דבש תמר - א (תורה) כד

ותחנה אינו יודע אף צורות אותיות אינו מכיר ויש לו עת פנוי ביוה"כ וחבריו אנשי שדות כמוהו רצים אחריו ותולשים בשערו וממהרים עליו לבוא לצוק כדאיתא בגמ' ולא לרב ולא רבנים עושים כזאת: שם כ"ד ברש"י ואת עולתו איל לעולה האמור למעלה כו' ואת עולת העם ואיל לעולה האמור למעלה נ"ב גם בעלתו כתיב ואיל כמו בעולת העם אך בעולת העם ואיל אחד לעלה ע"כ צ"ל כאן ברש"י כמו כן ואת עלת העם ואיל אחד לעולה האמור למעלה

(י"ח י"ד) ערות אחי אביך כו'. פי' רש"י ומה היא ערותו אל אשתו לא תקרב רש"י מפרש פשטיה דקרא אבל בגמ' סנהדרין נ"ד מפורש דכאן ערות אחי אביך לד"ה ממש: שם כ"א למלך רש"י ז"ל מפרש ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין כו'. היינו פשטיה דכתיב להעביר אבל הרמב"ם פוסק שם כרבא דאמר כמשוורתא דפוריא ופרש"י שם שהיתה חפירה בארץ והאש בוער בו והוא קופץ משפה לשפה כדרך התינוקות קופצים בימי הפורים ע"כ

פרשת

קדושים

(י"ט ה') בעה"ט תזבחהו חסר ו' שאין שנים שוחטין זבח אחד ע"כ נ"ב גם שלא יהיה אחד שוחט שני זבחים (חולין כ"ט): שם י"א לא תגנובו קשה בשלמא לא תכחשו לא תשקרו שפיר כתיב בלשון רבים דעליהם קאי איש בעמיתו אבל על לא תגנבו לא שייך עליו לומר איש בעמיתו למה כתיב בלשון רבים וי"ל כי בגמ' (ב"מ ס"א:) איתא לא תגנבו דכתב רחמנא ל"ל לילף מריבית ואונאה שהרי מחסרו ממון ומשני לא תגנבו על מנת למיקט לא תגנבו ע"מ לשלם כפל שרוצה להנות את חבירו וכזאת עושין בפני הבריות ומגיד לחבריו שלא יחשדוהו לגנב ממש ע"כ כתיב בלשון רבים (מהר"ם שיף שם): שם ט"ו בצדק תשפוט עמיתך כתב בעה"ט פי' במזל צדק וצדק משמש ביום ב' וביום ה' בתחלתו נ"ב פי' לפירושו ביום ב' תחלת הלילה וביום ה' תחלת היום צא וחשוב מאור ליום ב' שעה 6 עד יום ה' בוקר 6 אתה מוצא פ"ד שעות ושבעה ככבי לכת משמשים כל אחד שעה כסדר שצמחנכ"ל וחוזרים חלילה בפ"ד שעות י"ב פעמים ויבא צדק על מקומו ה' בוקר: שם י"ח רש"י לא תקום אמר לו השאילני מגלך למחר כו' זו היא נקימה ואיזו היא נטירה א"ל השאילני את קרדומך כו' למחר א"ל השאילני את מגלך אמר לו הא לך ואיני כמותך בגמ' איתא למחר א"ל השאילני חלוקך ושפיר נכון יותר שחלוק שוה יותר מקרדום ושפיר קאמר ואיני כמותך שאתה לא רצית להשאיל לי קרדום ואני משאילך אפילו חלוק אבל לגי' רש"י קשה הלא ישיב לו מגל גם אני הייתי משאילך: שם כ"ו בעה"ט סמך לא תאכלו על הדם לרבעי לומר שאסור לאכול בלא ברכה כרבעי בלא חילול כצ"ל

(כ' א') עם הארץ ירגמהו. ת"א עמא בית ישראל וכן בפסוק ד' מתרגם כן עמא בית ישראל ולעיל ד' כ"ז מעם הארץ בעשותה ת"א מעמא דארעא וגם שם לאו דוקא עם הארץ איש שדה אינו בן תורה אלא אפי' גאון הגאונים אם אינו מלך ולא כהן משיח וגם לא יחד עם כל הסנהדרין עם הארץ יקרא והיה לת""א גם שם לתרגם ואם חד יחוב בשלו מעמא בית ישראל אך ידוע כי ת"א על הרוב אינו מוסיף כלום רק מעתיק מלשון תורה ללשון תרגום רק פעמים ימצא שמוסיף פי' ע"פ חז"ל והנה כאן דרשו חז"ל כמובא ברש"י עם שבגינו נבראת הארץ עם שעתידין לירש את הארץ על ידי מצות הללו למען לא יעמדו מרחוק היהודים היפים ויאמרו מה להם ולצרה הזאת לזרוק אבן באנוש ויטילו על המון עם שהמה יעשו זאת ע"כ דרשו חז"ל לעורר כל בית ישראל אשר לא יכבדו עצמם אלא יכבדו השי"ת ויבזו עצמם על כבוד השי"ת וזהו כבודם התכבדו מכובדים ולא הנכבדים עצמם ובזה יתקיים בהם שבגינם נברא הארץ ויזכו לירש את הארץ בזכות המצוה ובזה ירוצו ויחושו המכובדים ויקדימו איש את רעהו לקיים המצוה בו ולא באחר וכן הת"א הלך בעקבי חז"ל ופי' עמא בית ישראל אבל ואם נפש אחת תחטא הניחו חז"ל ולא דרשו כזאת כי לא שייך כלל גם ת"א הניח על פשוטו כי לא יאונה לצדיק כל און ולא רצה למדוד חטא על כל עמא בית ישראל רק על עמא דארעא שם כ' ב' בת"א ולבני ישראל תימר כצ"ל: שם ג' רש"י למען טמא את מקדשי נ"ב פי' ששם נמי לא מקדש ממש אלא העבודה שעובד: שם י' רש"י ואיש פרט לקטן. מקשה הש"א וא"ת פשיטא הא לאו בר עונשין וי"ל כו' ע"ש ותרוצו אינו שוה לי כי לא מציתי בו טוב טעם ובחרתי מה שמתרצים במלי תוס' (קדושין י"ט) ד"ה איש (ערכין ג') ד"ה למעוטי דה"א משום קלון האשה יתחייב הקטן דומיא דבהמה הנרבעת דלקמן ט"ו קמ"ל: שם כ"ה מקדים הקרא בבהמה הטהורה לטמאה ובעוף הטמא לטהור כדאיתא (חולין ס"ג:) מלתא בטעמא למה מנה הכתוב בבהמה הטהורים ובעוף הטמאים וכשבאנו להבדילם התורה מלמדנו בבהמה הטהורים ואנחנו יודעים הטהורים לקרבם לנו ולפינו והשאר לרחק ולשקץ ובעוף אנחנו יודעים להבדיל הטמאים לרחק ולשקץ והשאר לקרב

פרשת

אמר

(כ"א ב') לאמו ולאביו כאן אצל כהן הדיוט שקמ"ל שלהם יטמא מקדים לאמו אף שאביו עודנו חי ועל בעל האשה החיוב התעסקות קבורתה ולא על הבן בכל זאת מותר גם לבן לטמא לאמו ואצל כ"ג לקמן שלא יטמא רבותא טפי אף שאביו אינו חי ועל הבן קבורתה אעפ"כ לא יטמא ע"כ כתיב שם לאביו ולאמו לא יטמא: שם ד' לא יטמא בעל בעמיו כאן תרגם אונקלוס על בעל רבא כמו כל בעל שאינו סמוך לאשה: שם ז' זונה וחללה גרושה לא יקחו חשב החמור חמור קודם בדרך לא זו אף זו ולקמן י"ד אצל כהן גדול עיקר לאשמועינן שגם אלמנה לא יקח אבל אינך שלש מק"ו יש ללמוד אלא שטרח וכתב לה קרא ע"כ מקדים אלמנה וכיון שמתחיל בהקל שבהם מונה כן כולם הקל הקל תחלה גרושה חללה זונה בדרך זו ואצ"ל זו: שם י' בעה"ט והכהן הגדול ה' גדול מאחיו בנוי. בכח. בעושר. בחכמה. ובשנים ע"כ והאי ובשנים זר מאד היכן מצינו שהכהן גדול היותר זקן מכל הכהנים ובתוספתא יומא פ"א איתא ובמראה וכן מעתיק הרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ה ה"א בנוי בכח בחכמה בעושר במראה ואם כי כלשון בעה"ט כן הוא במדרש רבה ברור כשמש שים במדרש נשתבש מיד המעתיקים ונתחלף להמעתיקים ה' דברים דהכא בה' שהאב זוכה לבן עדיות פ"ב מ"ט ושם איתא ובשנים ושייך שפיר וכאן בבעה"ט וכן במדרש כדי להקטין ולקרב השיבוש לאשר היה אמרת שהיה כתיב בפנים היינו שיהיה יפה תואר ויפה מראה והיינו הך במראה דאיתא בתוספתא וברמב"ם: שם כ"ב לחם אלהיו. בעה"ט הפסוק מתחיל בל' ומסיים בל' רמז לששים מומין באדם ע"כ נ"ב הרמב"ם ביאת מקדש פ"ו מונה מספר למומין חמשים באדם ובבהמה המחלל העבודה ולוקה תשעים באדם לבד לוקה ולא מחלל ב' יש שאינן אלא מפני מראית עין ועליהם אינו מחלל ואינו לוקה ע"כ לא ידעתי הני ששים נגד מי ואפשר לומר שצ"ל מתחיל ומסיים בל' ול' בתוכו רמז לצ' מומין שבאדם לבד

(כ"ג כ"א) בזה הפרשה קורא לכל מועד בשמו וכמו שייעד בתחלתם אלה מיעדי וגו' אשר תקראו אותם בשמם לכל אחד במועדו וכן אנחנו מוכיחים אותם בתפלה והנה קורא כאן חג המצות יום הזכרון יום כפורים חג הסוכות חג עצרת ע"כ כתיב הכא כ"כ איך לקרוא שם זה החג ואומר וקראתם בעצם היום הזה כעצמו של יום שהוא ממחרת השבת השביעית ות"א שבועתא שביעתא כן תקראו אותו שביעית וכדכתיב פ' פנחס בשבעותיכם מקרא קודש ובפ' ראה שבעה שבעות תספר לך ועשית חג שבועות: רש"י שם כ"ב מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויו"כ מכאן ללמדך וכו' ע"כ בפשטות נ"ל שהוא בסדר נכון אחר פסח שהיו מקדימין