עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דבש תמר - א (תורה)

דבש תמר - א (תורה) יב

Devash Tamar (Toreh) 12 · דבש תמר - א (תורה) · free full Hebrew text

Open in the reader →

יברוחי כתב רש"י שם ולא אתפרש מאי הוא ור' יונתן דאמר סבוסקי נראה כ"כ שרש"י לא הכיר בו שמפרש מין בשמים כמו שמפרש הערוך על כולם מיני פרחים נותנים ריח טוב:

שם ל"ב אעבור בכל צאנך. נ"ב כבשים ועזים שניהם בשם שה יקראו ואמר תחלה כלל הסר כל שה נקד וטלוא וכל שה חום וחוזר ומפרש חום קאי למעלה ולמטה ומתחיל ממה דסליק מיניה חום דוקא בכשבים לא בעזים וטלוא ונקד בעזים דוקא לא בכשבים. וכן מפורש בפסוק השני וכן בפסוק ויסר וידוע כי תישים המה הזכרים מן העזים ובזה נוכל לומר כמו כן טוב טעם אשר בתחלה מקדים נקד לטלוא ואח"כ טלוא לנקוד לאשר מתחיל מדסליק מיניה ומפרש למפרע פוגע בטלוא תחלה:

שם ל"ז ויקח לו יעקב מקל לבנה לא היה בזה ח"ו שום רמאות רק תחבולות חכמה אשר היה עושה לעין כל עריצים יתמכו עושר ויד חרוצים תעשיר וגם בשעת השואה אמר לו כי יעשה כל התפעלות מעתה גם עבור עצמו שנאמר ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי:

שם ל"ט ויחמו הצאן פי' כבשים ועזים ותלדן עקדים נקדים וטלאים והנה העזים מהם היו ליעקב ולקח אותם לעצמו אך הכבשים הנולדים עקדים נקדים וטלאים לא היה שייך ליעקב לפי התנאי אשר ביניהם כמו שכתבתי לעיל במקומו ויספר לנו הכתוב (מ') והכשבים פי' הנולדים עקדים נקדים וטלאים שהיו שייך ללבן נהגם יעקב בראש העדר אשר ללבן למען יתנו הצאן הבאים אחריהם עיניהם בהם ולא יסיחו דעתם מתבניתם וילדו כדמותם ויהיו העזים אשר כמותם ליעקב וכן עשה יעקב שכל חום בצאן לבן פי' הנולדים חום ושייכים ללבן ומי המה הלא ידענו מהתנאי שביניהם אשר עזים המה כי חום בעזים היה שייך ללבן וינהלם כ"כ בראש העדר למען תלדן הצאן כמו כן חום ויהיו הכבשים מהם ליעקב כפי התנאי וכל חום בכשבים את כל זאת עשה יעקב הכל בצאן לבן אבל צאנו וישת לו כלומר מה שהוא שלו שם עדרים לבדו ולא שתם וגו':

שם ל"ז ברש"י ד"ה מקל לבנה וכו'. ואומר אני הוא שקורין טרימב"ל שהוא לבן נ"ב פי' כשקולפין אותו הוא לבן וכן כולם שם בתרגום וקליף בהון קולפין חורין לגלאה חיורא דעל חוטריא כצ"ל לפי הקרא וכן ת"י וכן פרש"י. (ל"א י"ד) ותען רחל ולאה ותאמרנה לו. נ"ב אם לא היה בנים לאבינו כמו מקודם שבאת אתה לביתו שלא היה ללבן בנים רק בנות היינו מצפים עוד נחלת אבינו שיבא לידינו בירושה אבל עתה אשר כבר נולד לו בנים במשך שלך העוד לנו תקוה לצפות חלק ונחלה בבית אבינו:

שם י"ח מקנה קנינו. רש"י מפרש מקנה שקנה מחיר צאנו ומה זה שקנה עבדים וגו' ות"א מקנה קנינו הצאן שקנה לבד הצאן שלו הבא לו בשכרו מלבן שכבר נאמר וינהג את כל מקנהו ועתה שאומר מקנה הם הצאן שקנה גיתי קנינה ובס"א איתא בתרגום גיתוהי וקניניה ושבוש הוא כי המכלול כתב מקנה קנינו סמוך כי הוא נקוד בצירי ולפי ס"א אין זה סמוך:

שם כ"ה ויעקב תקע את אהלו בהר וגם לבן תקע את אחיו באותו הר הגלעד אשר בסוף פסוק קאי על שניהם על הר יעקב ועל הר לבן כי הר אחד היה ותקעו אהליהם זה מול זה וכן תיבת אהלו הנאמר אצל יעקב קאי כ"כ על לבן הנאמר וגם לבן תקע מה תקע ידענו מאהלו הנאמר אצל יעקב כי גם לבן תקע אהלו אשר את אחיו בהר:

שם כ"ז לבן דיבר עם יעקב דברי חדודין למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי כאלו אנכי מגעגע ומשתוקק להיותך עמי וכאלו קשה עלי פרידתך ממני ולא הנחתיך לילך מאתי למה לא הגדת לי אשר רצונך לילך מאתי והיה לי לשמח לב ועשיתי לי משתה ושמחה ואשלחך בשמחה בכל כלי זמר בשירים בתוף וכנור:

שם כ"ט יש לאל ידי לעשות עמכם רע והא ראיה וא"א אמר אלי השמר לך מדבר וגו' הרי ראיה גדולה שא"א יודע שלא תוכלו לעמוד נגדו אם הייתי רוצה לעשות עמכם רע כי אם לא היה לאל ידי לא היה א"א צריך להזהיר אותם בל לעשות לכם דבר:

שם ל' ועתה כלומר לא נדבר עוד ממה שעבר עבר אך זאת אשאל מאתך הלא הלך הלכת כדרך ההולכים ולא בחפזון יצאת כי כמו אף כי נכסף נכספת לבית אביך ולא תוכל לומר בחפזך טעית וקבלת מחפצים שלי מחמת מהירת אבל שלא נבהלת לצאת כי אף בדרך לא רצת רק הלך הלכת כי שבעה ימים הלכת מה שאני רצתי יום אחד נמצא כי בדעה מיושבת גנבת את אלהי ולמה עשית זאת ואני דורש אותו ממך השב לי והשיב יעקב על ראשון למה נחבאת ולא הגדת לי כי יראתי כי אמרתי ועל התרפים עם אשר תמצא:

שם מ"א רש"י ד"ה ותחלף את משכרתי. פרש"י הייתי משנה תנאי שבינינו (הנקוד לטלוא ומעקודים לברודים) צ"ל מנקוד לעקודים ומטלוא לברודים כי נקוד וטלוא היה התנאי הראשון:

שם מ"ב לולי אלהי אבי זה יצחק אלהי אברהם אבי אבי ופחד יצחק הפחד ואימת יראת שמים שיש לאבי היה לי שלמדתי וקבלתי מאבי ולולי השלש זכיות אלו זכות אבי זכות אבי אבי וזכות יראת שמים שלי יעמדו לי כי עתה בהשיגתך אותי היית נוטל את כל אשר לי וריקם שלחתני:

פרשת

וישלח

(ל"ב ד') וישלח יעקב וגו' ארצה שעיר שדה אדום. פי' כי בשדות שעיר היה מבלה עשו רוב ימיו לאשר היה איש שדה ושם בבית שעיר היה לו אהובתו אהליבמה אשר לקח אח"כ לאשה ע"כ טייל שם בשדות שעמד וגם צד ציד שם ע"כ אמר יעקב להמלאכים וכינה השדות אשר בארץ שעיר שדה אדום הוא עשו אחיו ואמר להם אשר ילכו שמה ושם ימצאו את עשו אחיו אבל עדיין לא היה גר שם עשו עד שבא יעקב לחברון אז הלך לו עשו ארצה שעיר מפני יעקב אחיו: שם כ"ג ויקח את שתי נשיו וגו' ובבאו עמם סמוך לנחל העמיד אותם על שפת הנחל ויעבר את מעבר יבק בעצמו לידע עומק ורדיפת המים וכיון שעבר בנקל חזר ויקחם ויעברם וגו': שם רש"י ד"ה ויעבר את אשר לו הבהמה והמטלטלין עשה עצמו כגשר נוטל מכאן ומניח כאן (ב"ר) ע"כ. נ"ב וז"ל מתנות כהונה נראה שהגימ"ל נקודה בפת"ח והוא אדם המעביר הספינה לעבר הנהר השני הד"א חמר גמל ולא שעמד באמצע ושלח ידו ולקח מצד זה ונתן לצד זה דאל"כ למה ויותר לבדו ולמה לא לקח אותם פכים קטנים כדרך שלקח שאר המטלטלין כולם ולא היה נותר לבדו ע"כ

(ל"ג י"ג) ויאמר אליו אדני יודע כי הילדים רכים. פי' אתה יודע כי כל ילד רך והצאן כו' ועלי צאן ובקר יונקים ודפקום וכו' אבל מבניו אינו מדבר ולפיכך אינו מזכיר גם אונסם שיקרה אותם: שם י"ז ויעקב נסע גו' על כן לאשר שהה שם רק זמן אחד בבית ושני זמנים בסוכות קרא שם המקום סכות: רש"י שם שהה שם י"ח חודש קיץ וחורף וקיץ סכות קיץ בית חורף סכות קיץ מובן כיון שדורש כסדר סכות בית סכות הראשון ולא סכות כתיב אלא סכתה פ"כ צ"ל סכתה קיץ בית חורף סכת קיץ וכן הוא שם בגמ'

(לד כ"ה) ויבאו על העיר בטח. רש"י שם ד"ה בטח פי' שהיו כואבים לפי זה קאי בטח על בני יעקב ויבאו על העיר בטח שלא פחדו שיעמדו כנגדם שהיו כואבים ות"א מפרש ועלו על קרתא דיתבין לרוחצן קאי בטח על אנשי עיר ויבאו על העיר בטח העיר היה בטח שלא עלה על דעתם שיעשו להם בני יעקב כה

(ל"ה ב') ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו וגו' נ"ב טפם ונשיהם של שכם היו פתה כמו כן בני ביתו ואשר היו עמו ואלהי הנכר עוד על צואריהם ובאזניהם ואותם ועליהם צוה ג"כ בני ביתו שישגיחו ע"ז להסירם: שם י"א רש"י ד"ה גוי וקהל גוים שגוים עתידין בניו ליעשות כמנין הגוים שהם ע' אומות פי' באי מצרים יהיו כן: שם י"ב ויעל מעליו א' במקום אשר דבר אתו. נ"ב שכל אנושי אינו יכול להשיג זאת כי אם איש לאיש ידבר וילך מאתו הלא לא יהיה עוד באותו מקום. והקב"ה אינו כן אם אמנם שנאמר ויעל מעליו בכל