דבש תמר - א (תורה) כא

במחשבתו אומנין למעבד שיהיה כל מה שיעשה מעשה אומן והיינו הך שתרגם יונתן למחשב ברעיוניהון היך למעבד ע"כ ושפיר נופל הת"א על לשון הכתוב לחשוב מחשבות לעשות ורש"י ז"ל מפרש בענין אחר: שם ז' ואת כל כלי האהל ומפרש מה המה כלי האהל בפרטות וכו' ואת השלחן נוסף כמו שנמצא הרבה כמוהו: שם י"ג לדעת פרש"י ז"ל לדעת האומות בה כי אני ה' מקדשכם ובגמ' שבת י' דרשו חז"ל מזה הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שאמר לו הקב"ה מתנה טובה יש לי ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם אך רש"י מפרש לפי פשטות הקרא: שם ט"ז ושמרו בני ישראל את השבת שמירה מעולה ביתר שאת ועז כמו שפרש"י לעיל י"ד שלא ינהג בה חול בקדושתה פי' אף שקדושת שבת ניכר אצלו החנות סגור מלאכה מל"ט אינו עושה ועונג שבת כ"כ לא יחסר ישמור עוד את השבת בתוך קדושתה שלא ינהג בה חול ובכל הושטות ידיו ונענוע אבריו ובכל הוצאות פיו לא ישיח דעתו ששומר שבת הוא אשר מבואו עד צאתו קודש הוא ותרויחו בזה לעשות את השבת לדרותם שלא יהיה מפריע להם ולא תהא צרה ויגון במנוחתם ויהיו חפשים באין מוחה מנוחת שלום ושלוה כי אם ינהגו בה בקדושתה איזה דבר חול ויעברו על דברים קלים יעמוד עליהם אונסים ח"ו ויכופו לעבור על כל ל"ט מלאכות דאורייתא ע"כ הקדים הכתוב להזהיר שישמרו אותו בטוב כדי לעשות אותו לדרותם: שם י"ח כתבים באצבע אלהים כמו לעיל ח' ט"ו אצבע א' הוא ופרש"י שם מאת המקום הוא נסיות

(ל"ב כ"ט) ברש"י ד"ה כי איש מכם ימלא ט"ס כי ימלא הוא דאיעבד והקרא משתעי בלשון עבר ע"כ צ"ל מלא

(ל"ג ג') ת"א לא אסלק שכנתי מבינך לא אדע לפרש לשונו אבל התרגום יונתן מוסיף דברים ומתפרש בטוב וז"ל ארום לית אפשר דאיסלק שכינת יקרי מביניכון ברם לא יהי יקרי שרי במדור משריתכון ע"כ מדייק מדכתיב בקרבך ולא לא אעלה עמכם ואפשר כן גם כונת ת"א אלא שקיצר בלשונו או שגגת המעתיקים דלגו על איזה תיבות

(ל"ד י"ד) ברש"י קנא שמו מקנא להפרע כו' ופורע מעוזביו צ"ל ונפרע מעוזביו: פרשת

ויקהל

(ל"ה ב') ששת ימים תעשה מלאכה כל מלאכה שיבא בזכרונך אשר יהיה נצרך בשבת אף אם יבא ברעיון לך ביום א' אל תאמר יש עוד זמן עד שבת לעשות זאת לא כן אלא בכל יום ויום מששת ימי המעשה שתזכור איזה דבר שיהיה נצרך לך לעשות בשבת עשה אותו תיכף בו ביום המעשה פן תשכח כדי וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון שביתה ונפישה שלמה כי אם ח"ו תשכח מה ותבא ח"ו לעשות אותה בשבת דע כי רע ומר לך כל העושה בו מלאכה יומת וכן כתוב לעיל ט"ז ששת ימים תלקטהו וביום השביעי וכן ב' ט' ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך לא העבודה בששת ימי המעשה למצוה יחשב אלא הכל למען ביום השביעי שבת לא תעשה כל מלאכה: שם י"א את עמדיו נ"ב הם עמודי הפרוכת ועמודי פסח המשכן: שם כ"א ויבואו כל איש אשר נשאו לבו בחכמה המה באו למלאכה לעשות כמו שנאמר הלאה וכל הנשים אשר נשא לבן אותנה בחכמה ונאמר כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה

(ל"ו א') ועשה בצלאל זה הפסוק המשך למאמר משה אל ב"י לעיל ל' וסיום דבר ועשה כמו ויעש בצלאל הוא וכל חכם לב גו' לדעתי לעשות מה יעשו את כל מלאכת וגו'

(ל"ו ל"ג) ויעש את הבריח התיכון מהחמשה בריחים אשר לכל צלע וצלע עשה אותו על אופן לברוח בתוך הקרשים היינו עשה אותו ארוך נגד ארכו של כותל וגם עשה נקבים באמצע עובה הקרשים נקב נגד נקב שיכנס הבריח: שם ל"ו ויצפם זהב וויהם זהב וחשקיהם לא כתיב ש"מ שלא היו לארבעה עמודי פרוכת חשוקים כי עמדו פנימה ורוח לא שלט שם ואין לחוש שהרוח יגביה הפרוכת וישמוט מהווין כמו שחיישינן אצל קלעי החצר וזה ראיה לפירושי אשר החשקים אשר לעמודי החצר היו קשורים על הווין ובהם היו חובשים טבעות הקונדסין להווים וזאת לא היה נצרך להפרוכת אשר הוא פנימה אבל למסך פתח האהל אשר היה תולה חוצה וגם לא היה יתדות ומיתרים לו לחזק שוליו לארץ כי היו נכנסין ויוצאין בו וכדי שלא יחופפו שוליו בקרקע לבי אומר לי שהיו מגביהין המסך מעט מן הקרקע היינו שלא תחבו הווים בצד העמוד למטה מראש העמוד מעט כמו בעמודי החצר ועמודי הפרוכת אלא היו תוחבין הווים על ראשם עולה שוה למעלה ועליהם היו תולין המסך ועי"ז היה גבוה מעט מן הקרקע וכך נראה מלשון הכתוב אצל עמודי המסך שחושב כסדר מראשי העמודים ולמטה ואומר ואת עמודיו חמשה ואת וויהם שהן על ראש העמוד וצפה ראשיהם שהיו בתחתית הווין שהווין היו תחובין בהציפוי וחשקיהם שהיו ג"כ בתחתית הווים קשורים בהווים ומונחים על הציפוי מוכן כשהיו תולין המסך היו קושרין וחובשין טבעות המסך אשר נתלה בהן על הווין ומצאתי און לי לזה הפירוש שכהויתו כתיב אצל מסך שער החצר לקמן ל"ח י"ט שהמסך לשער החצר היה ג"כ לכניסה ויציאה וכ"כ יתדות ומיתרים לא היו לו והרוח מנענעו והיו כ"כ מגביהין אותו מעט מן הארץ על ידי הווין שלא היו תחובין הווין בעמוד השער כמו בכל עמודי החצר כזה אלא בראש העמוד כזה והיו נותנין טבעי המסך למעלה על הוו שבראש העמוד וממילא היו שולי המסך גבוה מן הארץ מעט ולא כקלעי החצר שהיו שוכבין שוליהן על הארץ קשור במיתרים ליתדות וכתיב בעמודיו וויהם כסף וצפוי ראשיהם כסף שהווים היו תחובין באותו הציפוי וחשוקיהם שהיו ג"כ בתחתית הווין מונחים על הציפוי לקשור בהם טבעי המסך להווין ונראה לי בעז"ה כונתם לאמיתת הדבר כמו שהיה כאלו בעיני ראיתי

(ל"ז ט"ז) ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יסך בהן ולעיל כ"ה כ"ט כתיב וקשותיו ומנקיותיו אשר יסך בהן נראה לי לומר כי אשר יסך בהן קאי על שניהם כי בלתי הסניפים לא היו הקנים מסככין אלא שוכבין על הלחם ומשברן ע"כ אין חילוק אם מקדים קשות למנקית או מנקית לקשות כתיב אחרי שתיהן אשר יסך בהן: שם כ"ב כפתריהם כולל השבעה כפתורים שבראשי המנורה וכפתורים שבגופו של מנורה ועל הכפתורים שבגופו של מנורה קאי וקנותם ממנה היו: שם כ"ט ויעש את שמן המשחה קדש. פי' שמן שמושחין בו הקדש ואת קטורת הסמים טהור שניהם עשה טהור גם מעשה רוקח וע"ז הפירוש מראה טעמי הקרא שעל שמן המשחה קדש

(ל"ח ח') במראות הצובאות אשר צבאו. מחולקים בפירושי התנחומא ות"א התנחומא כמובא ברש"י הצבאת שהעמידו צבאות רבות אשר צבאו להביא נדבתן אותן מראות וא"ת שהיה הכיור וכנו קליל כמראות והיו נראות בכיור הנשים שבאו להתפלל לפני פתח אוהל מועד כי הכיור עמד נגד אויר שבין אהל מועד למזבח בדרום והיו רואין בכיור כמו במראה את הנשים שבאו להתפלל שהיו עומדות נוכח הכיור ושפיר נכון לת"א פשטות הקרא דלא כתיב ממראות אלא במראות שהיה הכיור עם מראות הצובאות: שם ט"ו ולכתף השנית ע"כ הוא סיום דפסוק י"ד שכשם שעשה לכתף אחד כן עשה לכתף השני ואח"כ כופל וחוזר ושונה הכלל מזה ומזה לשער החצר קלעים וגו': שם י"ז ווי העמודים וחשוקיהם כסף וצפוי ראשיהם כסף והם מחושקים כסף כל עמודי החצר מכאן משמע נמי שהווים היו מחושקים כסף אך משמע שמלבד שהווים היו מחושקים כמו שפרשתי לעיל לחבוש הטבעות להווין באותן חוטי כסף היו העמודים בעצמם מחשקים כסף וכן היו כל עמודי החצר אשר עד כה לא שמענו ממקראות הקודמין: