דבש תמר - א (תורה) טו

חוזר לנפתלי אחי דן מאמו וברכתו ברכת נחלתו כמו אשר: שם כ"ו ברש"י ד"ה ויפזו זרועי ידיו. פרש"י כמו ויפוצו שיצא הזרע בין אצבעות ידיו. נ"ב פי' שיצא תאות הוצאות הזרע ע"י שנעץ אצבעות ידיו בקרקע וכן איתא סוטה (ל"ו ע"ב) ותשב באיתן קשתו ששבה קשתו לאיתנו ויפזו זרועי ידיו נעץ ידיו בקרקע (ע' רש"י שם) ויצאה תאותו מבין צפורני ידיו פי' מחמת כאב הצפרנים שסמך גופו עליהם נתבטל תאותו

(שם י') ויבאו עד גורן האטד אשר בעבר הירדן. משה רבינו כתב התורה ושם אותה בפי ישראל בערבות מואב ושם קורא לגורן הזה אשר בארץ כנען עבר הירדן כי משה וישראל היו אז במזרחו של ירדן טרם עברו אותו וגורן האטד הוא בארץ ישראל במערבו של ירדן אבל בשאת בני יעקב את אביהם ארצה כנען ממצרים לחברון לא פגעו ולא ראו את הירדן: י"ד רש"י שם בחזרתן כאן הקדים אחיו למצרים כו' עד סה"ד ועל דרך פשטות אפשר צוה פרעה באזני עבדיו וזקניו המצרים שישמרו את יוסף ואחיו שישובו ולא ישארו בארץ כנען ע"כ שמרו וכיונו שיהיה יוסף ואחיו ובית אביו בינם ובין ארץ מצרים ע"כ הלכו ממצרים ראשונה ואחריהם יוסף ואחיו וכל בית אביו ובחזרתם הקדימו ליוסף ואחיו לפניהם והמה אחרונים: שם י"ז אנא שא נא פשע אחיך אשר אחיך אנחנו ומכרנוך הפשע והעון גדולה מאד כי רעה גמלוך בשעת שמכרנו אותך אין רעה גדולה מזה אבל ועתה אחר שעינינו רואים סוף הדבר שעלית לגדולה כזאת וע"י זה נמשך שבא אביך בשמחה וחוות רוח ורב נחת למצרים וזאת רצון אל' אביך באהבתו את אביך סיבב סבות הלא יבוא אביך ח"ו בשלשלאות למצרים שא נא לפשע כי בכל זאת לא יכחד כי אנחנו הרשענו אבל אל תשכח כי בפשענו זה היינו עבדי א' אביך שנעשה רצונו: שה כ"ג וירא יוסף לאפרים בני שלשים. פי' יוסף ראה בעיניו איך שהיה לאפרים בני שלשים כי בחיי יוסף היה בנים לערן בן שותלח בן אפרים נמצא היה לאפרים שלשה דורות א' שותלח ב' ערן ג' בני ערן אשר נולדו בחיי יוסף אבל למנשה לא היה בחיי יוסף רק שני דורות א' מכיר ב' בני מכיר כי רק בני מכיר יולדו פי' נולדו על ברכי יוסף בעודו חי: פרשת

שמות

(א' כ') וייטב א' למילדות ומה היה ההטבה וירב העם (הסכמה ממעשי ה')

(ג' ד') וירא ה' כי סר לראות וגו' ויאמר אל תדמה בנפשך אשר מפני רחוק מקום אינך רואה לא כן מראות הנביא שוה ברחוק כמו בקרוב וגם מקומך אדמת קודש הוא רק נעליך מפסיקים בינך ובין הקודש של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו ג"כ אדמת קודש הוא (הסכמה ממעשי ה') שם י' ועתה לכה הכן עצמך ואשלחך. כבר כתבתי כי לכה לשון הזמנה ליחיד כמו לכו לרבים נמצא הרבה

(ד' כ"ה) רש"י ד"ה כי חתן דמים אתה לי כו' הורג אישי אתה לי. נ"ב שם בגמ' פליג רשב"ג ואומר לא למשה רבינו בקש המלאך להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר כי חתן דמים אתה לי צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק ע"כ. ובע"ז כ"ז משמע שפיר כותיה דקאמר התם ואבע"א אתי איהי ואתחלה ואתא משה ואגמרה ע' חדושי אגדות (נדרים ל"ב)

(ה' ג') בעה"ט נקרא בגי' שנה. נ"ב דברי בעה"ט אלו שייך לעיל ג' י"ח ושם כתיב נקרה בה' ושפיר בגי' שנה: שם י"ט ויראו שוטרי בני ישראל אותם את עצמם ברע שיהיו צריכין לאמר לישראל אחיהם לא תגרעו וגו': שם כ' רש"י ורבותינו דרשו נצבים דתן ואבירם היו נ"ב ופי' נצבים הנצבים פגעו במשה ואהרן (תוס' ורא"ש נדרים ס"ד): שם כ"ב לתת חרב בידם להרגנו. פי' במה שאמרתם נלכה נזבחה לה' נתתם בזה חרב בידם שיהיה להם פתחון פה להרגנו כי ביום ההוא שאמרתם לו צוה לנוגשים בלתי ליתן תבן ואמר להם לאשר אנחנו צועקים נלכה נזבחה וכן השיב לנו עתה

פרשת

וארא

(ו' ה') וגם פי' לבד הקמת הברית אני שמעתי את נאקת ב"י אשר הזידו מצרים עליהם ומעבידים אותם וא' יבקש את הנרדף ובתוך כך ואזכור את בריתי לכן אמור וגו' שם כ"ו הוא אהרן ומשה הנזכר לעיל תולדותם אהרן קודם משה: שם כ"ז הם המדברים אל פרעה וגו' הוא משה ואהרן מקדים משה לאהרן כמו שנאמר בסמוך ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך

(שם ז' ו') ויעש משה ואהרן כאשר צוה ה' אותם כן עשו אי המקרא הזה אומר אלא דרשוני כי לכאורה אין לו הבנה הלא עדיין לא ציוה אותם ומה היה להם לעשות אבל כך פירושו כי מפסוק ז' א' עד ח' הוא ענין אחד הקדמה טרם שהתחילו משה ואהרן לילך אל פרעה ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך וגו' ואני אקשה וגו' וידעו מצרים וגו' ומספר לנו אשר בשעת מעשה אחר שהלכו אל פרעה כל אשר צוה ה' אחר אשר צוה עשו כן משה ואהרן וגם מגיד לנו שנות משה ואהרן אז בראשית דברם אל פרעה ואח"כ מפסוק ח' מתחיל גוף הענין מה שצוה ה' ואחר כל צווי ויעשו כן: שם ה' ברש"י את ידי יד ממש. נ"ב מפני שפעמים פי' ידי גבורת מפרש כאן ידי ממש לשבר את האוזן שהמכה את חבירו מכהו בידו ממש אבל לגבי הבית"ש לא נוכל לומר יד ממש כי לא ישיגהו משיגי הגוף

(ח' ה') אעתיר כו' כך יאמר אעתיר העתירו כצ"ל

(ט' י"ד) כי בפעם הזאת אני שולח כל מגפותי אל לבך וגו'. ידוע אשר העשר מכות נחלקו לשלשה סדרים כפי הסימנים שנתן ר' יהודה בהם ובכל סדר היה ההתראה למכה ראשונה על שפת היאור וההתראה על המכה שנית בבית פרעה והמכה השלישית בא אל פרעה ועל מצרים בלא שום התראה הסדר הראשון דצ"ח דם התראה על היאור צפרדע בביתו כנים בלא התראה הסדר השני עד"ש ערוב על המים דבר בביתו שחין בלא התראה ועתה בהתחלת הסדר השלישי אמר משה בשם ה' לפרעה כי בפעם הזאת היינו בזה הסדר השלישי אני שולח כל מגפותי תיבת כל לרבות מכות בכורות אשר יצרף לזה הסדר ובו יסיים ועל מכות בכורות שייך שפיר אל לבך כי המכה הזאת לא נגע בגוף פרעה ממש רק לחרדה ומורך בלבו היה שגם הוא היה בכור והיה מפחד שלא יגע גם בו והשי"ת העמידו ככתוב למען ספר שמי בכל הארץ וכן היה בזה הסדר באח"ב המכה הראשונה ברד על המים אף שאין מפורש בקרא אבל מדכתיב בבקר ידוע שבבקר היה פרעה אצל המים מכה השנית ארבה התראה בביתו וחשך היה בלא התראה וגם בכורות צירף לסדר זה לחשך כי לא אמר השי"ת למשה שום התראה על בכורות שיבא לפרעה על המים ואף לא שיבא לביתו רק כאשר נקרא אליו על דבר החשך ובעודו שם בבית פרעה נאמר למשה לבדו ידועה ממכות בכורות ומשה הבין מעצמו שרצון השי"ת שיגיד זאת לפרעה אחר שהודיע לו בעודו בבית פרעה. והנה לפי דברינו בעזהשי"ת האמיתיים