דבש תמר - ב (רא"ש ) סה

פסין דף כא ע"ב אמרינן שעונשו:

ד"ה והשניים מטהרין את הראשונים. ואחר שמים הראשונים מקבלין טומאה מן הידים האיך המים השניים מטהרים המים שעל הידים ולכך צריך שיפסיק בהם כי המים השניים מדיחים את המשטוש. והב"י סי' קסב כתב שהכל בו:

סי' יח ת"ש ד"ה תניא נמי הכי סמוך לסה"ד ואפילו שם לא מקבלי טומאה נ"ב ע' מעי"ט סעי' ה וע' אליהו רבה על המשנה:

סי' כ ד"ח ד"ה הדחה מי לא בעי. והכי איתא בירושלמי הדין דאכיל חוביץ וכו' וכתבתי לעיל סעיף לב ועיין שם מדינים דשייכי להכא:

ד"ה עד שיוסק התנור. ושרי לדברי מי שסובר דדגים אפילו נתבשלו בקערה מותר לאכלם בכותח אלא איכא למימר שאין התנור מתקנח יפה אלא ע"י היסק אי נמי משום דאורחא סי' כה ד"ח ד"ה לא קרעו אינו עובר עליו. כתב הטור די"א דכל החתיכה נ"נ וצריך ששים כנגד כולו:

(נשמט) ד"ה פי' אף עם בשר. א"כ אף לדידן דמחמירין שלא לנהוג כן מ"מ:

מעיו"ט ד"ה אמאי אסור והא תניא כו' אבל התם שפירש אסור אפילו לא כינסו:

סי' כז ולכך כתב בה"ג דשיעור מליחה כשיעור צלייה מכאן עד ופשיטא ליתא בתוס':

מעיו"ט ד"ה אע"ג דדם שמלחו אין עובר עליו. ובתוספות בדיבור דמא משריק כו' צריך שיתחיל דיבור דם דאורייתא כו' נ"ב כן הוא בספרים שלפנינו:

ד"ה מ"מ מתחלה היה דאורייתא מה שאין אתה מוצא בחלב דשחוטה כלל ויתכן דמה"ט כתב רבינו דקצת משמע:

ד"ה ודלמא התם כבדא דאיסורא ומשום שמנוניתא. ופירש הרמב"ם דר"ע אמר אפילו המבושלים במי הזרעים וזולתם כשמבשלים תרומה עם חולין:

ד"ח ד"ה כתב הטור אם נמצא הכבד בעוף:

וכתב הב"י סי' עה דמ"ש הטור דבקדירה צריך ס' נראה מפשט דבריו שאפי' דבוק הכבד בעוף ונתבשל עמו בס' נגד הכבד סגי והמרדכי חולק ע"ז שכתב בפ' כ"ה כתב ראבי"ה אם הכבד דבוק בעוף ונתבשל עמו אוסר הכבד כל העוף. ואוסר הכל אא"כ יש ששים של היתר (מהרל"ח). וכתב עוד רמ"א סי' עג סמי' ט שכתב א"ו כלל יז בשם האגודה:

סי' כח ואמר רב נחמן אמר שמואל נ"ב בגמ' אמר רב יהודה אמר שמואל קערה שמלח בה בשר:

מעיו"ט ד"ה כמה יהיר וכן הוא בגמ' וברי"ף הגי' כמה זהיר לפנינו גם ברי"ף יהיר:

סי' לג וכן משמע פרק הקומץ רבה דקאמר טעמא דמעטיה קרא דם ממליחה הא לאו הכי ה"א ליבעי מליחה:

(השמטה מסי' לא ד"ח ד"ה ואם פתך בהו דליפתא שרי. דהא בגמ' נקט לישנא דדיעבד נ"ב וע' יש"ש שכתב לפי הגי' שבגמ' ואי פתך בהו דליפתא שפיר דמי הוי לשנא דלכתחלה):

מעיו"ט ד"ה וה"מ דשרי בנאכל מחמת מלחו:

סי' לו מעי"ט ד"ה לא נשאר סה"ד בקיאין בדבר ומותר (ב"ח):

ד"ח ד"ה שמלחן זה עם זה. להניח מלח בכלי אסור וכמדומה שכן הסכימו התוס' סי' לז ד"ח ד"ה בשלמא כל חתיכה מלוחה דעלמא כו'. דאף להאוסר בעובדא דרש"י לקמן סעיף קצז מותר:

סי' מח ד"ח ד"ה מ"מ בשומן הדבק כו'. דהיכא דנמלחה החלחולית מבפנים שאסור:

סי' נב כתב רש"י דחלב נ"ב ברש"י איתא דחלב קרוש והרא"ש מדלגו דס"ל כר"ת שמחלק בין קרוש לצלול (יש"ש סי' קה) וע"ש סי' קז:

מעי"ט ד"ה ולא משמע כן דכשרה שינקה כו' מדאקשינן בגמ' רישא דמתניתין דקתני קיבת העכו"ם ושל נבלה אסורה אסיפא דקתני טרפה שינקה מן הכשרה:

פרק עשירי

סי' ב ד"ח ד"ה הלכך הלכה כלישנא בתרא דמשמע אין ב"ד מחייבין אותו עכ"ל ולי נראה אי משום: פרק אחד עשר

סי' ב מעי"ט ד"ה וה"ל כמו מזיק כו' אבל מכל מקום צריך להחזיר לו דמים אפילו הכי הכא מהני שינוי לפוטרו: פרק שנים עשר

מעי"ט ד"ה שנאמר שלח תשלח: וכתב ב"י כלומר מפני שהוא נ"ב לשון פי' המשניות להרמב"ם וכן מביא בתי"ט בשם הרמב"ם: סליקא לה מסכת חולין ישראל במהרה במהרה יהיו עולין: ים של שלמה מסכת חולין פרק ראשון

דף ז ע"א שורה יד נקרש כו' קאי על מילוי הנשים: פרק שני

דף יג ע"ג שורה ג אף את"ל דתחת אלו הוי חלדה: שורה יא ואני אומר שלמה הסכימו לפי' ר' אושעיא אלא משום שלפרש"י

דף יד ע"ג שורה מ"ה דלא בעינן שיעור שהייה אלא כ"ש לחוד: עמוד ד מסוף העמוד למעלה שורה ה גי' אחרת לא שהה אלא במיעוטו

דף טז ע"ב מסוף העמוד למעלה שורה לא דמצות המזבח נינהו חשיבי מעשה אבל לע"א לאו כלום הוא: ע"ג מסוף הסי' למעלה שורה ד ויפה כתב אע"פ שלדברי התוס': ע"ד סי' כב אמר רב הונא בגמ' דף מ שורה ו ואחד לשום דבר כשר שחיטתו פסולה: פרק שלישי

דף יח ע"ב שורה ד והנה מה שהשיב מי תלה הסימנים בלחי התחתון עד שתחוש לעיקור כו' א"כ הוא מכחיש

דף יט סי' יב מסוף הסימן למעלה שורה ח שומן הלב נ"ב ר"ל טרפשא דלבא (ב"ח)

דף כ ע"א שורה יח על גי' ספרים שלנו דגר' ר"י עד למטה מבין האגפיים: סי' יז דין ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כזית במקום מרה ומקום תלייתה טרפה

דף כא ע"א סי' כד שורה למעלה מסה"ד והא דמטרפין נקב בבועא אין חילוק בין אומה לאונה כדלקמן: סי' כה שורה ב נסרכו ממעל לאמצעית או מתחתיה טרפה וכן אפילו כסדרן: ע"ב שורה ח דאף לפי טעם של רש"י לא ידעינן אלא כסדרן: שורה ית דס"ל שבסוף יתפרקו מהדדי מאחר שאינן מחוברים

דף כב ע"א סימן כח פסק כתב הראב"ד שורה ב וכתב ב"י סי' לז וא"י טעם לדבר נ"ב ע"ש בדק הבית: ע"ב שורה ז ל"ש באומות ל"ש באונות מלבד האונא של ימין הסמוכה לגרגרת במיצר החזה אצל הצואר ממש התחתונה שהיא העליונה שאם ימצא על גבה

דף כד ע"ב שורה יז ואינה נשפכה כולה כקיתון וכ' הא"ז: סי' מב תו מסקינן. שורה ח פסולת הגוף ואף אם נטלה מי השתן: עמוד ד סימן מד דין ריאה שניקבה שורה ז בהאי פתוחה בדופן חוץ למיצר החזה אין הדופן סותמו: מסקינן בסוגיא ומי אמר ר"נ הכי שורה ז ומב' אצבעות ולמעלה נ"ב חסר כמה תיבות ע"ש

דף כה עמוד ב סי' מו דין מחט שורה ה אם אירע ששטפו קודם נפיחה לא חיישינן שהיה קורט דם קודם שטיפה

דף כו ע"א שורה כ ונעשית סירכא הוא דאמרינן יש סירכא בלא נקב סי' מט בגמ' מ"ט ע"א דאשתכח במרירתא