דבש תמר - א (תורה) כב

פרשת

פקודי

(ל"ח כ"ד) כל הזהב העשוי למלאכה בכל מלאכת הקודש היינו שקלו מלאכת הקודש אשר נעשה מזהב ומצאו מכוון ויהי כמו זהב התנופה שקבלו במשקל תשע ועשרים ככר וגו'

(ל"ט כ"ז) ויעשו את הכתנות גו' לאהרן ולבניו שוה ואת המצנפת לאהרן לבדו ואת פארי המגבעות לבניו לבדן ואת מכנסי הבד לכולן: שם ל"ג ויביאו אל משה את המשכן הן היריעות תחתונות צמר ופשתים. את האהל הוא יריעות עזים וע' שבת כ"ח תוס' ד"ה ויפרוש ומהרש"א שם: שם ל"ז נרות המערכה יקרא על שהיו מאירות על מערכות לחם הפנים שנקראו מערכה דכתיב וערכת את ערכו פרש"י שתי מערכות של לחם הפנים וכתיב ויערך עליו ערך לחם

(מ' י') והיה המזבח קדש ראשון לכל כלי קדשים כי כשנכנסין לחצר המשכן פוגעים בו תחלה אבל קדושה אחת לכולם נקראים כולם קדש גם קדש קדשים כמו שנאמר לעיל ל' כ"ט על כל הדברים שנמשחו והיו קדש קדשים אך הכא לע"ד ההכרח לפרש הכי. שם ל"ב ובקרבתם. פרש"י ז"ל כמו ובקרבם כשיקרבו לעתיד אבל א"ת ובמקרבהון למדבחא מקדשין לשון הוה וכן משמע לשון ירחצו כי לפרש"י ז"ל היה לו לנקד ירחצו כמו לעיל ל' כ"ו

פרשת

ויקרא

(א' ז') ונתנו בני אהרן הכהן אש וגו'. נפלאתי לפניו ולאחריו כתיב בני אהרן הכהנים מכתיר הבנים בכתר הכהונה וכאן נטל העטרה מן הבנים ונשאר תפארת הכהונה רק לאהרן אביהם ואחשוב כי בגמ' (עירובין ס"ג יומא י"ג) מובא ברייתא שלא מתו נדב ואביהוא אלא מפני שהורו הלכה בפני משה רבן שדרשו מעצמן מזה הפסוק שמצוה להביא אש גם מן ההדיוט אע"פ שאש יורדת מן השמים וחטאו בזה כי היה להם לשאול את משה רבינו וגם הוא היה מצוה אותם להביא אש מן ההדיוט וזאת מרומז באותו קרא עצמו על נדב ואביהוא אשר הם הראשונים בעבודה זו ובלתי שאלת רבן והיה מה שהיה ונתגעלו ונלקח מהם שם כהנים לדורי דורות כי בנים לא היו להם על כן כתיב בני אהרן הכהן כי אהרן הכהן ולא אותן הבנים: שם ט"ו ומלק את ראשו והקטיר הראש המזבחה בלא מיצוי אם כבר עשה כן ונמצה עכ"פ דמו של הגוף ובדיעבד כשר בכך אף שלא מצה דם הראש ומלק והקטיר הוא פועל עבר ונמצה לשון יתפעל וז"ל ספרא ונמצה דמו דם כולו אוחז בראש ובגוף ומצה משניהם עכ"ל וז"ל המשנה (זבחים פ"ו מ"ו) מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה ע"כ וע' רמב"ן

(ב' ה') ברש"י וכולן טעונות ג' מתנות שמן בלילה ויציקה ומתן שמן וכו' כצ"ל: שם ב' י"ד קלוי באש. פרש"י ז"ל שמיבשים אותה על האור שאלולי כן אינה נטחנת בריחים: גרש כרמל. פרש"י בקיצור על ראשון ראשון גרש פירושו גרוסה כרמל פירושו בעודה לחה ואח"כ מפרש כל אחד בפני עצמו באריכות גרש לשון שבירה וטחינה וכו' ואח"כ מפרש כרמל בעוד הכר מלא ומלאה בקשין שלה פי' שאז היתה נקצרת ויצא מזה פי' גרש כרמל שהיה שובר וטוחן את השעורים אשר היתה כרמל בשעת קצירה אבל בשעה ששוברה וטוחנה כבר היתה יבשה ובזה מיושב אשר לכאורה נראה כי רש"י ז"ל סותר א"ע חלילה שמתחלה כתב שלולי שמיבשין אותה לא היתה נטחנת והיתה יבשה בשעת טחינה ואח"כ כותב גרוסה בעודה לחה אבל לא כן הוא רש"י ז"ל אינו סותר א"ע אבל כונתו כמו שפרשנו

(ד' ב') בפרש"י ז"ל מכל מצות ה' פרשו רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ושגגתו חטאת ע' הוריות (דף ח') שמקשה תוס' שם על כה"ג ושגגתו חטאת מיותר: שם י' כאשר יורם. כאותן אימורין כו' כצ"ל. וע' רש"י פסוק כ"ו. בעל הטורים ג' ז' אם כשב והוא יותר גדול כדכתיב והכשבים הפריד יעקב כצ"ל: שם ד' ז' מזבח קטרת הסמים בפרשת כהן משיח כתיב מזבח קטרת הסמים ובפרשה שאחריה כתיב המזבח לבד לפי שהכ"ג מתעשר בקטרת הוסיף לומר קטורת הסמים כצ"ל: ד' כ"ז בעשתה בגי' אם כולה ולא מקצתה ונ"ב וכן בגי' אם מקצתה ולא כולה כפרש"י לעיל פסוק ב': פרשת

צו

(ז' ל') פרש"י ז"ל ע"פ הגמ' לאינם בקיאים כמוני צריך ביאור רש"י ז"ל הקדים לפרש הכהן האמצעי שחז"ל דרשו מן המקריב ומן ידיו תביאינה שהבעלים והכהן שניהם מניפין ואח"כ מפרש את מעשה כהן הראשון את החלב על החזה יביאנו הכהן הראשון כשמוציא האימורין מן הבהמה בבית המטבחים נותן על ידו החזה והחלב עליו וכשנותנו ליד הכהן לאו דוקא שאינו נותנו ליד הכהן אלא מפני שרוצה לפרש מעשה ג' הכהנים אומר ליד הכהן אבל באמת הכהן הראשון המביאו מבית המטבחים נותנו ליד הבעלים ובא הכהן השני ומניח ידו תחת יד הבעלים ומניף ולאחר התנופה נותנו לכהן השלישי המקטיר

(ח' ח') חצי התורה בפסוקים זאת היא לפי המסורה שלפנינו פסוקי בראשית 1534 שמות 1209 ויקרא 859 במדבר 1288 דברים 955 וסה"כ כל פסוקי התורה 5845 וכשתחלק לשנים צריך אתה לעשות מחצית הראשון 2922 פסוקים ופסוק אחד לאמצעי ואחר הפסוק האמצעי יעלה לך כ"כ 2922 ויעלה יפה עם הפסוק האמצעי 5845 ונרשם יפה על הפסוק ח' בקאפיטל ח' שהוא האמצעי כי מתחלת ויקרא עד שם 179 פסוקים ותצרף אותם לפסוקי בראשית ושמות נמצא 2922 והפסוק הח' הוא האמצעי ומפסוק ט' והלאה עד סוף ספר זה 679 פסוקים ותצרף אותם לספר במדבר ודברים תמצא כ"כ 2922 ואחר שאמרו חז"ל בפסוקי נמי לא בקיאינן והנה בעל המסורה רק לפי שהיה לפניו התורה לפסוקיו כך כתב ונתן עליהם סימנא אמרתי אעשה כן גם אני וספרתי ומניתי ומצאתי חילוק קטן בין החומשים שלפנינו ובין החומשים שלפני המסורת היינו בבראשית פחות פסוק אחד כי בחומשים שלנו רק 1533 ובספר שמות פסוק אחד יותר היינו 1210 פסוקים גם בספר דברים פסוק אחד יותר נמצא בס"ה בכל התורה כולה פסוק אחד יותר והמה 5846 נמצא הציון על חצי התורה בפסוקים צ"ל בין פסוק ח' לפסוק ט' והוא ממש חצי התורה פסוק ח' לפניו ונמצא מתחלת ספר ויקרא עד שם 180 פסוקים תצרף אותם לבראשית שמות כפי מספרם אשר לפנינו בספרים אשר אתנו תמצא 2923 והפסוק ט' למטה למחצית השני ותתחיל למנות מפסוק ט' עד סוף זה הספר ויקרא תמצא 679 תצרפם לבמדבר דברים כמספרם אשר עתה לפנינו תמצא כ"כ 2923: אבל ספרי תורה שהיה בימי הסופרים שמביא הגמ' (קדושין דף ל') היו מצוינים הפסוקים באופן אחר כי שם מביא ברייתא ת"ר חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה הוי פסוקי ס"ת ואנכי איני יודע עד מה איך היו הפסוקים מצוינים לפני חז"ל ואיך לפני המסורת אך את אשר לפנינו מניתי וספרתי ורשמתי: שם ל' ומן הדם אשר על המזבח פי' דם שנשאר אחר הזריקה על המזבח: