דבש תמר - ב (רא"ש ) ע

היא ולכך אינה ראויה: סוף הסימן וכתב הרמב"ם כו' נ"ב קאי על משנה דלקמן בסמוך מעל"ד: עמוד ד שורה ה ואע"ג דאמרינן בב"ה שלשה על שלשה שהיה טמא מדרס ומגע הזב וחלקו טהרו מן המדרס ועדיין טמא מגע הזב אלמא טומאת שלש על שלש דחזי לה

דף ק ע"א סי' ו פתיחה שורה ג בטל כשהוא מרודד: שורה ה' טמאין כשהן מרודדין ומחוברים ברצועות קטנות של בשר: מתני' דף קכד עור שיש עליו כזית: שורה י"ז כי אתא רבין וכל נחותי ימא: שורה לח דנוגע וחוזר ונוגע טמא דאי לא הוי: עמוד מסוף הסימן למעלה שורה ו הנראה בעיני כתבתי במהרה בימינו יבא מורה צדק יאיר עינינו בתורתו: עמוד ד' סי' י פתיחה שורה ז והחותך כזית בשר מאבר מן החי

דף קא ע"ב סי' יא בגמ' ד' קכ"ח בעי רבה: שורה יא וכי מה טיבה לטהר אלא: שורה כשהוא חולץ חולץ את כולה וכשהוא נותץ נותץ את שלו מהסימן שורה אחרונה מטמא באוהל תיקו ב"ב יבא מורה יגלה עינינו בתורתו: סימן יב בגמ' דף קכ"ט ט"ב מתני' האבר והבשר. שורה יב ופריך תלמודא ומאי איכא בין: פרק עשירי

דף קב ע"א סי' ג מסקינן בסוגיא (דף קלא) שורה ד' דקא משתרשי ליה. סימן ה בגמ' דף קל"א האי לוואי. שורה יב לא יחזור ואמאי מאי שנא מספק בכורות. ע"ב סי' ו בגמ' קלא ע"ב כי אתא עולא. שורה י"ב ונראה בעיני אפילו היכא: סי' ז ה"ג בספרים מדוייקים (דף קל"ב) ת"ר הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין. שורה טו חיוב אף בחצי האחר דבלאו רבויא. ע"ד סי' ט מתניתין (דף קלב) בכור שנתערב במאה שורה יג יד אם בכור הוא כולו לכהן ואם אינו בכור מתנותיו לכהן ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן האחד מספק הרי השני פטור

דף קג ע"א שורה כ"ו וכל זקני דרום אמרו כהן טבח: ע"ב סי' י"ג אמר רב יוסף. שורה ה' רבא ורב ספרא איקלעו לבי מר יוחנא בריה דרב חנא בר אדא: ע"ג סי' יד פיסקא. שורה יב עומד עמו במטבחיים

דף קד סי' כ תניא מקום שנהגו. שורה י ושער שבזקן תיישים מה שאין כן בזרוע: שורה כו קדים ר' אמי וזכה בהן. שורה כח זכה בהן ואב"א: פרק אחד עשר

דף קה ע"א שורה ח מעקה דכתיב לגגך לאו למעוטי שותפות. שורה מט חדא דלמה לנו לדחוק. ע"ב סי' ג פסק. שורה ג אלא כסוגי'. שורה ל וכי היכא דאיכא חדש וישן: ע"ד סי' ה בגמ' דף קל"ו ע"ב אמר רב נחמן בר יצחק. שורה יג שלחו ליה בני בשכר ללוי

דף קו ע"א סי' ו פסק. שורה הו כתב הרמב"ם שנוהג ראשית הגז בכלאים ובכוי וסברתו שמדמה למתנות: ע"ב סי' ז מתניתין חומר בזרוע. שורה לז ומסיק דמודה ר"י במידי דאורחיה בעקירה: פרק שנים עשר

דף קז ע"א סי' א (בגמ' דף קלח) שלוח הקן נוהג. שורה יח רב אמר במקדיש פירות שובכו ומרדו פירש. שורה כ"ב קדושתייהו אבל במקדיש תרנגולתו. ע"ב סי' ב תניא (בגמ' דף קלט) ר' נתן אומר שורה ד' ת"ל ונתן את הערכך קודש. שורה ט דכתיב ונתן את הערכך. ע"ג שורה י כל מה שאתה מהייה ממנו כמוהו. סי' ה פתיחה שורה ד וכנפי נוצה מעוף אחר נ"ב וה"ה מאותו עוף עצמו נוצה תלושה. פיסקא (בגמ' דף קמ) עוף טמא. ע"ד שורה ז פטור משילוח הא טהור וטהור חייב

דף קח ע"א מתניתין (דף קמ ע"ב) היתה מעופפת. שורה יט א"ר ירמיה כי קתני מתניתא בנוגעה מן הצד סימן ז מתניתין (דף קמא) שלח וחזרה. שורה ד' וא"כ חזרה האם עליהן פטור מלשלח. ע"ב סי' ח ת"ר (בגמ' קמא ע"ב) יוני שובך ויוני עלייה שורה יד ובשובכו אינן מזומנים. שורה טו כך לא תזכה לו חצרו. שורה טז לפיכך חייב לשלח. סי' מו מסקינן בסוגיא. שורה י והדר ליקנינהו ניהלך בסידור כך פרש"י ותימא לי על דברי הרא"ש שכתב בפ"ק דמציעא דכל דבר שהוא מוגבה שלשה טפחים מן הקרקע ונפל מכרו לא קני אם לא שתפס ביה. נ"ב דברי הרא"ש הן הם דברי תוס' בב"מ דף ט' ד"ה הואיל ובב"ק דף צח ד"ה והני מילי והנה תמיהתו על תוס' ולא על הרא"ש ובע"כ היה לתוס' פי' אחר בסוגיא זו. במהרה יבוא גואלנו ויאיר עינינו. הדרן עלך מסכת חולין: