דבש תמר - ב (רא"ש ) סט

דמקוואות בפ' ו תניא כל החוצץ. שורה ז כך תנן במסכת מקוואות שם וכל דבר

דף עו ע"א מסוף העמוד למעלה שורה י פי' משום דמשלפי ומחוי ואי חייצא תיפוק ליה משום חציצה. ע"ג אחר הפתיחה אמר רבא נ"ב בגמ' דף קז איתא אמר רב פפא האי אריתא. שורה יח מ"מ נראה מאחר דרב פפא פסק הכא נ"ב מכאן שגם לפני המחבר הגי' בגמ' רב פפא ובריש הסימן צ"ל אמר ר"פ: ע"ד שורה אחרונה שהוא דבר שא"א לתקן ברוב המקומות שכל המים נשאבין ע"י

דף עז ע"א ריש העמוד סוף הסימן ותשרי מי שיכול להזהר שלא ליטול מן המים אפי' ששאב עובד כוכבים או נדה וכ"ש שלא ליטול ידיו מהם: סי' כו ואי מקרב לגבי דוולא. שורה ד ה כאן בסביבה הראשונה כאן בסביבה שניה. מסוף העמוד למעלה שורה יד דאין טובלין בו הידים דלא הוי חבור. ע"ב סי' כז אמר רבא כלי שניקב. שורה טו שאינה מחזקת רביעית למטה מן הנקב

דף עה ע"ד שורה יט ואפילו ליתן לידיו אסור ודקאמר לתוך פיו רבותא קמ"ל

דף עט ע"א שורה ט"ז אינו מבורר יפה וכתב שתירץ שורה כ' מפני שהוא פסק דלחולין עד: ע"ג סי' מ פסק. מסוף שורה ט' א"צ לדקדק בה אלא שינקה את ידיו. ע"ד פסק כתב הטור סי' קס"ה ואם רבים מסובים שורה ג ואע"ג דמקשה בגמ' ברכות מו ע"ב ר"ש לריש גלותא ישב

דף פ ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה ב כיוצא בו אין טשין התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה: ע"ג סי' מה מתניתין דף ק"ח טיפת חלב. שורה ט וכתב הרא"ש פי' איסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו וחזר ובישל היתר זה עם היתר הרבה שאפשר ליסחט האיסור הנבלע וליחלק בהיתר האחרון וליבטיל בס'. ע"ד שורה אחרונה מדין הרביעי כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו אלא אסרינן

דף פג ע"ג פסק כתב המרדכי. שורה ז והיינו כדפי' ראבי"ה ולא כמו התוספות דג"ה ודפ' כ"ה. שורה כד והיינו שכתב דלא כתוס' דג"ה ופ' כה והוא תוס' ד"ה ח' עצמה נעשה נבילה דף ק' וד"ה טפת חלב דף ק"א (חדושי אנשי שם) וע' גם בתוס' ד"ה יש בה בנו"ט דף צו ע"ב שורה ל"ב נ"ל שרש"י היה משער בכל החתיכה. שורה מא ורב דאוקי אמורא עלה בס"פ ג"ה דף ק' ד"ה כיון וז"ל כיון שנתנה טעם בחתיכה אחת שהיתה בצידה תמיד

דף פד ע"א באגודה וז"ל נ"ב ד"מ סי' ע"ג סעיף ט מביאו וע"ש. שורה ח כדפרישית אלא לאיסור קאמר דחשבינן: (נשמט) שורה ה ואסור אפילו בדיעבד. נ"ב פי' וה"ה בלב אם אין העוף שלם וליכא ס' בגוף נגד הלב: סי' נג ע"ב מסקינן בגמ' דף ק"י מסוף העמוד למעלה שורה יד וכן תנא באבל רבתי נ"ב הרא"ש מביאו מכות פא סי' ד אין רשאי לשאול נ"ב פי' שיחזור לו עד שיצאו (פ"ח מכות פ"א סעי' יח) ע"ש. ע"ג שורה יא דאמר חזייה דלא הוי קא רמי חוטי. ע"ד סי' נד בגמ' דף ק' ע"ב אמר ליה אביי לרב ספרא. שורה י אתמר כבדא עילוי בשרא: שורה כג שנפלט בין מחתיכה עצמה בין משאר החתיכות

דף מה ע"א שורה ד ביותר אע"פ שטרודה: עמוד ד שורה טז דשרי בכל ענין גם נראה שכ"ד הרי"ף: שורה יט רבנן רבוותא דלא שורה מט דאי לצלותו לחודא לא היה נוהג ר"י לקרעו

דף פו ע"א בגמ' דף קי"א אתמר כבדא עלוי בשרא שרי. שורה ד ה וכתב רש"י ד"ה הלכתא וכו' ולדידן אסור לגמרי לכתחלה לפי ששפודים שלנו אינן תלוין אלא שוכבות ופעמים שמרים זנב השפוד ונמצא התחתון עליון ופעמים שמשפילו ונמצא חברו עליון הלכך בין שהכבד לצד הראש ובין שהוא לצד הזנב אסור ע"כ וכן הביא הרא"ש לפסק הלכה: ע"ג מסוף למעלה שורה יג אלא שאח"כ צריך הכשר משום אותו מקום

דף פז ע"א סי' נח מסקינן בסוגיא דף קיא רב אשי איקלע. שורה ה ומ"ש מדמא דבישרא דשרינן: מסוף הסימן למעלה שורה ה' מסקינן להדיא דהאי סימנא עד שתעלה תימרתו ליכא עיקר: סי' נט בגמ' קי"א ע"ב אמר ר"נ א"ש: ע"ב סי' ס אמר ר"נ נ"ב הרא"ש מעתיק ואמר ר"נ ובגמ' איתא אמר ר"י א"ש: שורה ד אפי' במנוקבת דא"כ יהא אסור למלוח: שורה ט אין מניחין בשר מליח אלא ע"ג כלי: ע"ד שורה ב משורה אחרונה למעלה פחות מכדי קליפה קילחי רליפתא שרי

דף פח ע"א שורה א הרשב"א כתב דקילחי: שורה ג ולא בעי גרירא לביה פסקיה כקישות ואבטיח קאמר קילחי דליפת': שורה ל"ב ואין יכולין לידע באיזה מקום חתכוהו לפיכך אסור כולו: שורה נח נהי דלענין: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה ו ה בסי' ס"ג והנה ש"ד פסק כס"ת שכתב וז"ל קערות שאכלו בהן רוטב של בשר רותח היום והודחו במים רותחין

דף פט ע"ג סי' סז פתיחה דין דאף המליחות עד מחמת מלחו שייך לזה הסימן ומן ובארנו עד סוף הפתיחה צ"ל בסי' ס"ח: מסקינן דף קי"ב ההוא בר יונה דנפל לכדא דכמכא שרייה ר"ח בר רבא מפשרוניא א"ר מאן חכים למישרי כה"ג אלא ר"ח בריה דרבא מפשרוניא דגברא רבה הוא: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה כא כ שבנה עיקר יסודו שאין לחלק בזה דאי לא תימא הכי מאי מקשי לעיל הגאון משינוי דידהו

דף צ ע"ג סי' עא פתיחה שורה ב ומבליע כאחד כגון דבר פסק כ' הטור סי' ק"ה כתב הרשב"א: ע"ד סי' ע"ב אמר ר"נ א"ש (דף קיב) ככר

דף צא ע"א אמר ר"נ א"ש (דף קיב ע"ב) דגים ועופות שורה יד נשאר בדגים ומעט ממנו נפלט עם ציר הרבה ונבלע עם הציר בעופות: שורה טז יז דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה וגם נראה דמיירי בחתיכות של דגים או דגים שלמים שנטלו: ע"ב שורה ל מי נימא בתר דנייחו דגים פלטה כלי ובלעי דגים תשו' ומאן: שורה לו שכלי איסור ממש מבליעת שאר האיסורים: ע"ג שורה כא כב כיון שקודם גמר פליטתו מלחו ונותנו עליו הואיל ופתוח לא יסתם: שורה כד עד שתגמור גם השלישית שורה לב אין דם המלח שעליה: ל"ד ל"ה המלח דרכו שמפליט הדם מהבשר ומושכו אחריו: שורה לז שהציר המעורב בו מבליענו עמו בתוך החתיכה שורה מ"ה מעכב את הדם הזה דאית ליה מעלמא מבשר העליון מליכנס בבשר כמו שמעכב את הדם שעליו שהפליט מזה הבשר עצמו (מעי"ט): שורה מח פליטת העליונה ומיהו י"ל עוד טעם אחר שורה ל ומ"מ בשר שבתוך הציר או בכלי שאינו מנוקב: עמוד ד שורה ג גבי עבד תפס יום שהוא כיומים

דף צב ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה יז דציר דגים מדרבנן ומ"מ תבוא: שורה זו אמנם הרינג"ש אף אם אנו רואין

דף צג ע"ג שורה כג יכול לבלוע בהיתר יותר מכדי קליפה: שורה כ"ז וי"ל שנמלח מכל צדדין רק לא במקום. שורה אחרונה שיאסר המלוח ממנו: ע"ד ריש העמוד סוף הסימן אבל ר' משולם כ' שגם החלב מותר ע"כ נ"ב ר"ל אם היה חלב חיה (ד"ח): סי' פא פסק כתבו התוס'. שורה יז וכשמכניסין בהן הגבינות

דף צד ע"א סי' פ"ב. פסק כתב האגור שורה ה מה שנתנו בעיסה בטל ל"מ לר"א דאמר

דף צה ע"ב שורה יב דעושין רך כדי לבשם התרנגולת

דף צו ע"א מסוף העמוד למעלה שורה ב דנורא שאיב ומלחא מפיק לה

דף צז ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה ז' שקורין מוגא בלעז שנתשלו על האש: פרק תשיעי

דף צט ע"ב סי' ג מסוף הסימן למעלה שורה ד' שבת אכילה