דבש תמר - א (תורה) כה

לקצור שעורים לעומר טרם שהתחילו העם לקצור לעצמם וכן חטים מהרו להקדים לקצור טרם שיקצרו הבעלי שדות עבור שתי הלחם שהמה בכורים ואחר שבועות התחילו כל בעלי השדות לקצור עוד קודם ר"ה והיה התבואה מונח בשדה עד חג האסיף וכיון שעיקר הקצירה לכל היא בין שבועות לר"ה כתיב ביניהם המצות הנוהג בשעת קצירה פאה לקט: שם שכל הנותן לקט שכחה ופאה כו' אגב רהיטא דמרגלי בפומא הני תלת הכניס המעתיק גם כאן שכחה אבל שיבוש הוא כי לא שייך לומר על שכחה כל הנותן כי אינו נותן רק שכח וגם לא שייך על שכחה לומר מה ראה הכתוב ליתנה באמצע כיון דלא כתיב כלל הכא: שם ל"ח מלבד שבתות אף שגם שבת נאמר כאן אך לאשר לא כתיב קרבנה ע"כ נאמר עתה מלבד הקרבן אשר מקריבין בשבת ובפי' לת"כ מצאתי שיכול כשחל יו"ט בשבת ידחו מוספי שבת קמ"ל בזה מלבד שבתות ה' אשר גם מוספי שבת יקרבו: שם מ' הדר פרש"י הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג ואפשר עוד לומר על אתרוג הדר בבית לעולם שנמצא אצלי י"ג אתרוגים מי"ג שנים תרל"ט עד נ"א ולא שלט בהם רקב המה קשים כאבנים אבל שאר פירות כשמשהים אותם נרקבים

(כ"ד ט') כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה'. פי' מלבונה זכה שהיתה אשה לה' היו החלות כשריים: פרשת

בהר

(כ"ה י"א) יובל היא לא תזרעו ולא כתיב הכא וכרמך לא תזמור כדכתיב אצל שמיטה לעיל ד' דשם כתיב שדך לא תזרע ואין כרם בכלל שדה ע"כ כתיב וכרמך לא תזמר אבל הכא דכתיב סתם לא תזרעו קאי על שדות וכרמים וגם זמירה בכלל זריעה כדאיתא שבת (ע"ג ע"ב) תני הזורע והזומר כו' מלאכה אחת הן ע"כ: שם י"א בעה"ט לנדה היתה כמנין נדה כצ"ל וכן כתיב איכה א' ח' על לנידה היתה לנידה מלא יוד ושפיר אומר בעה"ט כמנין נידה עולה ס"ט ויום של שנה האחרון חשיב שנה הרי שבעים: שם ט"ו במספר שנים אחר היובל. פי' לפי מספר השנים אשר אחריהם יהיה היובל כמו קדמו שרים אחר נוגנים וכן פרש"י דעו כמה שנים יש עד. היובל וכו': שם ט"ז ברש"י ד"ה תרבה מקנתו ממכרה ביוקר כצ"ל. ופי' שיהיה המכירה ביוקר ושפיר קאי על הלוקח כי עם הקונה מדבר כסיפא דקרא כי מספר תבואות הוא מוכר לך: פרשת

בחקתי

(כ"ו ח') ורדפו מכם פרש"י מן החלשים שבכם ונגד חמשה חלשים יהיה מאה גבורים אשר רבבה ירדפו הה"ד ומאה מכם רבבה ירדופו

(כ"ז כ"ב) רש"י ד"ה ואם את שדה וגו' יגאל בדמים הללו הקצובים לשדה אחוזה נ"ב והרמב"ם ערכין פ"ד הלכה כ"ו כתב שמין אותה בדמיה ורואין כמה היא שוה עד היובל וע"ש במשנה למלך שמקשה על רש"י דהכא ויותר קשה לי שרש"י בערכין (כ"ו ע"ב) ד"ה כשדה מקנה מפרש אם בא לפדותה פודה בשויה וההכרח לפרש ולומר שאין כונת רש"י הקצובים במקדיש שדה אחוזה אלא כונתו במוכר שדה אחוזה ומאי הקצובים הקצובים שם שהוא לפי הדמים שמכר ולפי השנים נשאר עד היובל כן הכא בשוייה במקום אשר שם דמים שמכרה ולפי השנים שנשאר עד היובל יתן שוייה. שם ואם לא יגאל וימכרנה גזבר או אם לא יגאל הוא ע"כ והלשון אינו מובן והרא"ם מוחק לא השני וגורס או אם יגאל הוא ותוס' ערכין כ"ו ע"ב ד"ה שדה גורסו ומפרש או לא יגאל הוא אף לא מכרה גזבר ולדעתי הקלושה הייתי מסתפק עם פי' התוס' ולא לשבש הספרים אבל התוי"ט בוחר גי' הרא"ם

פרשת

במדבר

(ד' ו') ונתנו עליו כסוי עור תחש וגו' ושמו את בדיו. וקשה להבין איך עשו ואין לפרש כי טרם שכסו ופרשו הוציאו הבדים מטבעותיהם ואח"כ חזרו והביאו הבדים בטבעות קשה הלא כשכסו כסו כ"כ הטבעות ואיך חזרו והכניסו הבדים ואם עשו נקבים בהמכסות נגד הטבעות שיצאו הטבעות דרך הנקבים לחוץ בשלמא בכסוי עור תחש ובגד כליל תכלת שפיר יכול להיות נקבים בהם אבל בפרכת האם יעשו חורין בו ועל כולם הלא מפורש שמות כ"ה ט"ו בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו והמסיר בדי הארון לוקה ע"כ נ"ל פי' ושמו בדיו שיהיה הכסוי באופן שהבדים יתראו חוץ גלוים לשאת בהם ושמו בדיו קאי על לפניו ולפני פניו ונתנו עליו כסוי וגו' ופרשו וגו' הכל באופן שיהיו זריזין בשעת כסוי ושמו בדיו שישמרו שיהיו הבדים יוצאין לחוץ: שם ט"ו בפרש"י ד"ה לכסות את הקודש הארון והוא סה"ד ואח"כ ד"ה ואת כל כלי הקודש. המנורה והמזבחות וכלי שרת כצ"ל וכן איתא במדרש רבה וכן רש"י בעצמו מפרש לקמן י' י"ז וז"ל והארון וכלי הקדש הרי שחושב הארון לבדו וכל יתר הדברים כולל בכלי הקדש

פרשת

נשא

(ד' ל"ב) רש"י ד"ה ויתדותם ומיתריהם פרש"י של עמודים שהרי מיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו כצ"ל ואיזה מעתיק או מדפיס אגב שיטפיה הוסיף יתידות ואחריו הלכו כל המדפיסים ושבשו הספרים ולא הרגישו אשר לא דובים ולא יער לא נזכר כלל יתידות במשא בני גרשון לא כאן בפסוק כ"ו ולא בקפיטל ג' פסוק כ"ו אלא במשא בני מררי כאן ושם פסוק ל"ז ולע"ד כל היתידות הן יתדות הקלעים הן יתדות היריעות היו במשא בני מררי כי כל דבר הקשה בא להם והיתדות נחושת היו וזאת עבודת בני מררי עץ ונחושת ולבני גרשון הרכות ועמודי החצר וגו' ויתדותם ומיתריהם דכתיב כאן המה ווי העמודים וחשוקיהם כסף שאחר שהיו תולין קלעי החצר היו קושרין וחובשים הקונדסין לאונקליות בהני חשוקיהם שקורא כאן מיתריהם ולא מסירים אותן המיתרים או החשוקים מעל ווים רק נשארו קשורים בווים ובשעת חנייתן כשהיו תולין הקלעים על הווין היו קושרין בשני קצות המיתרים את הקונדסין לאונקליות ובנסעם התירו אותן הקצוות מעל הקונדסין והסירו הקלעים והמיתרים נשארו קשורים ותלוין על האונקליות המה הווים ע"כ אחר שנשארו המיתרים על הווין מובן שהיו במשא בני מררי ככתוב כאן ומיתרים של קלעי החצר ויריעות המשכן אשר למטה בשפתם התחתון אשר לארץ שהיו קושרין בהם להיתדות בשעת מסעם היו מסירין או נשארו קשורין ביריעות אותן המיתרים ובין כה ובין כה מדברים הרכות הנה והיו במשא בני גרשון. ואשר יתדותם המה ווי העמודים מפורש ברש"י כאן ואשר מיתריהם המה החשוקים ליכא סתירה מרש"י ז"ל אף גם שברש"י שמות כי י' לא משמע אבל כיון שכתב שם רש"י ז"ל על וחשוקיהם שאינו יודע באיזו מקום מן העמודים היו הרשה לנו שמקומם על הווים וע' שמות פ' תרומה כ"ז י' שם כתבתי כ"כ כל אלה ולא למותר אם תעיין גם שם טובים השנים: שם מ"ט על פי ה' פקד אותם ביד משה המקרא מסורס ופירושו על פי ה' ביד משה פקד אותם כמו לעיל פסוק מ"ה גם פסוק לעיל ל"ז: שם ופקדיו פי' לצוות