דבש תמר - א (תורה) יא

יתרצו מעשיהם שטוב שאמדוהו הלא מי הוא האומד פלוני כמה הרויח כמה ירויח יושבי קרנות בטלים ממלאכה ובודים דברים מלבם ומדברים מכל אנשי העיר כל אחד ממעמדו ומו"מ שלו העליהם יקשה למה אמדוהו מפני שאין להם מה לעשות ועל כולם היאומן שרבותינו יאמרו אומד זה למעשרות הלא בפירוש ואמרו אין מעשרין מאומד וגם הש"ח נראה ח"ו דובר שלא מדעת שבא לפרש דברי רש"י ואומר דק"ל למה אמדוהו והא קיי"ל דאין וברכה מצויה בדבר המנוי והמדוד אלא בדבר הסמוי מן העין ומתחיל למה אמדוהו ומסיים והא אין ברכה במנוי ומדוד וביותר יש להשתגע מה שמתרץ ל"פ שהיה רוצה ליתן מעשר וקיי"ל דאין ומעשרין אומדות. פלאות דברי תהפוכות ידבר על כן מדפיסים שקרים כל רואה דברי אלה וחומשים מדפסים בכל יום חלילה לכם לתלות ח"ו מהיום והלאה בוקי סריקי ברבותינו ז"ל וברש"י ז"ל וגם הש"ח אל תבזו אך קשה לרבותינו מדכתיב שמצא מאה שערים מנין ידע הלא ודאי מדד וכה תדפיסו ורבותינו אמרו ומדידה זו למעשרות היה וכן בש"ח כה תדפיסו דק"ל למה מדד ויהיה כל דבריו כדבש מתוקים. ובמדרש איתא בזה"ל והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במדה ובמשקל ובמנין ומפני מה מדד אותה מפני המעשרות ומפ' מ"כ שלא יעשר באומד ועל המדרש הזה סמך רש"י וכתב ורבותינו אמרו מדידה זו למעשרות היה והש"ח מבאר דבריו עפ"י דברי המדרש הנ"ל דק"ל למה מדד וכו' עד סוף והמדפיסים סמכו על סמך שבשתא דעל על ויסלפו דברי צדיקים: שם כ"ט אתה עתה ברוך ה' כמאמר הנהוג שאומר ואיש לרעהו עתה עת שלך: שם ל"ג ויקרא אותה שבעה וגומר. אותו עיר שקרא אברהם באר שבע כו' על שם שבע כבשות שנתן לאבימלך ועל שם שנשבעו ע"ש בתרגום יונתן ובמכלל והעיר הזאת שקרא יצחק באר שבע היא עיר אחרת ע' פי' רשב"ם ועל שם שבעה שקרא הבאר השביעי שחפר לעיל בפסוק י"ח כתיב בארות הרי שנים עשק ג' שטנה ד' רחובות ה' ויכרו שם עבדי יצחק באר ו' וזה הוא השביעי ע"כ קרא אותה הבאר שבעה וע"ש הבאר קרא גם העיר באר שבע

(שם כ"ז י"ט) ויאמר יעקב אל אביו אנכי גם עשו כל אחד בכרך עשו בכור מבטן ועלי נאמר בני בכורי ישראל: שם כ"ז ויברכהו וגו' וטרם התחיל יצחק לברך את יעקב תלה עיניו ולבו לשמים ויאמר רבש"ע ראה והבט כי ראוי ונכון בני זה שתחול ברכה עליו כי הלא ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ות"י כריח קטורת בוסמין טבין דעתידין למקרבא בטור בית מקדשא דאתקרי חקל דבריך יתיה ה': שם מ"א ויאמר עשו בלבו. פי' עם לבו פיו ולבו שוין בפיו אמר ובלבו החליט הדבר ויגד לרבקה השומע מעשו הגיד לרבקה איך שעשו בחמימות לבו אמר להרוג את אתיו נכנס הדבר באזנה ופחדה ותשלח ותקרא וגו': שם מ"ו ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת מבנות חת כאלה פי' כאלה כלותינו נשי עשו כדכתיב לעיל כ"ו ל"ד בת בארי החתי בת אלון החתי ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה

(כ"ח ה') וישלח יצחק את יעקב גו' אם יעקב ועשו. ע' פרש"י איני יודע מה מלמדנו וע' ש"ח שכתב בשם יש מקשים ויפה מקשים וי"ל הוא דוחק ונ"ב וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי והיה יצחק דואג שאין יודע למי משלחו כי מהות לבן לא ידע אם טוב אם רע אם אמנם על הרוב הבנים הולכים אחר אחי האם ולבן אחי רבקה וכבניה כן אחיה אך בנקל היה לדעת זאת אם בניה שוים אבל רבקה היתה אם יעקב הטוב ואם עשו הרע לא ידע יצחק טוב אחיה ע"כ היה דואג יצחק ומצטער על יעקב מי יודע למי משלחו וזה כונת רש"י ד"ה אם יעקב ועשו אלו השלשה תבות מלמדנו שאינו יודע לבן מה הוא ורש"י אינו צריך לפרש מה לבן כי אליו משלחו ומובן שעל לבן יאמר רש"י איני יודע מה (לבן) מלמדנו: שם ו' וירא עשו וגו' בברכו אותו ויצו עליו לאמר וגו'. פי' כיון שבשעת ברכה צוה עליו מזה הוכיח לעצמו עשו כי רעות בנות כנען בעיני אביו עד שהיה זאת כמו תנאי כשלא יקח אשה מבנות כנען אז יחולו הברכות והיה עשו ירא לנפשו שברכת אביו לא יחול עליו ע"כ הלך ולקח בת ישמעאל להיות לו עכ"פ אחת שלא מבנות כנען כי חת לכנען יחשב: שם ט' וילך עשו וגו' אחות נביות. פי' רש"י ממשמע שנאמר וכו' והשיאה נביות נ"ב מפני שהיה הבכור גמר מעשי אביו שאביו יעדה לעשו והוא השיאה לו

פרשת

ויצא

(שם י') ויצא יעקב מבאר שבע. עיין בעה"ט שמרומז בקרא שנטמן יעקב בבית שם ובבית עבר י"ד שנה כי שני אוהלים הוה כמו שכתב הש"ח לעיל מדכתיב ביעקב יושב אוהלים משמע ששתי בתי מדרשות הוי בית מדרשו של שם ובית מדרשו של עבר ומה שכתב בעה"ט שגם נטמן בבית שם אין פירושו ששם עודו חי כי זאת לא יכול להיות שהרי יעקב הלך מבית אביו בן ס"ג וכשהיה יעקב נ' שנים מת שם ע"כ פי' בבית שם בבית מדרשו של שם שהוא יסדו ולמד בו כל ימי חייו והיה נקרא על שמו: שם י"ד ופרצת ימה וגו'. נ"ב כי מטא לחרן שב לילך למקום שהתפללו אבותיו ואז הלך ממזרח למערב ע"כ הקדים הקב"ה אותו רוח אשר נוכח פני יעקב ופרצת ימה ואחריו הרוח שכנגד אותו הרוח וקדמה ואח"כ רוח ימינו וצפונה כי ההולך למערב לימינו צפון ואח"כ רוח שמאל שלו ונגבה: שם כ' וידר בעה"ט ג' במסו' כו' לומר שהצדיקים היו נודרים נ"ב סי' לדבר מצוה כדכתיב נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך: שם כ"ב והאבן הזאת גו'. ת"א מפרש שגם והאבן הזאת על אם יהיה ואבנא הדא די שויתי תהי די אהי פלח עלה מן קדם ה' כמו וברוב חסדך אבוא ביתך והוי"ו של וכל מפרש כמו שפרש"י וי"ו של והאבן:

(שם כ"ט ב') רש"י ד"ה וגללו ותרגומו ומגנדרין נ"ב וכן והשקו תרגומו ומשקן: שם י"ב ותרץ ותגד לאביה רבקה שהיה לה נזם וצמידים קידמה להגיד לאמה גם שם כתיב לבית אמה שפגעה בביתה תחלה גם כתבתי שם שאביה היה חולה ושכב על מטתו בחדר המטות אבל רחל שלא היה לה במה להתפאר כי יעקב בא בידים ריקניות ומהראוי לקבלו לביתם ולהספיק לו כל צרכו בחנם וזאת אין כח ביד אמה בלא דעת אביה ע"כ קדמה להגיד לאביה: כ"ט כ"א הבה את אשתי וגו' ואבואה אליה, פי' כי עד הנה בבואי מן השדה אין לי מקום מנוחה ואין לי למי לפנות רק לבית הבישול לבקש מן השפחות סעודת ערב ומשכבי בדיר הצאן לא כן כשיהיה לי אשה אשתי תכון לי סעודת ערב ויהיה לי חדר מיוחד ושם אשתי תשמור עלי ובבואי מן השדה אבוא אליה. פי' לאהל אשתי לאכול על שלחני ולשכב על משכבי וזה אמרו כי מלאו ימי אינני עוד צעיר לימים לשכב בטחב ולאכול מאכל עבדים: שם כ"ב ויאסוף לבן את כל אנשי המקום. נ"ב מפני שרצה לבן לרמות את יעקב הרבה בקרואים לטרוד את יעקב אבל את רחל בנתנו אותה לו שלא היה עוד רמאות מה לו לקרואים: שם ל' ויבא גם אל רחל ומזה אין ראיה עוד ששנואה לאה כי כך היה דרכם ליקח יותר מאחת וכיון שנשאה בא גם אליה אבל למה יהיה גם זאת שיאהב את רחל יותר מלאה אחר ששתיהן נשא צריך להיות גם אהבתן שוה וכאן לא היה כן אלא ויאהב גם את רחל מלאה שהיה גם זאת שאהב את רחל יותר מלאה וירא ה' כי שנואה לאה: שם ל"ב ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן בעה"ט ותקרא שמו ראובן ואח"כ כתיב כי אמרה ובאחרים אינו כן נ"ב ואין חידוש כי הלא כבר כתיב וירא כי שנואה והוא הטעם שלפיכך קוראה אותו ראובן כי ראה ה' בעניי

(ל' ח') ותאמר רחל נפתולי וגו'. רש"י ואונקלוס תרגם לשון תפלה נפתולי וגו'. ותיבת (כמו) אני מוחק כי אין שייכת כאן: שם י"ד רש"י ד"ה דודאים סיגלי. נ"ב רש"י בורר לו דעת לוי כי ידע לפרשה אבל רב דאמר