דבש תמר - ב (רא"ש ) ו

רא"ש סי' ב' ד"ה ת"ר כו' ולקמן על מלתיה דר' יוסי גופיה קאמר ר' יוסי תרתי שמע מינה כצ"ל

בת"ש שם אות א' או ג' על דברי הרא"ש כמ"ד לא השמיע לאזנו יצא כותב הת"ש פי' וא"כ בע"כ שמע אתא להא דרבנן כל לשון שאתה שומע ולאפוקי היכא שאמר וכו' כצ"ל

רא"ש סימן ה' ד"ה ת"ר כו' בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה כצ"ל

במעי"ט שם אות מ' ד"ה וכיון כו' אבל אכתי איכא לאקשויי מלולב ביום שני והלל מש"ה קאמר כצ"ל

רא"ש סי' ח' בסוף הסימן רבא אמר אינו חוזר ואומר אמת נ"ב כן הוא גי' הרי"ף ובגמ' הגי' רבה

רא"ש סי' יא בהגהה שם ד"ה טיט הנרוק כו' שמעון התימני אומר אפילו נתכוון לשרות בזה ונפל לשני כשרים כצ"ל נ"ב כן איתא ידים פ"א מ"ג וע"ש הרע"ב והתוי"ט

רא"ש סי' יב ד"ה מתני' כו' ופרש"י לא הי' מפסיק ר"ל אין מאריכין דצריך להאריך כצ"ל נ"ב ע"פ הגהות הב"ח שם בפסחים שם התקינו שיהו אומרי' אותו בחשאי אמר ר' יצחק אמרי דבי ר' אמי משל כו' כצ"ל ונ"ב כן איתא שם: שם תני תנא קמיה דר' יוחנן קרא וטעה ואינו יודע להיכן טעה באמצע הפרק יחזור לתחלת הפרק כצ"ל נ"ב כן איתא בגמרא

רא"ש סי' יג ד"ה מתני' האומנין כו' ותניא ר' אלעזר חסמא אומר כצ"ל ונ"ב דכן איתא בגמ' ורי"ף: שם גרסינן ביומא ת"ר ודברת בם בם ולא בתפלה נ"ב רש"י מפרש שם בשם שאלתות בם יש לך רשות להשמיע מה שאתה מוציא מפיך ולא בתפלה שהתפלה בלחש שנאמר (שמואל א א) וקולה לא ישמע וכן כאב הרר"י כאן בשם רבני צרפת בם יש לך להשמיע קולך ולא בתפלה כדאיתא (ברכות כד) כל המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה

מעי"ט שם אות כ' ד"ה משמיה דרב ובגמ' לא גרס וברי"ף גרס משמיה דר' נ"ב ברי"ף שלפנינו איתא כמו בגמ' משמיה דרב

רא"ש סי' יד במעי"ט אות פ' ד"ה ומברכין לפניה כו' ובתוספתא פ"ה נמי לא גרם אלא ומברכין לאחריה כצ"ל

רא"ש סי' טו בד"ח אות נו והגה"מ כתבו כו' נ"ב ואני מוסיף על דבריהם כי האידנא במאה השביעית באלף הששי הפועלים הולכים לביתם על שעה לסעוד שחרית ועל שתי שעות לסעודת צהרים וחוץ זמן שסועדים נוחין כמו כן וחוזרין למלאכתן ואדעתא דהכי שוכרין הפועלים ובאותו זמן הפועלים כחורין חפשים לקיים כל מצות שבסעודה בכל פרטיהן ודקדוקיהן

פרק שלישי

רא"ש סי' ב' ד"ח אות ו' ובשבת מיסב כו' ואין להקשות מת"ה דאסר ת"ק נ"ב לאו דוקא הקושיא למה אסר אלא למה לא חייב דהא עונה חיוב הוא ע"ז מתרץ אע"פ שנתחייב אין לה זמן קבוע וכו'

רא"ש סי' ה' מעי"ט אות ע' ובשאר מצות כו' וכן הלשון בתהר"י כצ"ל: שם סי' ו' ד"ח אות טו מת תופס וכו' מדברי הרמב"ם ק"ש פ"ג ה"ב שיחזור ויקרא דכללינהו כצ"ל: שם לכן נראה בעיני דהברכות לא יחזור כלל נ"ב כן פוסק הע"ת מובא בבאה"ט

רא"ש סי' ז' מעי"ט אות א' משמע דקאי כו' ומיהו הא כדאיתא והא כדאיתא דבעצמות אפילו לרכוב עליהם מותר כצ"ל

רא"ש סי' ז' ד"ח אות יח משמע דקאי כו' שאין כן דעת תהר"י ז"ל כדמשמע ליה כו' כצ"ל

רא"ש סי' טו מעי"ט אות ו' לפי תירוץ זה כו' להוציא תפלת מוסף שבת מכלל כצ"ל

רא"ש סי' יח אמר רב הונא כו' כתב רש"י בסוכה נ"ב וז"ל וכן למתפללין בציבור וש"ץ אומר קדושה או יש"ר ישתקו מתפלתן וישמעו בכונה והרי הן כעונין וכשיגמור הקדושה יחזרו לתפלתן ע"כ ולפ"ז נכון להגיה כאן ואם התפלל בציבור וציבור אומרים קדושה וכו' ע' מעי"ט אות ק': שם אבל ר"ת וכו' נ"ב העתק מתוס' שם עד חשיבא טפי: שם ולא תקשי מענינו כצ"ל גם במעי"ט

מעי"ט שם אות א' ומשמע כו' כן לשון רבינו בכמה מקומות ע"כ נ"ב למותר דבריו כי בכאן העתק מתוס' וכלשונו מעתיק

ת"ש שם אות א' או טז וא"ל דאשמועינן דמתפללין במוסף ח"י ברכות אינו אלא מנהג שמעינן כו' כצ"ל

ד"ח שם אות נח אבל קדוש של סדר קדושה כו' וסימן שנים מקרא ואחד תרגום כו' וכתב רמ"א כו' נ"ב ע"כ לא יפה המנהג החדש שמקרוב בא לפה שהש"ץ ממתין אחר אמרו מעו"ע בקול רם כדי שהציבור יאמרו יחד עמו הקדושה דסדרא כי מתוך כך גם התרגום אומרים יחד ואינו נכון כמו שמביא בשם הזהר וגם על המקרא מסיים בשם רמ"א שהמנהג נתפשט שהיחיד אומרה ולא הציבור: שם אות ס' וכ"ע מיהא מיפסק לא פסיק כו' כמו בק"ש שכתבתי בפ"ב סעיף כג: ואחר שסיים י"ח ברכות כתבתי דינו בפ"ק סעיף נ"ד כצ"ל

רא"ש סי' יט גרסינן בפ' כל כתבי (דף קיט) אריב"ל כל העונה אמן והא שמיה רבא מברך בכל כחו כו' נ"ב ח"א רש"א מפרש שם שיכוון כשעונה שיהיה הקב"ה מתברך בכל כחו שיתגלה כחו הגדול בהאי עלמא כמו שאמר משה ועתה יגדל נא כח ה'

מעי"ט שם ט' של שבעים שנה כו' סה"ד שיש עליו בכל ימיו ושניו נ"ב ודברי רש"י הנ"ל קרוב לזה שכתב אפילו נגזר עליו מנעוריו מכש"כ מה שנגזר עליו עד היום הרי הכל בכלל כל מה שנגזר עליו כל ימי חייו

רא"ש סי' כג ד"ח אות ע"ד ממתין עד שיכלו כו' ומיהו דוקא מאחר חיוב העמידה דאיתא בפ"ב סי' ג' נ"ב דהיינו אחר על לבבך

מעי"ט שם אות ד' האי אם שהה ולא שהה מבעיא ליה במלתיה דרב המנונא נ"ב לפנינו ברש"י איתא במלתיה דרב חסדא ורב המנונא: שם אות ה' ורבנן הוא דאחמור כו' ועוד נראה שאפילו בא לפסוק כצ"ל: שם אות ז' אבל לא המ"ל כו' דכך צ"ל לא המ"ל לא כ"ע שהה כו' וא"נ נגיה נ"ב מתחלה לא רצה לשבש דבר רק להקדים לא דכתיב אחר דכ"ע קודם דכ"ע א"נ להשוות לשון הרא"ש ללשון הגמ' נגיה אלא דכ"ע וכמו שמגיה המחבר את דבריו נראה שכן היה לפני המהרש"א כי מפרש דברי רבינו כמו המעי"ט כאן דבד"ה אלא לכ"ע לתוס' כב ע"ב אחר פירושו שם מסיים כן למדתי ביאור דבריהם מדברי הרא"ש ודברי מהרש"ל אינם ברורים לי בזה ע"כ ואם בספר הרא"ש היה כמו כאן אדרבא קרוב הוא לדברי רש"ל ורחוק מדבריו

רא"ש סי' כ"ג היה עומד בתפלה כו' בסוף סימן ואמרינן בשלמא משתין ישהה נ"ב על ישהה זה צ"ל הציון כ' להמעי"ט ואף תינוקות של בית רבן רואין דברי המעי"ט באות נ' ע"ז קאי ולא על אלא המתפלל ישהה: שם מאי טעמא אמר רב אשי כל ארבע אמות כו' כצ"ל וכן שם בגמ' וכן מעתיק הרי"ף כאן

רא"ש סי' כ"ד ת"ר היה צריך לנקביו נ"ב דף כג ע"א

ד"ח שם אות ע"ט היה צריך כו' ובק"ש יש מחלוקת בשכח כמ"ש בפ"ק סעיף ס"ד כצ"ל

רא"ש סי' ל"ד בעא מיניה כו' ואמר זיל אייתי לי תפילי כצ"ל וכן הוא ברי"ף

מעי"ט שם אות ה' יום טבילה עד סוף הדיבור נ"ב מהראוי לישב גם רש"י ומצוה יחשב ע' מה שכתבתי על הגליון בגמ'

ד"ח שם אות ק"ג ואפילו אשתו עמו כו' וכתב דאף הרמב"ם ס"ל כך דבאין אשתו עמו אינו צריך כלי בתוך כלי וגם