דבש תמר - א (תורה) טז

נכון וקיים פרש"י ז"ל על כל מגפותי למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות שריר וקים ובטל ומבוטל כל הדחוקים שבא בהם הש"ח

בא

(י' א' ו' י' א' מ') אם אמנם שראית אשר גם אחר שהתודה פרעה ועשה תשובה ואמר חטאתי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים ובכל זאת אחר אשר חדל הברד שינה את טעמו ולא רצה לשלח את ב"י אל תאמר נואש לבא אל פרעה בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו' למען שתי וגו' י' ה' וכסה וגו' ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד כגון החטה והכסמת וכדומה ואכל את כל העץ. פי' פרי העץ מאותו העץ אשר כ"כ נשאר יתר הפלטה מן הברד הצומח לכם כמו והצומח לכם מן השדה היינו עשב וכאן מקצר הקרא אבל בשעת מעשה לקמן ט"ו מפרש ויאכל את כל עשב הארץ והיינו הצומח לכם מן השדה שכתוב כאן ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד הוא ואכל את כל העץ שכתוב כאן: שם י"ב ו' י' א' ג' נטה ידך אין זה יד ממש אלא גבורתך והוא המטה כדכתיב ויט משה את מטהו: שם י"ג ויט משה את מטהו וגו' נהג רוח קדים וגו' ורות קדים נשא את הארבה ופרש"י רוח מזרחית שבא"י כי מצרים בדרומית מערבית של א"י היתה וכן לקמן י"ט רוח ים ויתקעהו ימה סוף פרש"י אומר אני שים סוף היה מקצתו במערב כו' וגם במזרחה של א"י ומקוצר דעתי לא אוכל להשיג מה דחק לרש"י ז"ל לכל האריכות ומה לנו לידע מקומו של מצרים הלא כל מקום יש לו ד' רוחות ורוח הקדים הוא רוח מזרחה של מצרים הביא הארבה ורוח מערבה של מצרים נשא את הארבה ויתקעהו ימה סוף כי הים סוף מזרחית דרומית של מצרים וארץ ישראל מאי בעי הכא ואין לומר שרש"י מדייק הקדים בה' הידוע הלא תחלה אומר וה' נהג רוח קדים בלא ה' ושפיר קאמר אח"כ הקדים הנזכר המאיר לעולם כולו יאיר עיני: שם כ"ו לא תשאר פרסה ות"א לא תשאר מדעם מה שמתרגם לא כתיב ומה שכתיב לא מתרגם וטוב ת"י פרסתא חדא

(י"א ב') דבר נא באזני העם. פרש"י (ברכות ט') אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך הזהירם על כך ע"כ שם בברכות איתא בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב נראה שדרשו חז"ל האי נא למעלה ולמטה דבר נא בבקשה ממך נא באזני העם שתשים נא באזני העם שאתה תבקש מהם שכן יעשו ולפ"ז צ"ל גם ברש"י בבקשה ממך בקש מהם על כך: שם ג' בעה"ט גם האיש משה ס"ת ובהפך השם רמז שנכפלה גדולתו כצ"ל: שם ה' בעה"ט ומת כל בכור ג' פעמים בכור בפסוק חוץ מבכור בהמה כנגד בכור לאיש ובכור לאשה וגדול הבית כצ"ל: שם ו' סה"ד ואחריו לא תוסיף כצ"ל

(י"ב ג') ויקחו להם איש שה לבית אבות ואם ימעט הבית אבות שה לבית ואם ימעט הבית שה לו ולשכנו. כן נראה פשטות הקרא כי לפי המכלתא אם ירבה הבית אבות שה לבית מה לו לקרא לחפוש תיקון לאם ימעט הבית יחזור לבית אבות שם ח' ומצות על מרורים יאכלוהו ובפסח שני במדבר ט' כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כי כאן המרור רק בשביל הפסח אבל מצות הוא מצוה בפני עצמו ע"כ כתיב ואכלו את הבשר וגו' ומצות על מרורים יאכלוהו אבל בפסח שני שגם המצה היתה רק בשביל הפסח ובשעה שאוכלין הפסח מחויב לאכול אז גם מצה עמו אבל קודם אכילת הפסח ואחריו רשאין לאכול קמץ ע"כ כתיב שם על מצות ומרורים יאכלהו:

שם י"ב מאדם עד בהמה. וקשה לרש"י ז"ל מאי ועד הלא אין ביניהם דבר ומתרץ שבאדם לבד היו כמה מדרגות ראשון בעבירה שני שלישי והלאה ושפיר כתיב עד שהיה המכה הולכת באדם ממדרגה למדרגה היינו בכור פרעה ראשון ואחריו החשוב חשוב קודם עד בהמה לאשר היתה אלהיה ומאי ובכל אלהי מצרים פרש"י לרבות שאר ע"ז של עץ ואבן שהיה ג"כ במצרים של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת:

בעה"ט שם י"ח בראשון חסר ו' כצ"ל:

שם ל"ד וישא העם כו'. רש"י מביא מכילתא משארתם שירי מצה לפי זה יהיה פי' הקרא את בצקו מה שאפה מן הבצק טרם יחמץ שאפה כל הבצק מצה בעודו במצרים ואכלו מה שאכלו במצרים עם הפסח ומצה הנשארת נשאו צרורות בשמלותם על שכמם וכן כזה כונת הקרא שם ל"ט ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות פירוש שאפו בעודם במצרים כל הבצק אף מה שנשאר אשר הוציאו ממצרים כולו אפו בלילה עגת מצות כי לא חמץ שלא היה עת להתחמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה עד שיתחמץ וגם צדה לא עשו להם. פי' וגם תחלה לא הכינו צדה לדרך ע"כ אפו כולו מצה ויפה ונאה סדר הקרא כי אם נאמר שנשאו הבצק ממש אתם ואפו אותו מצה אחר צאתם לא שייך על זה הטעם כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה אחר שכבר יצאו וגם הלא הבצק נתחמץ ממילא בעודו על כתפיהם ועדיין אינו מובן למה לי הטעם כי גרשו הלא מצווים ועומדים שיאכלו הפסח עם מצות גם על כל שבעת הימים לדורות מצווים וחמץ בבל יראה וימצא וי"ל שהוא נתינת טעם על הצווי על מצות כי באמת אם לא היו רוצים לילך עד שיתחמץ ויאפו חלת חמץ בלילה הזה כמו בכל הלילות וגם חמץ לדרך מי היה מוחה בידם הלא ידם רמה אך למען יהיה לישראל לזכרון אשר אחר כל חוזק וכבדות לב פרעה ויסבול כל המכות וישראל לא רצה לשלח כיון שבא עליו מכה עשירית נלאה מלסבול וגירש אותם ולא רצה הקב"ה להיות כנגדו בזה והן יאכלו בני ישראל מצות לדורותם לזכרון כי גרשו ממצרים ולא הניח להם פרעה להתמהמה כדי שיתחמץ הבצק והיו מוכרחים לאפות אותו כולו מצה אשר גם הנשאר להם לאכול היה מצה ולזכרון, זה לדורות צוה הקב"ה שיאכלו בני ישראל כל משך ימי הגאולה מראשון שיצאו ממצרים עד השביעי שעברו הים ונגמר הגאולה ואכלו אז מצה בהכרח וזהו כ"כ כונת המגיד מצה זו שאנו מצווים עליה ואנו אוכלים כל שבעה על שום מה צונו הקב"ה על שום הזכרון שלא הספיק בצקם של יוצאי מצרים אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם שנאמר ויאפו וגו':

שם ל"ו וישאלום פי' רש"י אף מה שלא היו שואלים מהם היו נותנים להם אתה אומר אחד טול שנים ולך משמע שרש"י מפרש וישאלום שמצרים היו ממלאים בקשתם ביתר שאת אף מה שלא היו שואלים פי' מבקשים היו נותנים אתה מבקש ואומר ליתן לך אחד טול שנים וכן משמע מרש"י לעיל י' כ"ב שמפרש רש"י טעם על החשך ועוד שחפשו ישראל וראו את כליהם וכשיצאו והיו שואלין מהם והיו אומרים אין בידינו כלום אומר לו וכו' ואם יהיה פי' והיו שואלין לוין כיון ששאלו כבר איך שייך אח"כ והיו אומרים אין בידינו היה לו לרש"י לכתוב וכשיצאו ורצו לשאול מהם והיו אומרים אין בידינו ש"מ והיו שואלין מהם כמו שאלת ובקשת והיו שואלין פי' והיו מבקשים מהם שיתנו להם במתנה והיו אומרים אין בידינו כו' נמצא שרש"י ז"ל מפרש לעיל י"א ב' וישאלו איש מאת רעהו וגו' וישאלו ויבקשו מתנות כלי כסף וכלי זהב וכן כל וישאלו בענין זה ויבקשו וכעין זה פי' הרשב"ם אשר דרכו בכל מקום לפרש ע"פ פשטות המקרא ורש"י כ"כ בהרבה מקומות ואף ת"א נמצא שמפרש פשטות אף שהוא נגד הדרש כמו השסועה:

שם מ"ב ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים עד עתה היה הלילה הזה שמור אצל הקב"ה להוציא באותו הלילה את ב"י מא"מ ומאז והלאה הוא הלילה הזה בעצמו לה' שמרים לכל בני ישראל לדרתם עד שיבא הדור שיזכה לימות המשיח ב"ב:

שם מ"ג אחר אשר יצאו ב"י מא"מ כמפורש בפסוקים הקודמים עד שנאמר ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מא"מ ו' י' א' וא' למען לא יפנו לב ב"י לבטלה בדרך יחזור עמהם בעודם בדרך חקת הפסח אשר כבר אמר להם פעם אחד ביום י"ד וכן עשו למדו וגמרו והתחילו ב"י להלל ולשבח למי שעשה לנו את כל הנסים האלו בתפים ומחולות בכנור וקול זמרה ברגש קודש בדבקות רם ונשא ענו ואמרו ויהי בעצם היום הזה לעיני כל הוציא ה' את ב"י מא"מ על צבאתם ובעוד הם מהללים ומפארים וידוע מאמר חז"ל