דבש תמר - ב (רא"ש ) ז

כתב שם כשאין רוצה לשמש מיקרי אין אשתו עמו

רא"ש סי' ל"ז א"ר יצחק כו' ודוקא באחרת נ"ב פי' אשה בחברתה שהיא כבעלה מותר להסתכל בה ואסורה לקרות ק"ש כנגדה אבל היא בעצמה מותרת אפילו לקרות ק"ש הא אמרינן וכו'. אחרי כתבי ראיתי כי כוונתי ב"ה לפי' הרשב"א המובא במעי"ט אות ס'

ד"ח שם אות קט"ו והא באשתו ולק"ש וכתב הגהת מיימ' פ"ג מה' ק"ש כצ"ל

רא"ש סי' מו אתמר ריח כו' פרש"י לית הלכתא כי הך מתניתא דלעיל דאסרה צואת כלבים וצואת חזירים בשאין בהם עורות כצ"ל

רא"ש סי' נ' מעי"ט אות ד' אע"פ שהוא כנגדו כו' דלא חיישינן לראיית העקב ולא לשום אבר כצ"ל

רא"ש סי' נד מעי"ט אות כ' אם ה"ה בעביט כו' וכן מבואר בדברי הפוסקים נ"ב ע' מה שכתבתי על תוס' ד"ה גרף וד"ה ובלבד

רא"ש סי' נ"ה תפארת שמואל אות ד' או מז ל' תוס' וגם בחומשים וכ"ה במרדכי נ"ב ע' ד"ח אות קסו

רא"ש סי' נז מעי"ט אות ש' וכתבו התוס' נ"ב שם שבת יא

שם א"כ הל"ל ה' שלומי נ"ב קשה הבנה וע"ש רש"א ח"ה וח"א שמפרש דברי תוס' בטוב טעם ודעת

ד"ח שם אות קעג אין שם שאילת שלום כו' ע' עוד מדינים אלו שאכתוב שם נ"ב לא מצאתי שם כלל: שם אות קל שרי ליה למימר כו' ואפילו שלום שאינו שם שאינו נמחק כצ"ל: שם שוב מצאתי בכ"מ שהקשה קושיא זו האחרונה נ"ב וכן הל"מ

רא"ש סי' נח מעי"נו אות ג' צריכין טבילה כו' ובאין על נדות נ"ב פי' משמשת וראתה נדה: פרק רביעי

רא"ש סי' ב' א"ר יצחק טעה כו' תדע שהרי יעקב אבינו ע"ה תיקנה ולא תיקנה לבטלה ועוד כיון דאסמכיה אהקטרת איבריה ופדרים שמצותן כל הלילה נהי דלא מעכבי כפרה מ"מ מצוה להקטיר ת"ע נמי מצוה וכו' כצ"ל

ד"ה שם אות ד' ולא התפלל אבל בק"ש כתבתי מחלוקת בפ"ק סעיף סד

ד"ה שם אות יא וצריך להתפלל אותה של תשלומין פעם שניה מיהו אם לא הבדיל כצ"ל

מעי"ט שם אות ט' והא קי"ל כו' לקמן ובתוס' כתב האמר רב לקמן וכבר הקש שיתי בפ"ק סי' ה' דלא אתמר בפרקין נ"ב לא היה לפני המעי"ט הגהה אשר בספרינו דף כ"ז ע"ב בשם ס"א ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות וכן היה גי' תוס' ושפיר כתבו הא אמר רב לקמן וכבר רשמתי שם בפ"ק סי' ה' אותן הדברים לכבות שביבין דנור ששופך המעי"ט

רא"ש שם וא"ת הא דאמרינן בשילהי יומא וכו' ופריך והאמר רב תפלת ערבית רשות נ"ב שם בזה"ל והאמר רב הלכה כדברי האומר תפלת ערבית רשות ומסורת מראה מקומו ברכות כז ע"ב הרי דגי' ס"א הכא עיקר

מעי"ט שם אות א' ד"ה משמע הא כמאן דצלי דמי יצא ידי שתיהם כו' נ"ל דהכי דייק מדלא רמי בגמ' לברייתא אהדדי דהכא קתני ראשונה לא עלתה וכו' כצ"ל

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות ז' ר' אלעזר חסמא גרס כו' דאמרו אתחסם ר' אליעזר נ"ב פי' אתחזק

רא"ש סי' ז' ממי"ט אות פ' או צ' ה"ג ברי"ף ושמעינן שאם טעה בערבית בשבת וכו' ולא גרסינן וש"מ שאם טעה בערבית בר"ח כו' כצ"ל

רא"ש שם תפלת הערב כו' אמר אביי הלכה כדברי האומר חובה ורבא אומר הלכה כדברי האומר רשות וקיי"ל הלכא כרבא נ"ב הרא"ש מעתיק כאן הגי' שלפנינו ובפ"ק סי' ה' באמרו שם וז"ל ואין לומר דסבירא לן כרב דאמר לקמן בפרק תפלת השחר ד' כז: תפלת ערבית רשות הוא ש תוס' וס"א והגמ' יומא פז: מקיימו כמו שכתבתי כבר ושניתי ושלשתי ואין נ"מ לדינא לפי גי' ספרינו פוסק הרא"ש דהלכתא כרבא ולפי גי' הס"א ותוס' פוסק לעיל סי' ב' כרב והכל שתפלת ערבית רשות

רא"ש סי' יג מעי"ט אות פ' ירד כו' כדאמרי' בפ"ק סי' י' נ"ב שם כתב להיפך ע"כ נ"ל עיקר כגי' הגמ' עמד שמואל הקטן

מעי"ט אות ק' טעה בבברכת הצדוקין וכו' אין בזה היכר אם הוא מהן או לא כו' שאפשר שהוא מהן ומאמין בת"ה נ"ב וכיון שאין שום היכר בין אומרה ללא אומרה הוא בחזקתו אף אם לא אמרה ואמרינן טעותא הוא

רא"ש סי' י"ד אמר ר' תנחום כו' כדאמרינן שלהי ר"ה כשם שהוא מוציא כו' אלא עם שבשדות דאניסי במלאכה כצ"ל כלשון הגמ' שם

ת"ש אות א' או יב והיה ראוי לחזור ולקבעו במקומו אפ"ה אין מחזירין אותו ודי שיאמרנו בש"ת אזכרה לכ"ש כצ"ל

מעי"ט שם אות ס' כלומר שהזכיר גשמים כו' אבל הרמב"ן אומר כו' דלא משום דלא אדכר טל מחזירין אלא משום דאדכר גשם כצ"ל: שם אבל הזכיר שניהם אין מחזירין אותו ועוד שאין הגשמים סימן קללה אלא כשלא ירדו קודם לכן כצ"ל ונ"ב כן הוא בר"נ ריש תענית

רא"ש סי' טו ד"ח אות נ' טעה ולא הזכיר של ר"ח כו' ובגמ' דידן מייתי ברייתא דקתני מחזירין נ"ב היינו האי ברייתא כ"ט ע"א טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בת"ה מחזירין אותו: עוד שם ועוד ראה זה מצאתי בירושלמי כו' להיכן הוא חוזר שמעון בר ווא בשם ר' יוחנן עקר את רגליו כו' הרי ששמעון בר ווא בשם ר' יוחנן בעל המימרא כו' כצ"ל

רא"ש סי' יז מעי"ט אות ז' אם הוא חוזר כו' ובהדיא כתבו התוס' בסוף פרקין שר"ת היכא דלא עקר רגליו היה חוזר לרצה כו' כצ"ל

רא"ש סי' כ' אבוה דשמואל ולוי כו' רב אשי מצלי בהדי ציבורא מיושב נ"ב ביחיד: עוד שה אבל רב אשי היה מתפלל מיושב לכך לא כו' ועוד דעיקר תפלתו היתה מעומד אלא שרצה להתפלל עם הצבור נ"ב פי' בשעה שהצבור נשמטין אחד אחד ומתפללין וכל העם שמעו הדרשה מהמתורגמן היה הוא מתפלל כפרש"י שאין לפרש שכל הצבור היו מתפללים עמו למה היה מתפלל מיושב ולמה היה חוזר ומתפלל בביתו וגם למה אמרו ליה רבנן ליעביד מר כמרימר ומר זוטרא וכאבוה דשמואל ולוי הלא הוא עשה יותר טוב מהם ע"כ אין לו פי' אחר לדברי הרא"ש ולא צריך לפרש כי בע"כ ביחיד היה מתפלל ככל היחידים רק שהם היו נשמטין להתפלל והוא לא היה יכול להשמט ואולי יצוא יצא מיד הרא"ש ביחיד ובשגגת המעתיקים נשמט והצגתיו על הגליון

רא"ש סי' כא מעי"ט אות מ' מתהר"י משמע שאין כאן ת"ק כלל ור"י מפרש דברי ראב"ע ולא גרסי בגמ' ר' יהודה היינו ת"ק

רא"ש סי' כב מעי"ט אות פ' כדי שתתחולל כו' זו היא גי' הרי"ף ונכונה הוא שכן ממקום שלמד ויחל משה מוקדם הוא לואתחנן ונ"ל שגם גירסת תוס' כך הוא דאי גירסתם כגי' הגמ' ורש"י דגרסי כדי שתתחונן ברישא היה להם למנקטיה ע"כ נ"ב ולענ"ד גי' הגמ' נכונה לאשר אמר הראשון כדי שתתחונן אשר הוא לשון זר לענינינו כי לשון המורגל היה לו לומר כדי שתתיישב דעתו עליו אך אתה חופש אחר לשון הקרא יהיה מוקשה מה לך לעבור על לשון מוקשה הקודם בקרא ותפוס הקודם כדי שתתחולל ולפי שצודקים דבריו החריש לו הראשון והודה לו ולפיכך גם לבעלי תוס' היו דבריו לחן בעיניהם ונקטיה ועזבו לשון הראשון שתתחונן ולא נקטיה כלל ואם הוא מוקדם אבל גי' שתתחולל תחלה לא שייך שיבא השני לעקם עליו את הדרך: פרק חמישי

רא"ש סי' א' מעי"ט אות א' שוהין כו' דהכי אמרי' בגמרא