דבש תמר - א (תורה) יד

וישטחו עלי ארץ כמו כוכבים ואלמת. ומה שכתב בעה"ט כאן ויפתחוו לו בגימ' בכאן נתקיים החלום ברור אצלי כי הבעה"ט כתב זאת לקמן מ"ג כ"ו והמעתיק לא שם לבו לזה ואמר להעתיקה כאן ולבעה"ט על כל תיבה שבתורה שבעה עינים ואיך יכתוב על עשרה אחים שנתקיים החלום מאחד עשר כוכבים שם כ"ז ויפתח וגו'. נ"ב כולם פתחו שניהם לתת מספוא לחמוריהם אך לכולם צוה ליתן כספיהם בשולי שקיהם תחת הבר ושקו של לוי שצוה ליתן כספו בפי אמתחתו להחרידו עודו בדרך ולזה היה לוי יחידי שהיה כספו בפי אמתחתו ולשאר אחים נתוודע אחרי אשר באו לביתם והריקו שקיהם והנה איש צרור כספו בשקו לקמן ל"ה: שם ל"ו רש"י מלמד וכו' כיוסף. פי' כמו שאנחנו יודעים שמכרו את יוסף אבל לא קאי על יעקב שהוא ידע כי הלא יעקב אמר בסמוך כי אחיו מת

(מ"ג ב') שבו שברו לנו. פי' למה תתעצלו הלא חסר לחם אתם כמוני: שם ד' יהודה השיב לאביו אם ישך משלח וגו' אף לא יחסר לנו רק לך לבד נרדה ונשברה לך לבדך אכל ואם אינך משלח לא נרד וגו': שם י"ב ע' פרש"י כסף משנה שמא הוקר השער היינו עד כפל על שהיה בפעם הראשון ואת הכסף המושב כמספר אשר הושב ולא יותר וכן משמע לקמן כ"א אמרו האחים ונשב אתו בידנו משמע רק אותו ולא יותר ולא זכיתי להבין מאין לקח בעה"ט אשר הכסף המושב היה כפול העליון יאיר עינינו: מ"ג י"ח ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו דאגו על החמורים כי אף לא יכלו לשלוח אוכל לביתם לאביהם ולבני ביתם וימותו ח"ו ברעב (הסכמה מאלשיך)

פרשת

ויגש

(מ"ה ז') וישלחני א' לפניכם וגו' עד לפלטה גדולה לכאורה מוקשה הלא ידעו בני אברהם ובני בניהם ואף גם עשו ידע מגזירת כי גר יהיה זרעך אשר מפני כן הלך עשו אל ארץ מפני יעקב אחיו כמו שפרש"י שם ואיך לא עלה על דעתו של יוסף ואחיו הכונה האמיתי של השי"ת אשר לקיים גזירת כי גר יהיה זרעך שלחו א' וישימהו למושל בכל ארץ מצרים שלא ירדו למצרים ח"ו בשלשלאות אך זה אין תמיה כי כן דרכו של אדם בעת הטובה ישכח ימי הרעה ואף שידעו שגזירת השי"ת לא ישיב ריקם האדם מרחיק כי עוד זמן שיקוים הגזרה אחר עבור הרבה עתים וזמנים כי השי"ת קיים לעד והדור הרביעי מדור ראשון שירד למצרים ישיב הנה ובעת טובה היו בטוב ודעתם היה לבא מצרימה לגור שמה בימי הרעב כמו שאמר להם יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר ונאמר וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב וכן חישב יעקב לילך שמה על משך שני הרעב ולראות את יוסף בנו חי רק שהיה מיצר לצאת חוץ לארץ עד אשר אמר לו א' אל תירא מרדה מצרימה ואגב הודיעו כי לגוי גדול אשימך שם ורמז לו שיבין שלא ישיב מהר כי להיות לגוי גדול צריך זמן גדול והבין יעקב כי לגר יהיה זרעך הולך שמה והקב"ה הבטיחו אנכי ארד עמך וגו' ויוסף ישית ידו על עיניך ובימיך לא ישעבדו מצרים בבניך כי יוסף עודו חי ויחשוב יעקב כמו שאמר חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אם שלום ואמת יהיה בימי ומעתה היה הליכתו בכבדות כמו שנאמר אחריו וישאו בני ישראל את יעקב כי הליכתם היה בשמחה שלמה ולא זכרו בגר יהיה זרעך אבל יעקב נכנס באזניו מאמר השי"ת ומה שרמז לו ולא כתיב וישא יעקב את רגליו כדכתיב בהליכו לחרן ודעת פרעה ומגמתו היה שיבאו ישראל שמה להשתקע כדכתיב מ"ז י"א ויתן להם אחזה בארץ מצרים כאשר צוה פרעה כי פרעה לאשר רצה שישתקעו שם צוה ליוסף שיתן להם אחוזה עולמית וגם בני ישראל כשראו שפרים ורבים מאד הבינו כי הגיע עת שיקוים גר והיה זרעך בדורותם ע"כ כתיב מ"ז כ"ז וישבו ישראל וגו' ויאחזו בה פי' רש"י לשון אחוזה אחר אשר ויפרו וירבו מאד הבינו כי לא ימהרו לשוב עד דור רביעי שנאמר לאברהם ע"כ אחזו בה וע"כ השביע יוסף לאחיו ואמר להם פקד יפקוד והעליתם את עצמותי וימת יוסף ואחיו והתחיל השיעבוד:

שם י"ז ויאמר אל יוסף אמר אל אחיך (משמך) זאת עשו טענו את בעירכם פירות מטוב ארץ מצרים ובר ולחם ומזון ואינך צריך לזה ציוה שלי כי אתה המשביר ובידך ליתן תבואה ופירות לכל אשר תחפוץ וכמו שנתן להם יוסף עד הנה תבואה בלא מחיר מדעתיה דנפשיה אבל לא כן עגלות וגם שלא יחוסו על כליהם שיתן להם אחרים תחתיהם לא היה יכול יוסף ליתן להם ולהבטיחם בלתי שאלת פי פרעה ואף אם יתן להם יוסף על פי פרעה ולא יגיד להם שעושה זאת ברשיון מפרעה לא ירצו לקבל כי יחושו אולי לא יסכים פרעה ויבא על ידי זה ח"ו קצת בזיון ליוסף מפרעה ע"כ לענין עגלות אמר ליוסף שיאמר לאחיו ואתה צויתה וגו' ועינכם אל תחוס וגו' ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה. פי' כיון שאמר להם שהוא על פי פרעה עשו כן וקבלו:

שם כ"ב לכלם נתן לאיש חליפות שמלות. אפשר לומר שנתן להם שמלות כפי מנהג אנשי מצרים שיהיה נכון בידם בשובם מצרימה טרם יבאו העיר יחליפו מלבושי ארץ כנען על מלבושי ארץ מצרים להסיר חרפה מעל אחיו שלא יהיו קורין אותם גולים וכמו שפרש"י על והעם העביר לקמן ומה שנתן לבנימין חמש ע' מגילה ט"ז:

שם כ"ג ולאביו שלח כזאת. כמו שהיו יכולין לקבל על עשרה חמורים ועשר אתונות שלהם שהביאו מביתם כל אחד מאחיו חמור ואתון והן המה בעירכם שאמר טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען ושפיר כתיב לקמן כ"ז וירא את העגלות אשר שלח יוסף ולא כתיב חמורים ואתונות כי שלו היו ולא שלחם יוסף

(מ"ז א') והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו לפי פרש"י ועוד אומר לו והאנשים רעי צאן וגו' שגם זה אמר לפרעה אינו שייך היו והיה לו לומר כי אנשי מקנה הם ואפשר לפרש היו מקדמת דנא כמו שאמר לאחיו ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו ויהיה האי היו שאמר יוסף לפרעה כמו כן כך פירושו והקרא מקצר כאן

פרשת

ויחי

(מ"ח א') ויקח את שני בניו עמו את מנשה ואת אפרים חסר כאן דברים כי היה לו לומר וילך אל אביו אלא מקצר וסומך על הפסוק שאחריו שנאמר ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך נשמע שהלך אליו: שם י"ג את אפרים בימינו משמאל ישראל. פרש"י הבא לקראת חבירו ימינו כנגד שמאל חבירו וכאן צ"ל ד"ה ואת מנשה בשמאלו מימין ישראל וכיון שהוא הברור מיומן לברכה: שם ט"ו ויברך את יוסף מפני ששם יעקב דיבורו ליוסף כדכתיב יברך את הנערים וידגו ולא אמר יברך אתכם ותדגו ע"כ אף שבירך הבנים הוה הברכה ליוסף שאליו דיבר: שם ויאמר הא' אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק הא' הרעה אותי מעודי ועד היום הזה נמצא גם אנכי הולך לפניך תמיד כצאן לפני הרועה ולא רצה לומר אשר התהלכתי לפניו משום יהללך זר ולא פיך ותלה בהטבת א' עמו מעודו עה"ה: שם כ' ויברכם ביום ההוא לאמר פנה יעקב עיניו לאפרים ואמר בך יתחילו ישראל לברך את בניהם לאמר שכה יאמרו להם ישימך א' כאפרים וכמנשה וכן וישם את אפרים לפני מנשה לכל דבר כמו פי' רש"י בדגלים ובחנוכת הנשיאים

(מ"ט ו') רש"י ד"ה ולו יקהת עמים אסיפת העמים כו' ואחותי באזניהם נ"ב כמו יחוה דעת: שם אבחת נ"ב כמו טבחת חילוף א' בט' באטב"ח: שם ט"ז מקדים דן בן בלהה שפחת רחל כן הקדים רחל ללאה לעיל ל"א ד' גם נולדו בני בלהה קודם לבני זלפה ומשברך את דן שיתגבר במלחמה מסמיך לו גד שברכו גם כן שיצליח במלחמה אף שאינו בן אמי של דן וכיון שמזכיר גר מסמיך לו אחיו מאמו והוא אשר ואח"כ