דבש תמר - ב (רא"ש ) ח

כו' ושאלו התם וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה תורתן כו' כצ"ל

רא"ש סי' ב' מעי"ט אות ס' שאפילו רואות כו' כ"כ תהר"י וגם הר"נ פי' כן בפ' תינוקות נ"ב בפ' שני משבועות הלכות נדה בלשון נח וקצר

מעי"ט שם אות צ' אלא מתוך שמחה כו' שהיא מפלת יהויכין אלא כצ"ל

רא"ש סי' ד' מעי"ט אות ז' כבר מפורש כו' אלא שהיה מתפלל ג"פ ביום בכל עת שהיה רוצה וכמו כן כו' כצ"ל: שם שמעינן שחובה הוא להתפלל באותם זמנים כ"כ כו' כצ"ל

מעי"ט שם אות ט' אין אומר דברים נ"ב ובגמ' איתא אין אומר דבר

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות ע' ומאי ניהו כו' ורש"י לא פי' כן נ"ב שרש"י פי' שם הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו דהני תרתי נקרא הלל שמלאים הלולים

רא"ש סי' ט' ד"ח אות ל' אל יתפלל כתב רמ"א בסי' צ"ט בשם כצ"ל

רא"ש סי' יד מעי"ט אות א' שאל ר' יוסי וברי"ף גרס ר' אסי נ"ב וכבר כתבתי שהוא שיבוש שנשתבשו ספרי הרי"ף שלפנינו כי כיון שהרא"ש מעתיק ר' יוסי בטח כן היה גם ברי"ף שלפניו כי הרא"ש בכתבו ספרו זה היה ספר הרי"ף פתוח לפניו: שם הלאה אות ב' ה"ג המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס או לא אמר ליה צריך כו' ובדפוס ישן גרס א"צ וכן הוא ברי"ף אין המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכום נ"ב גם כאן אומר כנ"ל שמהרא"ש יש למידק גי' הרי"ף שהוא כמוהו ועוד מוכח טפי כיון דאחר והם אמרו המבדיל בתפלה צריף שיבדיל על הכוס מעתיקים אתמר נמי א"ר בב"י שאל וכו' א"ל וכו' כהרא"ש כן הרי"ף ואם היה גי' הרי"ף א"ל אין צריך מאי אתמר נמי דנקטי אין זה נמי אלא ההיפך אלא גם ברי"ף צ"ל צריך כמו ברא"ש לפנינו וכן היה ברי"ף שלפני הרא"ש וכמו דאיתא בגמ' ועוד אני אומר כי ברי"ף טוב יותר לפרש א"ל אין כמו הן (יא בלעז) המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ובזה הלשון של הרי"ף מפולש וחלק ורוח דייקנים נוחה הימנו יותר מאשר נפרש אין לאו כי אם כן היה לו לומר המבדיל בתפלה אין צריך להבדיל על הכוס מכל הלין ברור אצלי שבעז"ה דברי אמיתים ותל"מ

רא"ש סי' יח ד"ח אות נו יתחיל ממקום שפסק עד סה"ד נ"ב ולי תמיה איך לא זכר הד"ח לרמ"א שכותב כמו הסמ"י ורמ"י לא מלבו בדה והמ"א שם בסוף סי' נט מסיים דלא כל"ח ועתה שמו דברי חמודות וברי"ף על הגליון כתבתי להוסיף נקודה קטנה על או שברבינו יונה ולקרות אומר וכה פירושו אם טעה באופנים (או') אומר מאופנים, עד סוף הברכה נמשך כ"כ לאם טעה ופירושו ואם טעה עד סוף הברכה אחר אופנים א"צ לחזור אלא מלאל ברוך ובזה דבריו מכוונים לדברי הרמ"א ורמ"א כותב זה בשם הר"י ורא"ש והגהות מיימוני והטור

רא"ש סי' כ' מעי"ט אות י' ובפ' שני דמגילה כ' בסה"ד וזו היא תשובה על דברי במל המאור נ"ב וכן הוא בין השגות הראב"ד על בעל המאור הנ"ל: שם בסוף הסימן הגהה ד"ה מיהו היכא בת"ש אות א' או ז' ובספ"ק פסק הרא"ש דאין מחזירין אותו נ"ב לבד משיב הרוח: שם ברא"ש ואם לא עשה כן ראוי לו כאלו לא התפלל נ"ב שם הגי' ראוי לו שלא התפלל פי' רש"י כלומר נוח היה לו אם לא התפלל

רא"ש סי' כג ד"ח אות עג ואיכא מ"ד כו' ונראה לי לקיים דברי שניהם דמטי ש"ץ לקדושה נ"ב ויש עוד לקיים דברי שניהם בשחרית מוסף ומנחה עד דמטי לקדושה ולמעריב עד דפסע או דפתח ק"ש: פרק ששי

רא"ש סי' ג' מעי"ט אות א' משמע דאיירי כו' עד סוף הדיבור כפי' קמא נ"ב דבאמת לדינא אין נ"מ בין פירש"י לפי' תוס' שמעתיק הרא"ש כי לשניהם כשנאמר זה וזה לפטור שלשה לפטור מרים קטנים וגדולים מתוקים קטנים ואחד לחיוב מתוקים גדולים וע' מה שכתבתי שם בחולין וע"ש בספר לב אריה

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות פ' ושאר האילנות כו' עד הפסקים סה"ד נ"ב רמ"א שם ממלא זה

רא"ש סי' ו' פלפלי כו' מת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוה כצ"ל

רא"ש סי' ז' עד ומברכין עליו בפ"ה ע"כ הוא סימן ז וצ"ל ה כאן שמכאן ואילך הוא סי' ח ומתחיל ואע"ג דהלכתא כוותייהו עד סי' ט': שם הלאה בהך מימרא קמייתא בהך מימרא תניינא דקאמרי כל שהוא כו' כצ"ל: שם הכוסס את האורז והנה כתבתי לעיל שזה שייך לסימן דלעיל ואין כאן מקום לציין סימן ח' כי שם לעיל מקומו וגם צריך להיות הכוסס זה באותיות רש"י כי הוא המשך אחד עם דבריו דלעיל דאיתותבו מהך ברייתא היינו דהכוסס את האורז

במעי"ש אות פ' על כל מה שברא כו' וגם תהר"י העתיקו כו' והיינו שהם כתבו כו' נ"ב גם אין שם להחיות בהם נפש כל חי אלא ועל כל מה שבראת ברוך חי העולמים

רא"ש סי' י' בהגהה ד"ה נראה כו' ר' דוד ממיץ ללבן פירורין במים צ"ל לשרות פירורין וכן הוא במרדכי: בא"ד בלא ברכת המוציא נ"ב אף שלא הרויח בזה עת כי הלא מברך במ"מ אך איידי דאמר בלא ברכת המזון נקט סדרו כיון שלא בירך ברכת המזון לא בירך נמי המוציא כי לא קבע סעודתו עלייהו אלא טעם מידי להחזיק את ראשו ויוכל להגיד ההלכה בבוקר בלא איחור: שם סה"ד שלאחריו צ"ל שלא לאחר

רא"ש סי' יא מעי"ט אות נ' כעבין פרש"י כו' שלא הקפיד על עריכתם כצ"ל

רא"ש סי' יג שתיתא שם הגהה פרש"י מאכל כו' כצ"ל עד לחין סה"ד ומתחיל דיבור בפ"ע ד"ה של רש"י ובוחשין אותן בשבת פי' מגיסין בכף לערבו יפה במימיו סה"ד כצ"ל ונמחק ומברכין עליו

רא"ש סי' טו מעי"ט אות ז' משום כו' סה"ד אלא להכשיר לאכילה כצ"ל

רא"ש סי' טז ד"ח אות מח אע"ג שהשליך הגרעינים כו' אבל הרשב"א כתב שלא הסיר גרעיניתו ומש"ה חשיב ליה בריה ע"כ וכן מלשון תוס' שכתב אבל אם אכלו שלם כו' וגמ' ירושלמי היה סבור שהזית היה שלם ולכך הוצרך לתרץ באותו ענין דאכל פרידה אחת של ענב וכו' דברי' היא ע"כ מדכתב אם אכלו שלם משמע שאכל משלמה והגרעין נשאר אחר האכילה בידו באותו ענין דאכל פרידה של ענב דאכלו כולו עם הגרעין אלא דהכא בזית נשאר הגרעין אחר אכילתו וזרקו: בא"ד והרר"י כתב דדין הירושלמי יש להעמיד בדבר שדרך לאכלו עם הגרעין כגון רימון או ענב וכו' ודין הגמ' שלנו בדבר שאין לאכלו עם הגרעין ע"כ מדמדייק בלשונו דין הירושלמי דין הגמ' שלנו משמע שלא בא לתרץ דלא פליגי הבבלי והירושלמי דודאי פליגי דגם הירושלמי מיירי דאכל זית ואמר משום בריה אינו צריך שיעור אלא אנן לא שמענו מגמ' דילן אלא בזית יש לנו לילך אחריו בזית ויוצא בו ואחר הירושלמי בשאר דברים כגון רימון וכיוצא בו אבל הכ"מ ברכות פ"א הל' ב' כותב שרבינו יונה מיישב בענין דלא פליג הירושלמי על הבבלי בזה וע' בגליון על הרי"ף מה שכתבתי על דברי הרר"י

רא"ש סי' כא מעי"ט אות פ' כמו אחד שלא יטול פרוסה לא ידענא היכא איתא להא נשתוממתי על המראה כי לא יאומן כי יסופר אשר הגאון תוי"ט שעשה חיבור על כל ששה סדרי משניות יאמר על דבר דאיתא במשנה לא ידע ואחשוב כי דברים רמזים המה ואנכי מקוצר השגתי איני מבין כונתו

ד"ח שם אות ס' ד"ה מברך על השלמה של גלוסקא וכתב הב"י נ"ב טוב לעיין בב"י כי הד"ח מקצר דבריו ולא בנקל להבינו

רא"ש סי' כג מתני' בירך כו' כדמסיק התם נ"ה ביומא: שם