דבש תמר - ב (רא"ש ) סח

דף ק' ג"ה שנתבשל. שורה יז ואפי' הן אלף פריך בגמ' ותיבטל ברובא ומשני: שורה כ וקאי אציר דאיירי ביה ואמר שר' יוסי הורה: שורה לב אחד ממאתים פחות דבר מועט: עמוד ג מסוף הסי' למעלה שורה יא חוץ מיין ושמן ודבש מהותך גם מדברי שורה ב לשאר המשקין וכולם חיישינן דשמא אשבח: סי' מט סוף הפתיחה וכל הדומה להן אין להתיר בפחות מס': פסק כתב הטי"ד עכבר שנפל לשכר או לחומץ חשו חכמים שמא משבית השכר והחומץ לפיכך אם נפל לתוכו צונן והסירו שלם אם לא שהא בתוכו: שורה ו בענין שלא ישאר ממנו בתוכו כלום: עמוד ד סי' נ פיסקא וכן חתיכה של נבילה כו' שורה יא יב והתחתונות מעלות את העליונות ר' יהושע אומר: שורה יג מותרין ר' יהודה אומר אם יש שם: שורה כב אבל ריצב"א אומר שהלכה

דף סו ע"א שורה ז ור"י אמר אף מאכילה בחזה ושוק אליבא דר"י א"ל ר"י לר"ל מי סברת תרומה ב"ה דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעיגול עלה ואי הוה תרומה בזמן הזה דאורייתא לא היה עולה שהרי עיגול דבר חשוב הוא ודרכו למנות לפעמים ואע"פ שתרומת תאנים דרבנן מ"מ אי הוה תרומה בזמן הזה דאורייתא ה"ל לגזור אטו דאורייתא א"ל והלא אני שונה חתיכה דחתיכה חטאת טמאה עולה בחתיכה של טהור אף שהיא דאורייתא מי סברת כל ש"ל שנינו את ש"ל שנינו דתנן כו': עמוד ג סי' נ"ב פתיחה שורה ד ה ואפילו רובן נפרסו השאר אסורות ואותן שנפרסו מותרות והוא שנפרסו בשוגג: פסק כתב הרא"ש. שורה ב אבל אם נפרסה אחר שנפלה: שורה יד ונפתחו מאה מהן נוטל דימוען: מסוף הסימן למעלה שורה ג חתיכת בשר שנאסר מבשר בחלב קרוי איסור מחמת עצמו מ"ד פסק כתב הרא"ש וכו'. שורה יא לפני האורחים כמות שהיא אבל שלא נמלחות: שורה כו בכל הני נהיגינן דלא בטילי

דף סז ע"א סי' נד גרסינן בפ' התערובות ד' ע"ד אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב טבעת: מסוף העמוד למעלה שורה ד' חבית דמינכר נפילתה אבל תאנה לא ור"י אמר אף בתאנה כנפילתה כך עלייתה: ע"ב סי' נה תו גרסינן התם. שורה י בדן אוסרין בכ"ש: מסוף העמוד שורה ד ומן התערוב' שנים שרי מה"ט: עמוד ג שורה יא שלשה דוקא קאמר ודקאמרת תיסגי בתרי: עמוד ד סי' נו תערובת דאתא לידן נימא בה מילתא כתב הטור מספר ת"ה פירשו תורת הבית איסור שנפל: שורה יא או לא היה כאן אלא חתיכה אחת

דף סח ע"א בסוף העמוד שאם יפול האיסור לתוך היתר מעט מעט שאין בו. ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה יח דאפשר לסוחטו אסור אמרינן בכל האיסורין: שורה טז אם לא שנתערב לגמרי ואע"ג שאפשר: ע"ד מסופו למעלה שורה יח דאל"כ הל"ל כיון שנתנה טעם

דף סט ע"א סי' נט פתיחה שורה ו אפילו לכתחלה ומ"מ מנהג הוא להחמיר: מסוף העמוד למעלה שורה ז ונראה היכי דקנסינן קנסינן נמי לאסור לכל בני ביתו: ע"ג סי' שמא נחזור לסוגיא. שורה ט' ובסמוך משמע דמבטלין לחתיכות ע"י רוטב דהוי: שורה יח והחתיכות אחרות לבטלה והאי שלא חש: ע"ד שורה עליונה דוקא שחתיכה אחת כולו חוץ להרוטב וחתיכה אחת: סי' סב מתניתין ד' ק' ע"ב נוהג בטהורה. שורה ד כרבי יהודה בזה שג"ה נוהג בטמאה: סי' סג ד' ק"א ע"ב ת"ר אבר מן החי: סי' סד ד' ק"ב אמר רב. מסוף העמוד למעלה שורה ד זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה שורה ג החי ובשר מן החי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו זה בשר מן הטריפה: שורה אחרונה אכל בשר מן החי ובשר מן טריפה לר"ל חייב שתים לר' יוחנן אינו חייב אלא אחת אכל אבר מן החי ובשר מן הטריפה לד"ה חייב שתים ורמינהו אכל אבר מן החי מן הטרפה ר' יוחנן אמר חייב שתים ורשב"ל אמר אינו

דף ע ע"א סוף הסימן וכן הלכה כרבי יוחנן אליבא דרבא אם תלש אבר וטרפה בה חייב שתים: סי' סה ד' קג אמר ר' חייא בר אבא. שורה יז וחלב וכיוצא בהן אלא שהאבר שאין בו עצם: שורה יט עד שיפרוש כברייתו: שורה כה הפריד האבר אחר שתלשו מן החי: שורה כז מצטרפים בו לכזית מאחר ששנה ברייתו. חלקו אבר זה: שורה כט מן האבר כברייתו בשר גידין ועצמות ואכלו אף על פי שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו חייב: פרק שמיני

סימן א בגמ' ק"ג ע"ב ע"ב שורה כב הא ל"ה אסור בבשר דגים דמימלך עלייהו: שורה כד לא שוו אהדדי דכשהקיז: שורה מג וכמ"ש הרמב"ם וכ' הטור סי' רי"ז וז"ל. שורה מד והרמב"ם כתב שבשר דגים אינו בכלל בשר סתם: עמוד ג' שורה יג ברוטב ובקיפ' אבל קונם בשר שאני טועם הכל הוא בלשון בשר: עמוד ד' שורה ה' ופירשו התו' ר"ל כה"ג מ"מ היו נמנעים לפעמים להורות בו ואע"פ שנזכר בתלמודא: סי' ג פתיחה שורה ז ומ"מ אינה מטבלת שמותר לאכול מן הפת: גמ' ד' קד אמר רב יוסף

דף עא ע"א שורה לט פרש"י אוכל כל הפת ומשייר בה כדי חלה: שורה מד מדשרינן להיות אוכל והולך ואח"כ: שורה מ"ו משום דנהגי למיפא קפיזא קפיזא בפסח

ע"ב שורה יט מסוף העמוד למעלה ואע"ג דהחמירו בחלה שנייה במקומות הסמוכין לא"י ואסור לזבים: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה י"ד ומ"מ לא נראה להקל כמ"ש לעיל

דף עב ע"א שורה ח כשיש בו בשר מושך טעם בפה: ע"ב שורה יג מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חד (ד"א אשר על הזוהר כתב ס"א לא גרים מן או עד חדא) ועיי"ש כל הענין משמע רק בו"ח יחד ובשר עוף אין שם זכר: סי' ז תניא ב"ש אומרים מקנח וב"ה אומרים מדיח. שורה כ' ובהא פליגי מ"ה הא דר"ז אתיא כב"ש: ע"ג סי' ח פיסקא. שורה י"ח או ששפשף באבן רך או בפחם: עמוד ד סי' ט פתיחה שורה ז ואח"כ מצא בשר בין שיניו אינו צריך שהייה

דף עג ע"ג סוף הסימן תמצא בסוף הלכות נטילת ידים בסי' מב: סי' יב פתיחה שורה ג גם לא יאכל ירק שנפל מעל השלחן: עמוד ד שורה ד מסקינן בסוגיא נ"ב ד' קה ע"ב: מסוף הסי' למעלה שורה ו דלא אכל ירקא דנפל מתכא נ"ב כ"א בע"י כי מאיגרא אתכא לא יפול ירקא: סי' יג שאלה שורה כ' שאם כוון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעי הוברי שמים ה"ז לוקה

דף עד סי' יד פתיחה דין חמי האור אין נוטלין מהן ידים איתמר דף ק"ו חמי האור שורה יג בפ' ג"ה ברייתא מים שנפסלו נ"ב ת"ק דהאי ברייתא הוא סתם משנה ידים פ"א מ"ג: ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה כח בין שנשתנו מחמת עצמן נ"ב ע' הג' מהרל"ח: שורה כו שמעון התימני אומר אלו נ"ב במשנה איתא אפילו וע"פ רמב"ם: עמוד ד שורה י יא דלא עלתה נטילה בכה"ג אמרינן דנטמאו ונאמר כל היכי דלא מטהרי המים הידים הם נטמאו: סי' טז תנן התם. שורה יג ב' ככרות א' טמא ואחד טהור נגע בשתיהן ספק: שורה לב טהור ועם כל זה אם יש לו: שורה לג והוציא עצמו מן הספק אל"א של"א יבר"ך שלש תיבות הללו ליתא בהראב"ד והמחבר מפרש מדעתו דעת הראב"ד אלא שלא יברך וגם לדעת המחבר שצריך לדקדק וליטול משום ספק בכל זאת נראה דברוכי לא מברך: שורה לה דהא תניא בפ' במה אשה ס"ב ע"ב ג' דברים

דף עה ע"א מסוף העמוד למעלה שורה יב ומ"ה פסק נמי בהג"א פ"ב דברכות: שורה י ולא דק דבמי דבש נ"ב וכ"כ הד"מ: ע"ב סימן י"ח בגמ' ד' ק"ו אמר רב אידי בר אבון. שורה יד וכן נראה עיקר ואין להם דין מה"ר עכ"ל: שורה לג לד לשתות בשתיה לאחר המזון ומיהו צריך ליטול: ע"ג סי' יט בגמ' דף ק' מסקינן אמר רבב"ח. שורה י וה"ה בפירות ג"כ דאי אין מצוה לחלק: סי' כ ק"ו ע"ב ת"ר נ"י. שורה י"ז ושמואל אמר דפרק דחולין והתרומה שוין לחומרא: ע"ד סי' כא הא דאמרינן בברייתא כל שחוצץ בטבילה כו'. שורה ב דבתוספתא