניתו והיה אז דגל דן לפניהם דגל יהודה לימין דגל ראובן מאחריהם דגל אפרים לשמאלם כן נסעו עד ערבות מואב בערבות מואב שמו פניהם לעבור את הירדן והיו פניהם למערב כ"כ לא שינו הדגלים מקומם כי אחת נאמר כאשר יחנו כן יסעו נמצא הולכים אז דגל אפרים לפניהם שבטו של יהושע המכניס את ישראל מערבות מואב לא"י דגל דן לימין דגל יהודה מאחריהם דגל ראובן משמאל כן הלכו עד יריחו נמצא כל הדרך ממצרים עד יריחו לא הלכו מעולם דגל דן מאחריהם א"כ מה שנאמר אצל דגל דן (ב' ל"א) לאחרונה יסעו פי' בכל פעם שנסעו ישראל ממקום חניתן נסעו כל הדגלים טרם שנסעו דגל דן ודגל דן המתין עדי נסעו השלשה דגלים אז היה שבט דן מאסף החפצים שנאבדו ונשכחו מהשלשה דגלים ונסעו עד שהשיגו את הדגלים הראשונים והלכו על מקומם רוח חניתן בצפון והשיבו להשלשה דגלים הראשונים כל מה ששכחו ואבדו בעת נסעם ממקומם וכל מה שאבדו בדרך מהלכם וזהו פי' מאסף לכל המחנות למ"ד כתיבה היו מהלכין ולמ"ד כקורה היו מהלכין פי' לאחרונה יסעו כפשוטו הן ממקום חנייתן הן בכל הדרך הלך דגל דן לאחרונה וכן מאסף לכל המחנות כפשוטו הן ממקום חנייתן הן בכל הדרך מה שאבדו כל המחנות הקודמים להם החזירו הם ומה שנאמר כאשר יחנו כן יסעו פי' ממקום חנייתן לא יקדימו דגל את דגל הקודם לו רק כפי שחושב חנייתן הקודם קודם יסעו וכאשר חנה דגל יהודה במזרח יסע קדמה ואחריו החונה בימין דגל אפרים אחריהם כי שכנם המה דגל השמאלי לאחרונה כן נ"ל לפרש הפסוקים לכל מ"ד כדעתו בעזרת חונן לאדם דעת: שם ל"ב ברש"י סה"ד ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים נ"ב תרגומו שם מן קרתא יריחו: שם ל"ד בעה"ט עשה נונין הפוכין שרצה להעביר השבטים שאותיותיהן נ' מיד (כפרש"י) והם עברו את הירדן שהוא רוחב נ' אלא שחטאם גרם כצ"ל כי באשר לשונו הוא הדבר קשה כי עתה בדרומה של א"י ורצה להכניס את ישראל שם ולא היו רואים את עבר הירדן מזרחה ומפני חטאם היו עוברים את הירדן בא"ד לא הייתי יודע אם לפני נו"ן פרשיות לפניה אם לאחר נ' פרשיות לאחריה לכך עשאום הפוכין כו' כצ"ל

(י"א ב') ת"א וצוח עמא על משה. נ"ב טוב להוסיף שתי תיבות שבת"י דיבעי עליהון: שם ד' בעה"ט ד"ה מי יאכלנו בשר הם היו סבורין לעבור הגבול מיד כצ"ל וכו' כי היו אז בדרומה של א"י ושם אין ירדן ועדיין אף לא חלם להם שיהיו צריכים לעבור הירדן: שם ה' זכרנו את הדגה אשר נאכל וגו' אשר אכלנו מיבעיא ליה אלא הכי פירושו אשר נאכל אשר היינו אוכלים עוד עד היום אם לא הוצאנו: שם ד"ה הקשאים הם כו' סה"ד ותרגומן ית בוציניא וכו' כצ"ל: שם ח' רש"י ד"ה וטחנו ברחים וגו' לא ירד ברחים ולא במדוכה ולא בקדירה אלא וכו' כצ"ל הסדר כדכתיב: שם ט"ו רש"י ד"ה ואל אראה ברעתי ברעתם היה לו לכתוב נ"ב בפשטות יש לומר כי בצרתם לו צר ורעתם רעתו: שם י"א כו' וישארו שני אנשים רש"י מאותן שנבחרו אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו נ"ב זהו דעת ר"ש שהטמינו עצמם כי אמרו אין אנו כו' ונראה כי לר"ש לא נאספו רק שבעים איש ולא היה קלפי כלל ולת"ק נאספו ע"ב ועלה ביד או"מ שנים חלק ובגמ' (סנהדרין י"ז) פרש"י לת"ק נבחרו ולא הלכו ליטול פתקיהן ונשארו פתקיהן אשר זקן עליהם והשנים חלקים עלו ביד שנים אחרים ונראה שרש"י מפרש כאן כת"ק ולא כתב שהטמינו עצמן אלא שבשעת קלפי לא רצו לקבל פתקיהן כי אמרו וכו': שם ל"ב ויקם העם וגו' וישטחו להם שטוח סביבות המחנה קשה להבין אם קאי על העם וישטחו להם השלו ראשית איך יכולין לשטוח שלו הלא יגוזו חיש ויעופו ואשר הרגו אותם אין בקרא שנית הלא המחנה שנים עשר מיל היינו כל דגל ארכו שנים עשר מיל ורחבו ארבע מיל ובאמצע מחנה לויה וכהונה ארבע מיל והדגל שכנגדו גם כן רחבו ארבע מיל ולמה שטחו אותם סביבות המחנה אשר החונה ואהלו סמוך למחנה לויה כשירצה להביא מהשלו לביתו צריך לילך ארבע מיל היה להם ליקח לאהלם ולשטוח אותם כל אחד סביב לאהלו גם להם לא שייך היה לומר וישטחו אותם שטוח ע"כ אומר לי לבי שכן עשו לקחו אותם איש לאהלו ומה עשו עמהם לא כתיב והאי וישטחו להם שטוח קאי על ויקם העם וישטחו להם (את עצמם) שטוח סביבות המחנה במקום נטילת השליו וכן הוא כונת רש"י ז"ל במה שכתב וישטחו עשו אותן (את עצמן) משטיחין משטיחין

(י"ב י') בתרגום אונקלוס והא מרים חורא כתלגא ברור ט"ס וצ"ל והא מרים סגירת והוא תרגום של מצרעת ואח"כ מתרגם תיבת כשלג אשר אינו מובן האם שלג מצורע שיאמר אשר מרים היתה מצרעת כמו שלג ע"כ מפרש התרגום שהצרעת היה לבן כשלג והוא בהרת הגרוע מכל צרעת ובשמות ד' ו' כמו כן מפרש אונקלוס והא ידה חורא כתלגא וצ"ל נמי סגירתא חורא כתלגא ובת"י מפורש שם והא ידיה סגירתא מחוורא היא כתלגא ונראה בעליל כי כן צ"ל כ"כ בתרגום אונקלוס הכא והתם ושם פרש"י ז"ל כ"כ וז"ל דרך צרעת להיות לבנה כי אם בהרת לבנה היא: שם י"ג רש"י ד"ה לאמר מה ת"ל אמר לו השיבני כו' כיוצא בו וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו' כצ"ל מה ת"ל לאמר השיבני אם גאלם אתה אם לאו עד שהשיבו עתה תראה נ"ב וידבר משה הוא פסוק י"ב שם עתה תראה שם פסוק א' וגדולה התמיה התשובה קודם להשאלה אבל הגר"א בהגהותיו על הספרי מגיה שהשיבו הקב"ה והוצאתי את צבאותי את עמי את ישראל (שמות ז' ז') וע"ש ברש"י ו' ל' ונכון

פרשת

שלח

(י"ג ח') למטה אפרים אצל מנשה בפסוק י"א מקדים ליוסף וכאן אצל אפרים אינו מקדים ליוסף נ"ל מפני שהפסוק ז' מסיים יוסף משמש למעלה ולמטה וכזאת מורגל בתו"כ וכאלו כתיב יוסף למטה אפרים: י"ג י"ז ויאמר אליהם עלו זה בנגב. נ"ב הם היו בדרומה של א"י ולא היה להם רוח אחרת לכנוס תחלה אלא בנגב אך קשה לרש"י למה ציוה להם לילך תחלה כל רוח דרומית (ע' פרש"י פסוק כ"א) כיון שנכנסו במקצוע מזרחית היה להם לילך כל רוח מזרח עד צפון ע"כ מפרש שכן דרך התגרים: שם כ"ב שבע שנים נבנתה. פרש"י אפשר שבנה חם את חברון לכנען בנו הקטן כו'. נ"ב לכאורה מוקשה מאד הלא בראשית י"ב ו' על והכנעני אז בארץ פרש"י היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם נמצא אשר שם בנה חברון לא חם וע"ש ש"ח שמביא תירוץ ע"ז בשם מהר"א אשכנזי בטוב טעם: שם כ"ח אפס שאינו כסימן שמסר לנו משה רבינו אם במבצרים חלשים המה ואנחנו ראינו כי שניהם לרוע העם עז וגם הערים בצרות גדולות מאד ואף בני גבריא חזינא תמן: שם כ"ח והכנעני יושב על הים. נ"ב הוא ים המלח: שם ל' ויהס כלב את העם נ"ב שצווחו העם על משה והשתיק אותם

(י"ד כ"א) ואולם חי אני. פי' כאשר אני חי ומי יתן אשר אהיה כן בטח שיתמלא כבודי את כל הארץ כאשר בטח שיקוים דברי שלא יראו כל אותו הדור את הארץ תלה הקב"ה אשר כן יתברך כאשר יקיים הדבר הזה כמו שדרך האדם לומר כן אצליח בכל אשר אפנה אשר אעשה כמו שאמרתי אבל על החיים לא אמר הקב"ה רק אחיה כי השי"ת חי וקים טרם שנברא העולם ואחר שנברא העולם ואינו צריך בזה לבריותיו על כן אמר חי אני כאשר אני חי אבל שימלא כבודו את כל הארץ תלוי בבריותיו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וגם אנחנו מבקשים וימלא כבודו את כל הארץ שיחזק ויטהר לבנו לעבדו ביראה ואהבה וימלא כבודו את כל הארץ על כן אמר וימלא כמו וכן ימלא: שם ל"ז במגפה. סוטה ל"ה כצ"ל בת"א

(ט"ו י"א) או לשה ולא כתיב כאן לשה האחד כמו בשור ואיל משום דכבר נאמר לעיל לכבש האחד בפסוק ה'