דבש תמר - ב (רא"ש ) י

יהושע כו' דתנן כענין שהוא מברך כו' כצ"ל שם כך עונין אחריו ברוך א' א' י' וכו' כצ"ל

רא"ש סי' כ"ט שלשה שאכלו כו' ורב אלפס פי' שלשה שישבו לאכול כו' כצ"ל ובירושלמי גרס ברי"פ הכא את אמרת חייבין בזימון וכא את אמרת אין רשאין לחלק כצ"ל: אלא ה"ק זימנו במקומם כאלו היו שם כצ"ל

ד"ח שם אות פ"ז אבל לשון הירושלמי לא משמע כפירושו והטור כתב שצריך לחוש לשתי הגירסאות ע"כ הרר"י כתב שהגירסאות שוות שלשה שישבו לאכול אין רשאין לחלק אלא הפירושים שונים: שם אות פ"ח ד"ה אפ"ה וכו' דהשתא אע"פ שאח"כ מתקבצין בזוית הא' לית לן בה דמפנה לפנה לא הוי שינוי א"נ ה"ק שכיון שבאו אלו הג' להצטרף זה לזה וכו'

רא"ש סי' ל"ג אמר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצדדין כצ"ל

רא"ש סי' ל"ה מעי"ט אות כ' ד"ה ומקבלו בשתי ידיו כו' וגם ל"ג במתנה גבי ומשגרו לאנשי ביתו סה"ד כצ"ל

מעי"ט שם אות נ' ועוד אם אין בכוס אלא רובע רביעית כו' שר"ל רובע רביעית וכיון שכוס של ברכה צריך רובע רביעית מיין ממש כצ"ל

ברא"ש שם אי נמי מוציאו מן החבית לשם ברכה חי פריש"ק בלעז כצ"ל: פרק שמיני

רא"ש סי' ב' ב"ש אומרים כו' היה להם לתקן שיר לכוס ג' וה"ר יחיאל מפרי"ז אומר וכו' כצ"ל

רא"ש סימן ג' ד"ח אות י"ט ד"ה מפני שחזקתו סוף הדיבור כדפרש"י בפ' בא סימן נ"ב שם דף נ"ב פרש"י דהנאה מועטת היא וכתב ע"ז המ"א ס"ק א' סי' רט"ז דהנאה מועטת היא פי' שנפסק מיד ודומה לאוכל שנתעכל במעיו ודפח"ח: פרק תשיעי

רא"ש סי' א' ד"ח אות ח' ד"ה משלשים יום כו' בפ' אין עומדין סעיף כ"ג כצ"ל

רא"ש סי' ג' אמר רב יהודה אמר רב וכו' יורדי הים באניות וגו' וכתיב וישמחו וישתקו וכתיב יודו לה' חסדו כצ"ל וכן הוא ברי"ף גם בגמ' ושם כתבתי על הגליון אשר הוא מדויק כן

מעי"ט אות ל' סה"ד יורדי הים כשיעלו ממנו והולכי מדבריות כשיגיעו לישוב טור ר"ס רי"ט: נ"ב לאו דוקא כתב הטור כשיעלו כשיגיעו אלא כיון דקם סערה לדממה ויחשו גליהם וישתוקו ישמחו ויודו לה' חסדו אף שעודם בים כאלו כבר עלו ממנו וכן הולכי מדבריות אף שעודם במדבר כשמבינים ויודעים ע"י סימנים שהולכים בדרך ישר שיביאם לדרך עיר מושב אף קודם שיצאו מהמדבר יודו לה' חסדו כן משמע וכמעט מפורש בדבריהם ומקראי דמייתי כמו שכתבתי שם בארוכה

רא"ש סי' ה' אמר רהב"א כו' שבע זימנין ליגזור עלך מן שמיא דלהוי טבא כצ"ל

רא"ש סי' י"ג ה"ג בגמ' כו' אבל לפי מה שכתבו חכמי הטבע הרעם קולו מתחיל קודם הברק אבל לא ישמע נ"ב אני אוכל להעיד שבדוק ומנוסה לי שעין רואה טרם שאוזן שומעת

רא"ש סי' י"ג מעי"ט אות י' כוכבא דשביט ונ"ל דתליא במחלוקת כו' נ"ב לדעתי אין שום מחלוקת בין פרש"י לפירוש הרמב"ם כי הכל יודעים כי מרוצת החץ נגד מרוצת הכוכבים המהלכים כמו מרוצת הנמלה נגד מרוצת הצבי ואף מרוצת הצבי היא נגד מרוצת החץ כנמלה נגדו ואם מרוצת הכוכבים לעינינו כעומדים על מקומם איך נראה כוכב רץ כחץ ולא עלתה מל דעת רש"י אלא שניהם נתכוונו שנולד פעם באויר קרוב לנו נצוצי אש כברק מעננים המה בלא עננים רק באויר בהיר שנראה כאלו הם כוכבים כלשון הרמב"ם ורש"י שכתב כוכב כחץ כ"כ לאלו הניצוצות כוונתו שנראו ככוכבים ואינם קיימים רק כרגע נולדים וכרגע נאבדים וללא היו רק הרמב"ם מפרש עוד או כמו כוכבים שיש להם זנב והם כוכבים ממש קיימים ואלו ואלו אין להם ענין כלל למחלוקת שבין חכמי ישראל לחכמי א"ה: שם היה יושב בבית הכסא או בכספוקלריא נ"ב גי' הערוך ספיקריא ומפרש מערה בלשון רומי ואחשוב שהוא מערה שרוחצין בו כמו שמביא המעי"ט אות נ'

רא"ש סי' ט"ו מעי"ט אות ה' והקיפו כו' כתבו ג"כ שהיו כמי גדר בכרם כצ"ל: שם אות ו' שהוא וכו' לפי שהיו כמו גדר בכרם ולא נסרחו כצ"ל

ד"ח שם אות נ"ב דמברך הטוב וכתב הב"י כו' וכתב הרשב"א בתשובה סי' רמ"ה מסתבר דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו בין נולדו לו בנים אחרים או לאו דהא קי"ל כלישנא בתרא דר"י (בסימן דלקמן) אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ ושמא עשאוה רשות כקרא חדתא (עירובין מ:) דכל שאינו בא מזמן לזמן כמועדות אין מברכין שהחיינו בחובה ומפני שראיתי גדולי הדור שלא נהגו לאומרו אני דוחק כן ואע"פ שאין זה מספיק כל הצורך שהרי בפדיון הבן תקנו זמן ושמא אף על מצוה ממצות התורה כפדיון הבן אומר זמן ולפי טעם זה כל אותן שבפרק הרואה כקנה כלים חדשים ונפלה לו ירושה באביו וכל אותם הנזכרים שם דלאו מזמן לזמן אתו ולא מצוה אלא במקום הנאה לבד י"ל דלאו בחובה אמרו אלא ברשות עכ"ל וכצ"ל ונ"ב ומאשר זו התשובה מהרשב"א המובא בב"י נעתק למעי"ט ומהתם להכא נשתבשה מאד ע"כ העתקתי אותה כיאות אות באות

רא"ש סי' י"ח מעי"ט אות ת' שאין הברכה כו' אבל ברי"ף מוקדם לכולן גרס לא בדבר המדוד כצ"ל נ"ב כ"א ברי"ף ועיין מי שאינו מאמין ונבון מבין כיון שמוקדם לא שייך ולא

רא"ש סי' כ"ב מעי"ט אות ט' רופא חולי כל בשר נ"ב כן היה בספר הרא"ש שלפני המעי"ט אבל בספרי הרא"ש אשר אתנו כרי"ף כרא"ש גי' אחת להם וחבל על הוצאות הדפוס בחנם לא לצורך כל הדיבור

רא"ש סי' כ"ג מעי"ט אות פ' פוקח עורים כו' שעשית בגמ' גרס שעשה כו' ויש לתמוה שהברכות כולם בלשון בינוני חוץ מזו ואשר הכין ע"כ נ"ב לא ידעתי היכן ראה אשר הכין הלא הגמ' כאן והרי"ף והרא"ש והטור וב"י בש"ע כולם פה אחד המכין גם המעי"ט עצמו לקמן אות ד' מעתיק המכין והוא בינוני כרצונו ואם כי המ"א מביא בשם אגודה אשר הכין וכן נוהגין ותמה על האגודה גבורה לשנות מנוסח חז"ל ובפרט כי אין שומע לו כי כל הסידורים מדויקים הנוסח המכין גם אין דרכו של המעי"ט לילך הלאה מהרמ"א. ועל דבר שעשה לי אין לתמוה כל כך כי אם אמנם אמת שאסמכוהו אסיים מסאניה גם כל צרכי אדם בכלל ואיתא בתנחומא ויברא א' את האדם א"ר בון בחכמה שהתקין מזונותיו ואח"כ בראו וכדאיתא סנהדרין לח: לכך נברא בע"ש כדי שיכנס לסעודה מיד הרי שעשה הבורא ית"ש לכלל אדם כל צרכו טרם שנברא ושפיר שעשה לי כבר קודם שבראני כל צרכי וגם על עצמו בפרט. דרך המעוברות סמוך ללידתן מכינים בגדי זה הקטן שעתידים להוליד ואזורים שמלפפין אותו בהם אחר הלידה וכשנולד מוכנים לו בגדיו וחלב בדדי היולדת אותו הרי לו לחם לאכול ובגד ללבוש וראוי לברך שעשה לי פרטי כבר כל צרכי. שלישית מהראוי לשהות מעט קודם שמברך אותה ברכה ולהתיישב שיצא מפיו וישמיע לאזניו וזמותי ולא יעבור פיו כי אם יהיה אז על רצון הטבעי וחצי תאותו אין בידו הברכה לבטלה ח"ו ולא עוד אלא כמתעתע ח"ו ע"כ צריך ישוב הדעת ותגבורת לקנות לעצמו המדה טובה הסתפקות ולהיות שמח בחלקו ויהיה מודה ומשבח לרב חסד על החסד שעשה לו באשר הוא עתה והוא לו כל צרכו ואינו הולך בגדולות ממנו ושייך שעשה לי כבר כל צרכי

ד"ח שם אות פ"ו חייב אדם לברך מאה ברכות וכו' והמוסיף יוסיף על כל ברכה וברכה שנתקנה לו כמ"ש חכמים כו' כצ"ל כאשר הוא בטור: