דבש תמר - ב (רא"ש ) ט

מעי"ט אות מ' במזוג עד סה"ד נ"ב דבגמ' יומא הגי' מזוג לבד ואין שם קצת: שם אות ש' וגם ר' יוחנן כו' ולכן הח"ש שהגיה נ"ב בח"ש אשר לפנינו ליתא

רא"ש סי' כה ד"ח אות ע"ה קיי"ל כר"י כו' וס"ל נמי דאם אינו רוצה בזה יותר מבזה כצ"ל: שם ע"ז כל המוקדם כו' וכמ"ש לעיל סעי' ע"ב כצ"ל סה"ד

רא"ש סי' כו איתמר כו' פרש"י כגון בשר ופירות וכל דבר כו' נ"ב מפרש"י: שם ד"ה אין טעונין ברכה כל מידי בין פירות בין מזון שהביאו ללפתן מעתיק הרא"ש בשר ופירות וכל דבר וכו'

רא"ש סי' כח מעי"ט אות ת' פליג את על רבך ר"ל ר"ח ב"ס דלעיל כו' אילין דנשייא נ"ב פי' מבית הנשיא משלחין ליה נקלווסין נ"ב ע' ערוך ערך נקלווס ותלמידי הר"י כתבו רבך רב ויתכן כו' נ"ב וכן מפרש פ"מ שם אבל אינו ענין לדלעיל הביאו לפניהם וכו' שבתלמודנו אלא שם בירושלמי דלעיל מיניה דר"ח בר סיסיי איתא שם משמיה דרב דעל כה"ג מברך לפניהם ולאחריהם. וכיון שהבחירה ניתן לנו מרב חסד אני בוחר במה שכתב מעי"ט דר"ל ר' חנינא בר סיסיי וע"ש בירושלמי

בת"ש אות א' או טו פי' לפ"ד הרא"ש דס"ל שאכל עם הפת כמשמעותיה צ"ל דידע ר"ח בר אשי שלא קבע סעודה עלייהו ודרך עראי אכלן כן וגם לא הביאו אותן לפניו כדי ללפת בהן את הפת ס"ל דמש"ה ס"ל לר"ב לעיל דצריכה ברכה לפניהן ולאחריהן: "כאשר ראיתי זה הדיבור של תפארת שמואל נשתבש בידי העוסקים בו העתקתיו כלו כאשר צריך להיות ובזאת אשר נראה ממנו שאוחז בפי' הרר"י ופ"מ הנחתיו מלהסיבו לדעת מעי"ט

רא"ש סי' ל"ב מעי"ט ש' דלית בה תוריתא דנהמא כו' לאפוקי מפי' רש"י שמפרש כגון פרגיות ודגים כצ"ל

רא"ש סי' ל"ג היו יושבין כו' ונראה דה"ה נמי אמרו נאכל כאן שקבעו מקום ובשביל שאלו היו הולכים בדרך כו' כצ"ל וכן מעתיק הש"ג

רא"ש סי' ל"ד שאלו את בן זומא וכו' ונראה הטעם כמו שמפרש בירושלמי שאין יכולין וכו' נ"ב כן מפרש הרמב"ם

רא"ש סי' ל"ו ד"ח אות ק"ז ומשחא כבישא ומשחא טחונא פרש"י כו' והרמב"ם ז"ל כתב שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים כצ"ל מועתק מספר הרמב"ם וע' בגמ' ד' מג מה שכתבתי שם בזה

רא"ש סי' ל"ט מעי"ט אות א' ד"ה ולא נהירא כו' עד סה"ד והוחשב להיות בד' המינין כך נ"ל נ"ב וע' מה שכתבתי בזה בגמ' בשם ספר קובץ על הרמב"ם דבר נאה ומתקבל

רא"ש סי' מ"ב מעי"ט אות ע' כל שהוא מז' המינין כו' הה"נ רבנן כו' אלא בכל מילי ס"ל דמברך וכו' נ"ב ע"ש בחדושי אנשי שם ומה שכתבתי בעז"ה: שם אות ק' וכן על היין הוא חותם על הארץ ועל פרי הגפן ולא על הגפן ועל פרי הגפן אלא כמו וכו' כצ"ל כי כל זה הדיבור מעתיק מתהרר"י ואין ראוי לשנות מסדר לשונו: פרק שביעי

רא"ש סי' ז' מעי"ט אות א' לפנים משורת הדין כו' דעביד הכי לאבא מרי בריה איהו וחד כצ"ל

רא"ש סי' י"ב עד היכן ברכת זימון וכו' דתניא חדא ברכת המזון שתים ושלש ותניא אידך שלש וארבע כצ"ל ונ"ב כיון דקאי אברכות

רא"ש סי' י"ב מעי"ט אות נ' וברכת זו ברכת הזימון כו' אבל בגמ' אין הגי' כן אלא ה"ג וברכת זו ברכת הזן נ"ב כבר נכתב הגהה שגי' תוס' עיקר ורבי אפשר לומר וברכת גם את ה' א' זו ברכת הזן וכן דרש הלאה על הארץ זו ברכת הארץ: שם ברא"ש פירוש שנים ושלשה שאכלו ואין אחד מהם יודע ברכת המזון כולה בברכותיה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע השנית והשלישית או השלישי יודע השלישית וקאמר דחייבין בברכת המזון כצ"ל ונ"ב וכן איתא ברי"ף אשר עתה מעתיק פירושו ומפרש שנים יודעין שאחד יודע אחת והשני יודע שתם או שלשה שכל אחד יודע אחת: שם וכן כתב בה"ג הירא דבעי למיפק חד מינייהו ובעי חברין למיעבד ליה לפנים משורת הדין כצ"ל ונ"ב וכן מעתיק שה"ג: שם להיכן הוא חוזר כו' דמיירי באותו שאומר נברך שאכלנו משלו כצ"ל

מעי"ט שם אות ת' עולה משנים מהם או מג' גרסינן כו' כלומר לפעמים נשלמה בשנים כו' כצ"ל

רא"ש סי' י"ג מעי"ט אות ק' מהו אומר בבית האבל כו' שצ"ל ג' הטבות וג' גמולות הטוב והמטיב הוא ייטיב לנו הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו כצ"ל נ"ב כן הוא בתהר"י וכן הוא נוסחנו וכן הסדר יפה היה הוה ויהיה

רא"ש סי' ט"ו אר"י כו' הלכך יש לו לטעום קודם אבל קידוש יכול להוציא אע"פ שיצא כבר נ"ב כדאיתא התם

מעי"ט שם אות ג' לא לא גרס בירושלמי ומיהו יש לקיים הגירסא כו' גם הרר"י גורס לא

בד"ח שם אות ל"ה כשהיה כל א' כוסו וכתב ב"י שאולי הטעם משום חבוב מצוה סה"ד נ"ב י"א לאוכלה באחרונה לכן יאכל קצת בתחלה וקצת בסוף של"ה באה"ט סוף סי' קסז

רא"ש סי' ט"ז שנים וכו' וכד בצע איבעי ליה למיבצע מהיכא דבשיל שפיר רש"י שם נשתבש וצ"ל כדאיתא במקורו סנהדרין מהיכא דקרים בישוליה דרפתא ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור וכו' ל"א מהיכא דקדים כלומר מהיכא שמקדים לאפות וכו'

רא"ש סי' י"ז ת"ר אין עונין כו' ירושלמי כו' א"ר אבא כו' נ"ב הרי"ף מעתיק א"ר הונא ההוא דמחייב למברכא והוא ענה וכו'

רא"ש סימן כ' והכותי מזמנין עליו כו' ת"ר מעשה בר"א כו' ולא מסתבר לי דמיירי בעשרה בעשה דאורייתא כו' כצ"ל

רא"ש סי' כ"א אר"י ב"ש כו' ורב אלפס ז"ל כתב כו' ולא ידענא מנא ליה הא נ"ב וכן מעתיק הב"י

מעי"ט שם אות ז' ה"ג דהתם בענין הישיבה כצ"ל

ת"ש שם אות ה' או ט"ז כן פסק ר"י שיכול לומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו כצ"ל נ"ב וכן איתא ברי"ף: בא"ד ואם בא אדם בתוך הסעודה לא היה נותן לו לשתות כצ"ל

רא"ש סי' כ"ב מעי"ט אות ס' ה"ג ברי"ף תיקן להם לישראל נ"ב הטוב שבגירסות הוא גי' הגמ' משה תיקן לישראל ברכת הזן כי לא להם לבדם תיקן שיברכו את השי"ת עבור עצמם לבד אלא תיקן לישראל שהם יברכו את השי"ת עבור כל הבריות כמדבר כחי הזן את העולם כולו בטובו וברוב עשרו כולם אוכלים לחמו ושם ישראל לא נזכר בברכת הזן רק המה בכלל כל העולם כולו ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ובטוחים אנחנו אשר אל יחסר לנו מזון לעולם ועד גם אנחנו אומרים על כלל בריותיו בעבור שמו הגדול כי הוא זן ומפרנס לכל

ד"ח שם אות ס"ג ואומר קדושת היום באמצע רצה והחליצנו פי' זרזינו נ"ב כמו נחנו נעבור חלוצים ת"א נחנא נעבר מזרזין: עוד שם בא"ד ובר"ח וחש"מ אומרים נ"ב תמי' על הטור שמזכיר איזה פעמים זה הלשון חוה"מ מה לו לחה"מ יכתוב יו"ט וכן מעתיק הש"ג בשם ריא"ז ובר"ח ויו"ט ולא חה"מ כי גם לו שם יו"ט ובש"ע מעתיק הב"י שלשתן ובר"ח ויו"ט וחש"מ וכן הרמב"ם מונה כולם בשבתות ויו"ט אומר קדושת היום באמצע וכן בר"ח וחוה"מ יוסיף יעלה ויבוא ואחשוב כי גם בטור היה ובר"ח ויו"ט וחוש"מ ונשמט יו"ט ע"י ידים ששלטו בו

רא"ש סי' כ"ד מעי"ט אות מ' שישתה פחות מכזית כו' ומ"מ תמהני דבר"פ המוציא יין כו' ואיכא מ"ד דרביעית לח הוי פחות מכזית בקריש כצ"ל

רא"ש סי' כ"ו הר"י הברצלוני ז"ל כו' אמר הונא בריה דרב