דבש תמר - א (תורה) כו

איש איש על עבודתו ועל משאו היה כמו כן כפי אשר צוה ה' את משה וכמו שפרש"י לעיל פסוק ט"ז ד"ה פקדת כל המשכן

(ה' י"ג) בת"א והיא לא נתפשה (יבמות נ"ו כתובות נא:) כצ"ל: שם י"ז בעה"ט ומן העפר וכו' עפר למקום שהולכת וסמך והעמיד הכהן את האשה לפני ה' שהיא עתידה ליתן דין וחשבון כצ"ל: שם י"ט רש"י אם לא שכב הנקי הא אם שכב חנקי (סוטה י"ח) א"ר זירא א"ר ב' שבועות האמורות בסוטה למה וכו' מתקיף לה רבא תרוייהו קודם שנמחקה מגילה כתובין וכו' משמע שהאי והשביע שבפסוק זה הוא שבועה אחת והאי והשביע שבפסוק כ"א שבועה אחריתא ולפי זה חסר מן הספר סיום השבועה הראשונה שנאמר ואת כי שטית וגו' מבלעדי ואינו מסיים מה מעלה לה ע"כ דרשו חז"ל להאי הנקי בתרי אפי הנקי קאי על שלמעלה ואם לא שטית וגו' הנקי חנקי קאי למטה חנקי ואת כי שטית נמצא גם השבועה שלמה בשני האופנים: שם כ"ג בת"א ומחה עירובין י"ג. מי המרים סוטה כ' כצ"ל: שם כ"ד רש"י ד"ה והשקה את האשה אין זה סדר המעשה נ"ב ע' מזרחי

(ו' ג') מיין ושכר יזיר וגו' וכל משרת ענבים לא ישתה. ולכאורה פליאה כיון שאפילו מים ששרה בהן ענבים לא פשיטא אשר ענבים לחים לא יאכל ולמה כתביה קרא ואפשר לומר שכיון שהזיר מן היין ה"א דוקא יין דבר שתיה אבל מידי דבר אכילה לא אסור קמ"ל והשתא שפיר שחושב בדרך לא זו אף זו כל הסדר ראשית מיין ושכר יזיר ולא זו אף זו אפילו חומץ מהם לא ישתה ולא זו שגופם יין אלא אפילו מים ששרה בהם ענבים לא ישתה אותו מים ולא זו שסתם כונתו היה כן בדרך שתיה שאסור אלא אפילו בדרך אכילה אסור ולא זו ענבים לחים אלא אפילו יבשים לא יאכל ואפילו חרצנים וזג לא יאכל שם ו' י"ב והזיר גו' והביא גו' לכ"ע מביא האשם תחלה ואח"כ מונה נזירות טהרה אלא לעיכובי פליגי דרבנן סברי דלא מעכבי ולפיכך כתיב והזיר והביא אע"פ שלא הביא הזיר ור' ישמעאל סבר דמעכב והזיר והביא אימת הזיר בזמן שהביא (נזיר י"ט) שם ת"א והזיר לה' נזיר י"ח כצ"ל: ש"ח אות ל' פי' לא כמלת קדש יהיה דלעיל שהוא תואר לשער שלו כצ"ל: שם כ"ג כה תברכו את ב"י אמור להם מדייק הקרא אמור להם אשר היה די שיאמר אמור כ"כ נדע שלבני ישראל כונתו כי עתה הזכיר שמם אבל למיחש כיון שישמעו הכהנים שהקב"ה בעצמו ובכבודו הגדול רם ונשא מצוה אותנו לברך מה יקרה היא הברכה ונכלל גם אותנו בברכותינו ויאמרו יברכנו ה' וישמרנו פניו אלינו ויחנינו אלינו וישם לנו באר היטב אמור להם שיסוב האמירה להם יברכך וישמרך אליך ויחנך אליך לך ועבור עצמם אל ידאגו ואני אברכם כד"א שברש"י

(ז' א') ברש"י שם היום כלו הקמותיו ר"ח ניסן היה נ"ב פי' ביום שכלו הקמותיו היה ר"ח ניסן בשני נשרפה הפרה פי' בשני של ימי המלואים בשלישי הזו הזיה ראשונה ובשביעי גלחו כמו כן הכל לימי המלואים וביום השמיני שכלו הקמותיו והוא ר"ח ניסן כבר היו טהורים להקריב קרבנם: שם ח' בשני הכתובים אשר כאחד כפי עבודתם וברש"י רק ד"ה אחד כפי עבודתם וציינו המדפיסים אות ח' על הד"ה ולא ידעתי מה דחקם הלא טוב ויפה הדבר שדברי רש"י ז"ל קאי על פסוק הקודם ז' אשר ג"כ כפי עבודתם כי למה ידלג רש"י ז"ל על כפי עבודתם הראשון ועוד הלא השני הוא בבני מררי והיה לו לרש"י לומר שהיה משא בני מררי כבדים משל בני גרשון ע"כ שיבוש הוא וצריכין לציין ז' על הד"ה זה וקאי על בני גרשון שנתנו להם שתי עגלות ושפיר מפרש רש"י שהיה משא בני גרשון קל משל מררי ולפיכך נתנו להם רק שתים ולבני מררי ארבע עגלות: שם כ' ברש"י עשרה כנגד עשרת הדברות כצ"ל: שם מלאה קטרת גימטריא של קטרת תרי"ג כנגד תרי"ג מצות כצ"ל: שם פ"ט ברש"י וידבר אליו אינו מלשון הקרא כאן אלא בויקרא א' א' ומביא אותו רש"י לפרש מה בין מדבר אליו ובין וידבר אליו ואומר וידבר הוא למעט את אהרן מן הדברות ונ"ב אבל לא מן האמירות כי לשון דבר מעלה יתירה אשר משה זכה לזה ע' מ"ש ויקרא י"ג א' על הת"א בזה

פרשת

בהעלתך

(ח' ג') רש"י ד"ה ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שנה עכ"ל לכאורה מוקשה מה שבח יש בזה שלא שנה מה מני יהלוך בזה ואיזו הנאה וטובה היה מקבל כאשר ישנה ומה לו לשנות ויש לומר כי לפי פשטות הקרא פני המנורה יקרא אותו צד אשר פונה לשלחן אשר יאירו על השלחן ואחור יקרא הצד השני ע"כ כאן כיון דכתיב אל מול פני המנורה משמע שיהיה הפתילות פונים לשלחן להאיר על המערכה וכן פי' הרשב"ם וכן מנהג אנשים לנטות הנרות לצד השלחן ואהרן היה קשיש ממשה והיה יכול לחשוב שמשה טעה בודאי בדברי השי"ת ויעשה כמנהג העולם ויטה הנרות להשלחן ע"כ הקרא מעיד עליו ומשבח אותו בזה שידע ערכו וערך משה שגדול משה ממנו בנבואה ולא הרהר אחריו ועשה כדבריו בשם השם גם נ"ל שגם בפשטות רחוק מעט פי' הרשב"ם כי אלו כן היה לקרא לומר אל פני המנורה יאירו היה שפיר נכון פי' הרשב"ם אבל כיון דכתיב אל מול פני המנורה משמעו מול הרואה את פני: שם י"ז ברש"י ד"ה לקחתי אותם לי צ"ל הקדשתי אותם לי

(י' ב') רש"י ד"ה עשה לך אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר נ"ב מדכתיב תרתי לך עשה לך והיו לך דרשו חז"ל דוקא משה היה משתמש בהם אבל לדורות למסע ולמקרא העדה לא השתמשו כלל החצוצרות אך למלחמה ולקרבנות היו משתמשים בחצוצרות אבל עשו חדשים ולא השתמשו בשל משה כלל: בעה"ט שם לך ש"י אותיות שלך כצ"ל: שם ח' ובני אהרן הכהנים כו' והיו לכם לחקת עולם לדרותיכם קאי למטה על מלחמה ועל קרבנות יהיה לדורות ג"כ חצוצרות אבל להקהיל ולמסע היה לדורו של משה לבד: שם י' רש"י אני ה' אלהיכם מכאן למדנו כו' ותקעתם הרי שופרות לזכרון הרי זכרונות אני ה' א' זו מלכיות נ"ב הכא כתיב שופרות זכרונות מלכיות ואנחנו מהפכים הסדר כאמור על סדר המועדות (ויקרא כ"ג) אני ה' א' מלכיות בחודש השביעי באחד לחודש וגו' זכרון זכרונות תרועה שופרות הרי מלכיות זכרונות שופרות (ר"ה ל"ב) תניא רבי אומר: שם י"ב ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני פי' ב"י הלכו לאטם למסעיהם לשון רבים כי לא הלכו בנשימה אחת כמו שהלך הענן כמו שכתוב בעשרים בחודש נעלה הענן וישכן הענן במדבר פארן וב"י לא הלכו בעקבותיו אך התעכבו עצמן בתבערה ובקברות התאוה ועשו שם אשר לא יעשה ואחר כך כתיב נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות ושם היה מעשה מרים והמתינו כל העדה עד שקיבלה הנזיפה והותרה לבא בתוך המחנה ואז כתיב בסוף הסדר ומחצרות נסעו ויחנו במדבר פארן והלואי לא עזבו ב"י את הענן אלא היו כולם רצים אחריו אחר שליחו של השי"ת לא חטאו בתבערה וב"ה ואו"מ לא חטאו בחצרות לא היה להם שום עיכוב אנחנו מלאי עון והקב"ה מלא רחמים והמתין עננו עלינו עד בואנו פארנה לחון שם: י"ז בעה"ט ויסע דגל כו' היו עצמותיו מתגלגלים בארון כצ"ל: שם כ"ה רש"י ד"ה מאסף לכל המחנות תלמוד ירושלמי כן היה נוסע אחרונה וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו אית מאן דאמר כתיבה היו מהלכין ומפיק לה מן (ב' י"ז) כאשר יחנו כן יסעו ואית דאמרי כקורה היו מהלכין ומפיק לה מן מאסף לכל המחנות עכ"ל והנה למ"ד כתיבה היו מהלכין מן כאשר יחנו כן יסעו וכמו שהיו חונים דגל יהודה במזרח דגל ראובן בדרום דגל אפרים במערב ודגל דן בצפון כמפורש שם כן נסעו תמיד כל דגל ברוח שלו ובנסעם ממצרים נסעו פניהם למזרח נסע דגל יהודה לפניהם דגל ראובן מימין דגל אפרים לאתריהם במערב דגל דן משמאלם כן נסעו עד מדבר מואב וממדבר מואב נסעו פניהם לצפון כ"כ כל דגל