דבש תמר - א (תורה) יט

זהב: שם כ"ט ברש"י ד"ה ומנקיתיו כו' ומחזיקים אותו שלא ישבר נ"ב הקנים מניחין בין כל חלה וחלה שלא יעפש והמה שלשה קנים רחבן קצר ומונחין על דופני החלות שנים בשני הקצות ואחד בתוך ועליהם שולי החלה אשר מונחת על גביהם וכובד משא החלה אשר על גביהן דוחק את הקנים על דופני החלה אשר תחתיה ובטח ישברו ע"כ נעשו הסניפין שיהיו הקנים סמוכים על הסניפין ויש רוח תחת הקנים ואינם מונחים על דוחני החלה אשר תחתיהן ולא ישברו אבל אם לא היה המיחוש שלא יעפשו לא היו צריכין לקנים והיו מונחים החלות כל אורך החלה העליונה בשוה על דופני חלה שתחתיה ולא היו נשברים כי הלא שומטין הקנים בכל ערב שבת מהחלות הישנים ונותנן ביום א' תחת החדשים נמצא אלו ואלו מונחים זה על זה חצי מעל"ע ויותר ואינם נשברים גם לא יעפשו בהאי פורתא (שבת קכ"ד): שם ל"ו כפתריהם וקנותם. פי' הקנים של הכפתורים שהכפתורים עליהם וכאלו כתיב והקנים וכפתוריהם (מלבי"ם) ע"ש באורך

(כ"ו ט"ו) בעה"ט ויהיו ז' בריחים. פי' ז' פעמים נמצא לשון בריח בריחם. בריחם. והבריח מברח לבריחם. הבריחם: שם י"ז רש"י וכל יד היה רוחב רביעית אמה ואורך חצי אמה וכן כל שפת אדן היה רוחב רביעית אמה כצ"ל. והאדנים גבהן אמה נ"ב וארכן לעובי הקרש אמה ורחבן כחצי רוחב הקרש שלשה רביעי אמה ושפתן סביב צידי הידות רביעית אמה והחור בתוך האדן לרוחב הקרש רבע אמה ולעובי הקרש חצי אמה ויושבים רצופים כו'

(שם כ"ז ה') ברש"י ודקדקנו צ"ל ודקדקו: שם י' ועמדיו עשרים ואדניהם עשרים נחשת כאן נראה אשר נחושת קאי גם על עמודיו שעמודי החצר היו כ"כ נחושת כמו כסף שבסוף פסוק שכתיב אחר וחשקיהם קאי גם על ווי העמודים וכן לקמן י"ז סובל כ"כ לפרש ואדניהם נחושת שבסוף פסוק קאי גם על כל עמודי החצר שבריש פסוק אבל בויקהל י"ח י"ז והאדנים וכו' נראה כי רק האדנים היו נחושת ולא העמודים ובפקודי ל"ח ל"א מפורש כי רק האדנים היו נחושת ולא העמודים ועדיין לא ידענו מהות העמודים כי אינו מפורש בקרא ורק בזאת אנחם מה דהוה הוה: שם ווי העמודים וחשוקיהם כסף. לענ"ד נראה לי וחשוקיהם קאי על הווים ווי העמודים וחשוקיהם של הווים כסף שהיו החשוקים קשורים בווין ואחר שהיו תולין הקונדס על הווים היו חובשים טבעת הנחושת שבקונדסין לאונקליות בהני חשוקים כסף והן הם יתדותם ומיתריהם של עמודים שהיו במשא בני מררי (במדבר ד' ל"ב) ושם פרש"י שהיתדות הם ווי העמודים וחשוקיהם שהם מיתריהם אין ברש"י שם ונוכל לפרש שם כונת רש"י ז"ל כדפרשנו ומפי' רש"י כאן לא משמע הכי אבל אחר שכתב רש"י ז"ל כאן על וחשוקיהם שאינו יודע מקומן רשות לנו לפרש שמקומן על הווים והמה מיתריהם הנזכרים שם במשא בני מררי ומצאתי און לי להאי פי' שע"כ לא היו חשוקים לארבעה עמודי הפרוכת לאשר היו מבפנים ואין רוח שולט בהם ואין לחוש שישמטו טבעות הפרוכת מן הווין כמו שיש לחוש אצל קלעי החצר והא דכתיב לקמן י"ז מחושקים כסף וויהם כסף יהיה פירושו וויהם כסף היו מחושקים כסף: $$ציור בספר$$ עשרים לאורך החצר ועשרים אוירים כל עמוד עם האויר חמש אמות העמוד שבזויות מזרחית צפונית היה העמוד הראשון מרוח צפונית והעמוד צפונית מערבית יחשב ראשון לרוח מערב והעמוד מערבית דרומית ראשון לרוח דרום והעמוד דרומית מזרחית הוא הראשון לשלשה עמודים אל הכתף משמאל שער החצר והעמוד ראשון שאחריהם נמנה מן הארבעה עמודים אשר לשער החצר ועליו תולין שני קצות מהקלעים היינו קצה הימיני מן חמש עשרה אמה אשר לכתף הדרומי וקצה השמאלי מן אורך המסך אשר לשער החצר וגם על העמוד ראשון אשר יחשב לכתף הצפוני היו תולין קצה הימיני ממסך השער וקצה השמאלי מקלעי הכתף הצפוני וכן על כל עמודי הזויות היו תולין שני קצוות מהקלעים. פרשת

תצוה

(כ"ז ב') להעלות נר. פרש"י ז"ל מדליק עד שתהא שלהבת עולה (מאליה) מחקתי וט"ס הוא כי לא שייך הכא ואין לו ענין כלל להא דפי' רש"י וכך צ"ל כמו ברש"י בלא מאליה וכפי' הש"ח ומחמת שיגרא דלשנא שכן איתא בגמ' העתיקו המעתיק גם הכא אבל אינו דומה בגמ' שייך שפיר כי שם איתא תני רמי בר חמא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין