דבש תמר - א (תורה) יג

זאת היה במקום אשר דבר אתו כי מלא כל הארץ כבודו רק אנחנו קרוצי מחומר אין אלו יודעין מהות הדבר ואיך יכול כזאת להיות ע"כ פי' רש"י בד"ה במקום אשר דבר אתו. אינו יודע מה פי' מהות הדבר מלמדנו פי' ילמדנו הפסוק באלה ארבעה התבות אם כי אנחנו אינם יודעים מהות הדבר בכל זאת אצל הקב"ה היה כן שבאותו מקום שדבר אתו עלה מעליו והכל היה במקום אחד

(ל"ו ב') יושבי הארץ. רש"י שם ורבותינו דרשו שהיו בקיאין בישובה של ארץ וכו' שהיו טועמין העפר. נ"ב צ"ל שהיו מריחין העפר והכי איתא שם בגמ' שדרשו חז"ל החרי שהיו מריחין את הארץ והכא החרי כתיב וע' בעה"ט: פרשת

וישב

(שם ל"ז) ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ולא מפרש הכתוב מה היה החלום אך שהיה בזה נחשב בעיני אחיו לשוטה שמגיד להם כי היו דברים אשר אינו יאות לספר לאחרים לפיכך הוסיפו שנא אותו השנאה יותר שיהיה בקרב אחיהם שוטה ושעיר לשון הכתוב אחריו שלא רצו לשמוע עוד חלומותיו וביקש מהם שמעו נא החלום הזה שהוא באופן אחר מהחלומות ששמעתם עד עתה ממני: שם ח' ויאמרו לו אחיו וגו' ויוסיפו עוד שנוא אותו. נ"ב כאן מפרש ויוסיפו עוד שנא אותו שנאה אחרת על חלומותיו ועל דבריו שחושב למלוך עליהם שם ט' ויחלם עוד חלום אחר כאן לא אמר עוד להם שמעו נא כי ידע שלא ישמעו לו ויספר אל אביו ואל אחיו בעמדם על אביהם ואחיו לא שמו עין בו כאלו אינם שומעים ולא ענו לו אך בלב ויקנאו בו אחיו: שם י"ג לכה לשון הזמנה ליחיד כמו לכו לרבים לכו ונהרגהו, לכו ונמכרנו, לכו נרננה כולם לשון הזמינו עצמכם וכן לכה הזמין עצמך ואשלחך

(ל"ח ב') בת איש כנעני ושמו שוע. רש"י ד"ה כנעני תגרא נ"ב שאם היה כנעני על שם משפחתו ממשפחת כנען היה לו להקדים תחלה שמו בת שוע איש כנעני אלא ש"מ תגרא בת איש תגר ושמו שוע ואינו מזכיר שם משפחתו: שם כ"ג ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז לכאורה קשה הלא אין בזיון גדול מזה אשר חתמו בידה אך לא היה מנהגם אז לחרות שמו על החתימה רק כל אחד עשה איזה ציור צומח או בעל חי על חתימתו ולא היה ידוע וניכר לזרים של מי הוא החתימה אלא לבעליו ומכיריו וכן עד היום עוד המנהג כן בארצות המזרח: שם כ"ד הוציאוה ותשרף. ע' רש"י שבתו של שם היתה וכו' ובבעה"ט כתב ובמדרש יש ששם בעצמו דנה וא"א להיות וכו' שמת כבר ומה שאמרו בע"ז פנוי הבא על הפנויה ב"ד של שם גזרו משום מעשה דתמר לא שהיה קיים וכו'. והנה מה שכתב פנוי הבא על הפנויה נשתבש בכפלים מה פנוי לכאן ואיזה גזירה שייך בנשוי יותר מפנוי שיהיה שייך הלשון שגזרו אפילו על הפנוי באשה שייך שפיר כי רחוקה הפנויה מהנשואה מרחק רב באיסור שמה שאסור בנשואה אינו אסור בפנויה ושייך גזרו אף על הפנויה אבל לא באיש שנית בגמ' שמביא הבעה"ט אין שום שם פנוי מוזכר שם אצל ב"ד של שם לא פנוי ולא פנויה אלא איתא התם שאפילו דרך זנות ב"ד של שם גזור ואמת אין נ"מ כי עיקר מביא בעה"ט לתרץ מה שמזכיר ב"ד של שם בימי יהודה אך מה לנו למנקט דבר הבדוי טוב יותר למנקט ולהעתיק הדברים ככתבן וכך צ"ל ומה שאמרו בע"ז דרך זנות ב"ד של שם גזרו וכו'

(שם ל"ט ב') ויהי בבית אדוניו. פי' בבית שאדון משתמש בו ולא בבית העבדים: שם ג' וירא אדוניו וגו' שם ד' וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו פי' פוטיפר ליוסף ומפרש והולך במה שרת אותו ויפקדהו על' ביתו וכל יש לו נתן בידו (ובלשוננו האי וישרת אותו ער האט איהם געדינט): שם ו' ולא ידע אתו מאומה פי' לא שאל אותו בדבר עסקיו איך ומה הה וכשבא לבית מסחרו וראה יוסף מדבר עם סוחרים או ראהו כותב לא דרש אדות איזה עסק הוא מדבר וגם לא שאל מה כותב מה חושב כי ידע שיכול לעזוב עליו ולא רצה לידע מאומה אך מה שאל ומה רצה לידע כי אם הלחם אשר הוא יוסף אוכל ועליו שאל תמיד אם אכל יוסף פת שחרית ומה אכל וצוה להעבדים והשפחות לשנות המאכלים בטוב טעם יותר וערבים לחיך וכן על סעודת צהרים וסעודת ערב על הכל חקר ודרש ופקד להטיב עצהי"ט מאכלו ושתיתו ומובן אשר ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה: שם ט' וחטאתי לא' ואף אם לאדוני לא אחטא כי לא ידע את מה בבית אבל היודע תעלומות סתרי כל חי הוא ידע ואליו אחטא: פרשת

מקץ

(מ"א י"ב) רש"י ד"ה עבד וכו' ס"א שיראים וכן גורס רא"מ כצ"ל: שם י"ד וישלח פרעה ויקרא את יוסף והשליח שהבין שיצמח מזה טובה גדולה ליוסף והיה רע עין השליח זה מה עשה ויריצהו פתח הבור ונתן מקום ליוסף לרוץ ולברוח לאשר עיניו ישאוהו ולא יבא עוד לעולם לפני פרעה ולפרעה השיב השליח דבר כי כן עשה וקרא אותו אבל יוסף שלנו לא יעשה כזאת להיות בורח אך הלך למרחץ וירחוץ ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה להתחנן על נפשו אך פרעה הקדים לאמר לו למה קרא אותו: שם ל"ד יעשה פרעה קאי אדלעיל וישיתהו על ארץ מצרים זאת יאות אשר פרעה יעשה והוא אותו חכם ונבון אשר ישיתהו יפקד פקידים: שם מ"ו ויעבר בכל ארץ מצרים. נ"ב ובדרך העברה פקד פקידים: שם מ"ח ויקבץ ויתן ויצבר יוסף בר הכל נעשה ע"י הפקידים שפקד יוסף וכל אשר המה עושים נקרא על שמו כאלו הוא עשה הכל: שם נ"ו וישבר למצרים. פרש"י שבר לשון מכר ולשון קנין הוא כאן משמש לשון מכר שברו לנו מעט אוכל לשון קנין ראשית אומר שהאי קרא שמביא רש"י על לשון קנין שברו לנו מעט אוכל ט"ס ולא יצא כן מיד רש"י כי למה ירחיק כל כך עדותו ואנכי מניתי וספרתי ויש בקרא שבע פעמים שבר לשון קנין קודם להאי קרא שברו לנו מעט אלא צ"ל ושברו לנו לשון קנין דכתיב מ"ב ב' אך עדיין יש לכאורה להקשות על רש"י הלא הוא עומד בפסוק נ"ו ואחריו פסוק נ"ז כתיב לשבור אל יוסף ופרש"י כאלו כתיב אל יוסף לשבור והרי לשון קנין וקרוב קודם אך י"ל כי רש"י לא רצה להביא מזה שצריך להפוך התיבות שיהיה לשבור לשון קנין כי לפי הכתוב לשבור אל יוסף משמע לשון מכר ויש לפרש וכל הארץ באו לשבור למכור אל יוסף חפצי בית תכשיטי כסף וזהב ואבנים טובות ולקחו מחירם תבואה ובזה שפיר גם מה שנותן טעם כי חזק הרעב וכו' עד שהוצרכו למכור חפצים וע"כ לא ברירא ליה לרש"י להביא האי לשבור על לשון קנין והביא הלשון שבר הראשון אשר אחריו ושברו לנו משם שאין לפרשו רק לשון קנין

(מ"ב ט') ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ויאמר אליהם מרגלים אתם. מה ענין החלומות שחלם ליוסף ומה רע עשו אחיו בזה אשר חלם לנקום מהם ולומר להם מרגלים אתם. ונ"ל בעז"ה ויזכור החלומות אשר חלם להם וראה כי עדיין לא נתקיימו א' כי הכא כתיב בבואם לעיל ו' וישתחוו לו אפים ארצה ואין זה כאלמת וכוכבים כי אין להם אפים ולכן כתיב שם בשתיהם השתחויה לבד בלא אפים ארצה כי בפעם אחד נופלים ומשתטחים עלי ארץ וכאן דכתיב וישתחו לו אפים ארצה משמע בתחלה כפפו קומתן ואפיהם ואח"כ נשתטחו בפישוט ידים ורגלים ארצה. וביותר כי בחלומו ראה אחד עשר כוכבים והמה רק עשרה ויבן כי יוכל להכריחם שיביאו את בנימין ועוד לא בא העת להתוודע אליהם על כן ראה איך לסבב הדיבור שיביאו את בנימין ויאמר אליהם מרגלים אתם וגו' עד שמתוך דבריהם נתגלגל הדבר לדרוש מהם שיביאו את בנימין ואז נתקיים החלומות כהוויתן שהיו אחד עשר אחים כאחד עשר כוכבים וגם כתיב שם לקמן מ"ג כו' וישתחו לו ארצה מתוך קומה זקופה נפלו