דבש תמר - א (תורה) כג
Devash Tamar (Toreh) 23 · דבש תמר - א (תורה) · free full Hebrew text
Open in the reader →(י' ד') ויקרא משה א"מ וא"א בני עוזיאל דוד אהרן. נ"ב היה לו לומר בני עוזיאל דודו אך מפני שרצה אמר אליהם קרבו שאו את אחיכם וזה רק משום שהיה דוד אהרן לפיכך המה קרוביהם שני בשלישי
(י' א') אשר לא צוה אותם. לפי דעת ר' אליעזר המובא ברש"י והוא (יומא י"ג) אשר לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן שאם שאלו היה גם הוא מצוה להם להביא אש מן ההדיוט מן ונתנו לעיל א' ז' כפרש"י שם יהיה פירוש אשר לא צוה אותם אשר עדיין לא צוה אותם: שם ו' ויאמר משה אל אהרן ולא' ולא' בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו וידע משה כי אצל אהרן פעל שלא יתאבל על בניו כאשר צוה השי"ת כי וידום אהרן אבל מתנועת פני אלעזר ואיתמר הבין משה כי יצר להם שלא יקוננו ויבכו על אחיהם קדושי עליון הפך משה פניו כנגד הבנים ויאמר להם ואחיכם פי' ובדבר אחיכם אל תדאגו שלא יהיה מי מקונן ובוכה עליהם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' רק אתם בל תתאבלו ואל תעשו שום סי' אבלות
(שם י"א ד' ה' ו') חושב שלשה מינים אשר המה מעלה גרה והסימן טומאה אשר פרסה אינם מפריסים ובסימן הטמא זה כתיב אצל כל אחד מהשלשה מינים באופן אחר בגמל בלשון הוה ופרסה איננו מפריס עתה ובשפן בלשון להבא ופרסה לא יפריס שסופן אינם מפריסים ואצל ארנבת בלשון עבר ופרסה לא הפריסה שתחלתן אינם מפריסים נמצא שחושב סימן הטומאה מבהמה וחיה היה הוה ויהיה להגיד לנו שסימן טומאה אצלם אינו שוה לסימן טומאה אשר אצל דגים וחגבים אשר אם הלך הסימן טומאה ובא הסימן טהרה טהורים וכן אם היה להם סימן טהרה אף כי הלך ובא הסימן טומאה נשארו טהורים חולין ס"ה ס"ו אבל סימני בהמה וחיה אינן כן אם רק היה להם הסימן טומאה ואיננו עתה או שיבא הסימן טומאה אחרי כן או שלא היה ולא יהיה אבל עתה ישנו הסימן טומאה בכל האופנים טמאה: שם י"ג י"ד ט"ז י"ז י"ח י"ט חסר בתרגום ט"ז פעמים וית אשר בתרגום יונתן לא חסר אחד מהם ובת"א שלח בו יד מעתיק או מדפיס ושמט את הט"ז וית ומשמש בוא"ו המוסיף במקומם אבל אין כן דרך הת"א רק מעתיק תמיד תיבה בתיבה ואם הקרא ואת מתרגם וית ואם בקרא וא"ו מתרגם כ"כ בוא"ו המוסיף כמו שמצינו אצל המשכן וכליו בפרשת תרומה והלאה עד סוף ספר שמות שם ירבו ואת ככוכבים ולא נשמט בת"א במקומם וית אף אחד ע"כ הוא בטח שנשתבש וצ"ל בכל אחד במקום ואת וית כמו בת"י והן המה וית נשרא וית ער וית עזיא י"ד וית דיתא וית טרפיתא וית ט"ז ציצא וית ציפר שחפא וית נצא י"ז וית קריא וית שלי נונא וית קפופא י"ח וית בותא וית קאתא וית ירקרקא י"ט וית חוריתא וית נגר טורא וית עטלפא והרבים נכשלים בקראם ש"מ וא"ת והני ט"ז תיבות קורים מקרא בלא תרגום כלל וע' ש"ע סי' רפ"ה עד כמה הדבר מגיע וכיון דכתיב ואת צ"ל נגדו בת"א וית כמו בת"י ואלו המדפיסים לדידי צייתי ידפיסו כל וית הנ"ל ואם לא עכ"פ מחויב כל יחיד החרד על דברי חז"ל לרשום בחומש שלו כל הני וית אשר לא ישכח בקראו שנים מקרא לתרגם גם אותן וית
(י"ג א') וידבר ה' אל משה ואל אהרן. ת"א ומליל ה' עם משה ועם אהרן נ"ב בכל מקום שנאמר ויאמר ה' אל משה ת"א ואמר ה' למשה ובכל מקום שנאמר וידבר ה' אל משה ת"א ומליל ה' עם משה כי אמירה הוא כמו האדון מצוה ואומר לעבדו עשה כך ואינו רוצה לשמוע כלל מה שיאמר העבד על ככה ודיבור הוא כמו מלך מדבר עם שר משריו ומצוה לו אשר יעשה כך וכך ורוצה. גם דעת השר בזה ומדברים יחד בזה וזה הכבוד חלק הת"א רק למשה אבל לאהרן אף שנאמר י' ח' וידבר ה' אל אהרן ת"א ומליל ה' לאהרן ושם י"ב וידבר משה אל אהרן מתרגם עם אהרן כיאות לאחים המדברים זה עם זה וכן י"א א' וידבר ה' אל משה ואהרן מתרגם עם משה ולאהרן אף שדיבור אחד הוא מתרגם למשה עם ולא כן לאהרן וכאן שינה רש"י ז"ל דרכו ומתרגם עם משה ועם אהרן וכן במדבר י"ח ח' וידבר ה' אל אהרן מתרגם עם אהרן וכן בכל שאר וידבר ה' אל משה ואל אהרן מתרגם עם משה ועם אהרן ונ"ל לשבש כל אותן המקומות מפני פסוקים אחדים הנ"ל אשר רק למשה ניתן הכבוד הזה שדיבר הקב"ה עמו כדבר איש אל רעהו ככתוב פה אל פה אדבר בו ות"א ממלל עם ממלל מללנא עמה והוא מה שכתב רש"י ז"ל סוף פרשה צז וידבר אליו למעט את אהרן מן הדברות: שם ד' ועמוק אין מראה. פי' רש"י ז"ל לא ידעתי פירושו נ"ב האי ועמוק אין מראה אין פירוש שנראה באספקלריא המאירה שאינגו עמק מן העור אלא מראה הנגע והעור שוה הוא דבר שלא יוכל להיות כיון שהנגע לבנה מוכרח להיות מראה עמוק מן העור אלא כך פירושו באמת הנגע עמוקה אך כל שהוא כמעט אינו ניכר כלל ואם ישאל איש לרעהו ראית הנגע העמוקה הוא ענהו לא ידעתי וזה כונת רש"י ועמוק אין מראה פי' לא ידעתי אך רש"י היפך לשונו הזהב דרך מליצה ואומר "לא ידעתי" פירושו והת"י והרשב"ם מפרשי כך לבאר היטב ועמק אין מראה פי' שאינו עמוק כל כך: שם ו' והנה שאת לבנה בעור. פי' שאת גבהות הבשר ע"י לבנה אשר בעור שהלבנה עמוק נראה הבשר גבוה לכן ת"א והא עמקא חורא: שם י"ב את כל עור הנגע. נ"ב פי' את כל עור בעל הנגע כמו לעיל ד' והסגיר הכהן את הנגע שפירושו את בעל הנגע וכמו שכתוב בסמוך והנה כסתה הצרעת את כל בשרו וטהר: פרשת
(י"ד ב') והובא אל הכהן. פי' והובא הדבר אשר פלוני המצורע הגיע יום טהרתו באזני הכהן ויצא הכהן וכו' ובאופן אחר י"ל כי או או קאמר והובא המצורע אל הכהן בעיר שאינו מוקף חומה ויצא הכהן בעיר המוקף חומה כי המצורע אינו משתלח אלא מעיר המוקף חומה כדאיתא כלים פ"א משנה ז': שם ו' את הצפור החיה וכו'. וכתב שם רש"י ז"ל אבל העץ והאזוב כרוכין יחד בלשון של הזהורית כו' ע"ש בש"ח אות כ' שעיקם עליו הפירוש כי אשתמיטתיה משנה מפורש נגעים פ' י"ד משנה א' וז"ל שם וכרכן בשירי הלשון ופי' הרע"ב עץ ארז ואזוב ושני תולעת היה מניחן יחד ושני תולעת הוא לשון זהורית והיה יוצא שירי הלשון לעודף על עץ ארז ואזוב והיה כורכן באותן השיריים שלשתן באגודה אחת ובזה מדויק יפה שכאן ממצע הקרא שני תולעת בין עץ ארז ואזוב וכן אצל טהרת הבית לקמן מ"ט מפני שהיה מונח בתוכם ולקמן נ"א כתיב התולעת שני באחרונה על שם שהיה כרוך עליהם: שם י"ג בש"ח אות א' נשתבש וכצ"ל שיהא האשם מצורע מתן דמים שלו ככל האשמות שהוא למטה וכו' ושם אות ב' דהא הכהן לאו מחוסר כפורים הוא כו' כצ"ל
(ט"ו ז) כתיב עליו מהמסורה חצי הספר בפסוקים. פי' הוא הממוצע כי ס"ה פסוקים בספר זה 859: פרשת
(ט"ז י"ד) בעה"ט ט"ז על מזבח הזהב עם שיורי הדם שעל מזבח החיצון כו'. נ"ב פי' השבע הזיות שעל המזבח הזהב ושפיכת השיריים אל יסוד מזבח החיצון הרי שמונה ועל שהיו מעורבים דם הפר ודם השעיר כל אחת לשנים יחשב הרי ששה עשר והנתינה על הקרנות לא קחשיב: שם כ"א איש עתי ע"ש רש"י וש"ח אות נ' ואפשר עוד לפרש איש עתי איש שהעת פנוי לו (איין צייטיגער מענש) שהוא בור תפלה