דבש תמר - א (תורה) כ

מדליקין בהם בשבת ושם לעיל מיניה דההיא אמר רבא הטעם שאין מדליקין בהם) אין מדליקין בהם במקדש שנאמר להעלות נר תמיד כדי שתהא שלהבת עולה מאליה ולא שתהא עולה ע"י דבר אחר ופרש"י שתהא צריכין תקון והטייה הרי שם שייך שפיר ולא הכא: שם כ"א חקת עולם לדורותם. נ"ב פי' היינו דורות אהרן ובניו כ"כ יעריכו את הנרות שהמה נבחרו מאת ב"י לכהונה ע"כ

(כ"ח ו') האפוד עשוי כו' והכתפות מחוברות כו' לשני קצות רחבו של סינר. נ"ב פי' רחבו של סינר שכנגד גבו בקצות של אותו רוחב היו הכתפות מחוברות אבל לא בקצות רוחב כל הסינר כי רש"י פי' לעיל בסמוך רחבו כמדת רוחב גבו של אדם ויותר וכן פרש"י לקמן פסוק כ"ו ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו וקצת כריסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החושן הרי שהיה הקצות האמיתים סוף רוחב הסינר לפני הכהן על בטנו ואיך יחבר שם הכתפות: שם ז' אל שני קצותיו פרש"י אל רחבו של אפוד ומפרש והולך במה ואיזו רוחב אנו מדברים עתה באותו רוחב שלא היה רחבו אלא כנגד גבו של כהן והוא מכתף לכתף שהן היו בקצות של אותו רוחב: שם י' כתולדותם. פרש"י כסדר שנולדו ר'ש'ל'י'ד'נ' על האחת ועל השנית גא"י זי"ב. נ"ב עדיין לא ידענו על איזה כתף היו מתחילין אם לימין המניח והיו רש"ל יד"ן על כתף ימין אהרן גא"י זי"ב על כתף שמאלו או לימין הקורא והיו הראשונים על כתף שמאלו של אהרן והאחרונים על כתף ימינו ולבי אומר לי מדכתיב לקמן י"ב ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון ופי' רש"י שיהא רואה הקב"ה השבטים כתובים לפניו משמע שעל הכתף השמאלי של אהרן היו רש"ל יד"נ ועל כתף ימינו גא"י זי"ב ובהיותם לפני ה' רואה אותם כתולדותם כסדרן מימין לשמאל. והרמב"ם לא כתב כרש"י ולא כדעת כלי המקדש פ"ט הל' ט' ע"ש: שם ט"ו ועשית חשן המשפט. חשן כמו חושה לעזרתי ופי' חשן ממהר חשן המשפט ממהר להגיד לשואל משפט הדבר אשר שואל עליו: שם כ"ה ואת שתי קצות. ע' פרש"י ות"א ופירושם אינם שוים ופרש"י יותר קרוב אל פשט לשון הכתוב כי לת"א ופירושו הוה כאלו כתיב ואת שתי העבותות שבשתי קצוות תתן וגו': שם ל"ז ברש"י שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפלין ע"כ נ"ב והפתיל האמצעי שהיה על המצנפת היה ג"כ למעלה מהתפלין ולא חציצי תחת פתילי הציץ כ"כ תוס' שם ונ"ל מפני שהפתילים אינו חשיב בגד כי רק להחזיק הציץ עשוים ע"כ אינו פוסל החציצה תחתם לא חציצת המצנפת ולא חציצת התפלין

(כ"ט ב') ברש"י לחם מצות היא הקרויה למטה בענין חלות לחם שמן (פסוק כ"ג) ולכאורה קשה הלא שם כתיב וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד למה לו לרש"י להפוך הסדר בכאן ולומר מה שקורא כאן לחם דכתיב ברישא קורא שם חלת לחם שמן דכתיב שם באמצע ונמצא מה שקורא כאן וחלות מצות בלולות בשמן הוא ככר לחם דכתיב שם ברישא דקרא הלא הטוב להשות ראשון נגד ראשון ושני נגד שני ולחם נגד לחם וחלות עם שמן נגד חלות עם שמן ולומר מה שנאמר כאן וחלות מצות בלולות המה רבוכין אבל אין להרהר ע"ז כי הוא גמ' מפורשת מנחות (דף ע"ח) שמדייק שם הגמ' מהקרבת המלואים (ויקרא ח' כ"ו) כי בכאן רק הצווי ושם כתיב האיך קימו ושם נאמר חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד ומדייק הגמ' שפיר בכוון מאד בקרא כנתינתה מסיני בשלמא חלות חלות רקיק רקיק שמן מאי נינהו לאו רבוכה ומכוון שם לחם באמצע נגד לחם כאן בתחלה וחלת שם ראשונה נגד חלת שבכאן באמצע אבל מכוונים המה לחם דייקא נגד לחם דהכא ומדהתם חלת לחם שמן שהוא נגד לחם דהכא רבוכה גם לקמן פסוק כ"ג חלת לחם שמן הוא רבוכה ונכון וקיים שפיר דברי רש"י ז"ל שמפרש לחם מצות הוא רבוכה והוא הקרוי למטה בענין חלת לחם שמן ומאושר ומקויים דברי רש"י ז"ל: שם ט' וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות קאי רק על בניו והיתה להם חזר וקאי על אהרן ובניו: שם ל"ג ואכלו אותם אשר כפר בהם בבעלים כתיב שאהרן ובניו היו הבעלים ומנין יצא לחז"ל לדרשו שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אצל חטאת ואשם ומצאתי שהמלבי"ם בפירושו על התורה מתרץ זאת בטוב טעם וז"ל ואכלו אותם הוא מיותר שכבר כתיב ואכל אהרן ובניו ודרשו חז"ל שבא לומר הטעם למה יאכלו אותם אהרן ובניו הנ"ל מפני שע"י אכילה יכופרו כי הם הבעלים והכהנים וע"י אכילתם בשהם כהנים יכופרו מצד שהם בעלים כו' ע"כ אבל אכתי צ"ע דהא הכא משה היה הכהן והוא לא אכל רק החזה גם האיל הזה מלואים הוא שלמים לשון שלמות וכפי' רש"י מגיד הכתוב שהמלואים שלמים והרמב"ם פוסק להלכה אם כי גם בשלמים מצוה על הבעלים לאכול הבשר ועל הכהנים לאכול המתנות אבל אינו תלוי בזה תשלום הכפרה ולא יוסיף ולא יגרע במצות המקריב והנותן אכילתם רק בחטאת ואשם אכילת הכהנים מעכב תשלום כפרת המתכפר אבל גם זה נכון כי האיל הזה רק דומה לשלמים שיש ממנו לגבוה האימורים ולמשה המקריב החזה ולהכהנים הבעלים הבשר אבל המה בעצמם ק"ק שנאמר ובשלת את בשרו במקום קדוש ונאמר ואכל אהרן וגו' פתח אהל מועד ונאמר וזר לא יאכל כי קדש הם ואינו נאכל אלא ליום ולילה אחד הרי שאינם קדשים קלים ולפיכך לא ילפי חז"ל רק על ק"ק חטאת ואשם ומה שאכלו כאן אהרן ובניו רק מפני שהם כהנים

פרשת

תשא

(ל' י"ג) כל העובר על הפקדים. פרש"י ז"ל דרך המונין מעבירין הנמנין זה אחר זה וכן כתיב כו' ואם אמנם מה שמביא אצל צאן כתיב ושם בבע"ח שייך שפיר כי לא יעמדו על מקומם ההכרח להעביר אותם לפני המונה והוא מונה אותם ומרחיקין הנמנין שלא יחזרו לעדר אשר לא נמנו עדיין אבל מדברים מעמידין הנצרכים למנות על מקום אחד והמונה עובר לפניהם הולך ומונה כמו בפייס בעזרת ההיכל הנמנין היו עומדים על מקום אחד בכל זאת יקרא כ"כ הנמנה עבר על הפקדים כי בזאת שהמונה עובר והולך הלאה מן הנמנה כן הנמנה עבר מלפני המונה וכבר הוא אחריו ושפיר נקרא עבר שכבר עבר מהמונה אף שעודו עומד על מקומו: שם ט"ז חושב רש"י ז"ל שני מינים שהיה ליוצאי מצרים הראשון קודם שהוקם המשכן והמנין בפרטות אינו בקרא רק משמעות הפסוקים כמו שפרש"י לעיל ומנינם ידעינן רק מכסף פקודי העדה לקמן (ל"ח כ"ו) בקע לגלגלת והשני אחר שהוקם המשכן (במדבר א') מפורש מנינן לכל שבט ושבט בפרט ומספר כולם בכלל והיו שני המנינין הנ"ל שוה כפרש"י והמנין השלישי אחר מעשה מדין מנו באי הארץ (במדבר כ"ו) היה מספרם רק 601730: שם כ' בבואם אל אהל מועד וגו' פרש"י להקטיר שחרית ובין הערבים קטורת וכתב שם אות ע' דס"ל להרב דלא נחייב אביאה ריקנית כו' נ"ב וכן פוסק הרמב"ם: שם כ"ד פרש"י ז"ל והלא לסוך את העיקרין אינו מספיק אלא שראן במים שלא יבלעו את השמן ואח"כ הציף עליהם השמן כו' זו גירסת רש"י ומפרש ואח"כ פי' לאחר שהוציאם מן המים הציף עליהם השמן (הוריות י"א:) והרמב"ם גורס ושלקן במים והציף עליהם שמן ומפרש ובישל הכל על האש עד שנאבדו המים ונשאר השמן וגם בגמ' הגירסות שונות בהוריות הגי' שראן ובכריתות ה' הגי' שלקן: שם כ"ו ומשחת בו פרש"י ז"ל כל המשיחות כמין כ"ף יונית וכתב ע"ז הש"ח אות ז' פי' כ"ף יונית כמו נו"ן שלנו נ"ב צ"ל כמו נו"ן הפוכה שלנו כי אם היה שוה לנו"ן ישר שלנו לא היו חז"ל מזכירים יונית והיו אומרים כמין נ': שם ל"ו ושחקת ממנה הדק. אם היה צווי אחת שישחק עד אשר דק היה כתיב ושחקת ממנה דק ומדכתיב הדק משמע שהוא צווי שנית צווי אחת ושחקת ממנה שנית מדבר כ"כ לנוכח הדק עשה אותה דק ותרגומו ותדיק שהמה שני דברים ותשחוק ממנה גם ותדוק

(ל"א ד') לחשוב מחשבות לעשות. ת"א לאלפא אומנין למעבד נ"ב פי' לאלפא ללמד לעצמו