דבש תמר - ב (רא"ש ) סו

שורה ד' כלומר ע"י נענוע הבהמה שנענעה ימים רבים מסוף העמוד למעלה שורה יא וכ"כ הרמב"ם פ"ו מהלכות שחיטה להדיא וז"ל: ע"ב מסוף הסי' למעלה שורה יב מדאמר בריש א"ט דף נא ההיא אימרתא דהוה שדרן כרעיה בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטיה מתקיף לה רבינא

דף כז עמוד ג סי' נט אמר זעירי שורה ה אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דר"נ

דף כח עמוד ב מסוף העמוד למעלה שורה ל ומצא דם טרפה ורבי שהפך כך אירע במקרה: שורה טז ואם יש שם קורט דם אפילו משני צדדין כשרה ולפי

דף כט ע"ד שורה ו שמתחלה הזכיר דין הנחבט ע"ג מיא דלא קיימי ועתה אומר ואי מיא קיימי דלית כאן בית מיחוש

דף ל ע"א פיסקא וגלגולת שורה יא דומיא דרוב עוביו: ע"ג מסוף העמוד למעלה שורה יג לזה דוקא במצילין ולזה אף באין מצילין ולהאי פיסקא ניחא

דף לא ע"ב ד"ה אמר רב יוסף נקטינן שורה ד וכמ"ש בשם רי"ף ורמב"ם דיש בהן דריסה כשמגיע לחלל כי הכא כ"ע מודו שאין בו דריסה כ"א כקוץ בעלמא: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה יח אבל אם היה ניכר מקום הדריסה לא היה צריך לבדוק אלא מקום הדריסה בלבד

דף לג ע"ב שורה כד ה' טפחים טהור ומה' עד י' טמא

דף לד ט"ג פיסקא חרותא בידי שמים כו' שורה ו וכן מפרש בגמ' וא"כ לת"ק הוי הכל בי"ש

דף לה ע"א ד"ה מתני' שורה ב שעושה אותה טרפה וה"ה כל: ע"ב שורה יב שראינו שנחמרו בני מעיה ובפרט מאחר: ע"ד שורה לא אין ריאה לעוף ליחמר שאינה צריכה בדיקה

דף לו ע"ב שורה ב ובידו השני המעי היוצא לצד הקורקבן: סי' צט דין נשמט יד הבהמה כשרה ומ"מ אם נשברה בגוף הבהמה: ע"ג מסוף הסי' למעלה שורה ה ונמצאה טרפה ואין ידוע אימתי: ע"ד מסוף הסי' למעלה שורה ה מצוי בהן במקום הרחש מקום שחור וניכר ראשו של רחש

דף לז ע"ב שורה יז ובאוש מעיקרא הוא כ"ז כתב אחד מהגדולים: ע"ג סי' קד תו מסקי' שורה טז ברור לן דלא אתי מעלמא אלא גדל מגוף הדג ושרי

דף לט ע"א מתני' סימני בהמה. שורה טז שפיה גמום ופרסוסיה חתוכות בודק בבשרה: שורה כא במתני' דבכורות דף ה ע"ב כל היוצא מן הטהור טהור וכן איפכא לענין טמא בפ"ג דבכורות דף כד

דף מ ע"א פסק כ' הרא"ש שורה ז וכן בסוף פ"ק דב"ק ארי בר"ה דורס ואוכל פטור וכו': ע"ב שורה ג מסקינן בסוגיא ס"ג ע"ב: שורה ה פי' לאפוקי חכם אפילו בקי בשמותיהן: שורה כ דהיינו שיהא קרקבנו נקלף ביד

דף מב ע"א מתני' בדגים. שורה ג פורח בהן והנה ר"י: ע"ב שורה יא במים כלל בימים ובנחלים פרט: ד"ה אמר רב הונא שורה יא וכתב המרדכי אבל אם פירש חוץ לדופני הכלי מבחוץ וכן חוץ לבור אפילו אם חזרו אח"כ: פרק רביעי

דף מג ע"ב שורה יד לאיסור יוצא באבר עצמו פשיטא דלא מהני ללידת כל הגוף לעשות כילוד: עמוד ג סי' ה מתניתין בהמה שמת עוברה: שורה ח וכי ימות מן הבהמה זו בהמה טמאה אשר היא לכם לאכלה: סי' ו שורה ג מן אבר מן החי: ע"ד שורה כב במשנה בן ח' חי: סי ז מתניתין השוחט את הבהמה ומצא בה בן ח' חי או מת או בן ט' מת

דף מד ע"א שורה ב חלב של בן ט חי ואכל ר"י אמר חלבו כחלב בהמה: סוף הסימן השורה שלפני אחרונה דק"ל כר"י לגבי ר"ל דאל"כ למנ"מ: ע"ב שורה כב נולדו בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ"ד טרפה חיה תבעי למ"ד טרפה אינה חיה: עמוד ד מסוף העמוד למעלה שורה כו שעל הארכובה עצמה: שורה כג א"כ דינו כלמעלה מן הארכובה: שורה ט משנה בבכורות ערכוב והיינו ארכובה

דף מה ע"א סי' יב מסקינן ואלו הן צומת הגידין שורה יז כלומר אם נחתכו הגידין נגד הערקום עצמו: ע"ג שורה כ' אפילו תאמר שאינו בקי באלימי: סי' יד מסוף הסימן למעלה שורה ד אבל בעל הטורים והתוס'

דף מו ע"ג שורה ג והרמב"ם ז"ל פסק כל"ק ול"נ: פרק חמישי

דף מז ע"א מסוף העמוד למעלה שורה יב כי מעיילת לי כודנייתי בריספק עיין להנך דדמיין: ע"ב שורה ראשונה הרשב"א בחידושיו בשם הרמב"ן שכתב דת"ק דחנניא: שורה יד יאשיה ורבא כר"י והלכה כרבא לגבי אביי די"ל דנהי דתלמודא משני דחנניא ס"ל כר"י ור"י ס"ל כר' יאשיה מ"מ: סוף הסימן שורה שלפני אחרונה ואינו נוהג באדם אלא שגבי בהמות לא שייך בזכרים: סי' ה ת"ר או"ב נוהג בכלאים ובכוי: שורה ד כדעת הרמב"ם אלא אפילו מותר: ע"ג סי' ו מתניתין השוחט שורה ו והביא הרי"ף והרא"ש אחריו התוספתא שכ' הלוקח: שורה כו היכי דלא ידועי וקבועי האיסור: שורה כח האסור החמירו נ"ב (וכן מתרץ נמי התפארת שמואל) אבל הכא: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה כ אבל בכל שאר מקומות אין חוששין: שורה י גם ט בד"א שצריך להודיעו שראה עיו"ט זה שלקח באחרונה נחפז לקנות

דף מח ע"ב שורה טו היה להם לומר כן אפילו אי לוקחין מן עובד כוכבים אם מסיח: פרק ששי

דף מט ע"ג סי' י' פסק כתבו התוס'. שורה יא וכתב ב"י א"ח סי' קעח וז"ל יראה שאע"פ: שורה יט כיון שאין אנו מברכים על כוס הגדה ממילא במתפלל בתוך סעודתו: ע"ד סי' יב פסק כתב הרא"ש. שורה ה' משום דחשיבי כיסוי מצוה בפני עצמה: סי' יג בגמ' דף פז

דף נ ע"א סי' טו בגמ' פ"ז ע"ב מתני' דם הניתז שורה ז' פטור מלכסות במאי קמיפלגי ת"ק סבר דמו כל דמו משמע (כן איתא בגמ' וברי"ף וכן מעתיק הב"י): שורה ט שהוא חולק בברייתא וי"ס דגרסי בברייתא: שורה יז תניא אידך וכסהו מלמד שכל דמו חייב לכסות מכאן אמרו דם הניתז ושל אגפיים: שורה ל לפיכך אינו צריך למצו"ת (נ"ב ס"א להמתין): שורה לג אינו צריך לגררו משם ולכסות כדי שיהיה עפר למטה: ע"ב סי' טז בגמ' דף פ"ח מתניתין במה מכסין: שורה ח' וס"ל דרשב"ג פליג: ע"ג סי' יז פסק שורה ו ארץ לחה וראויה לזריעה: סי' יח בגמ' דף פ"ג ע"ב: סי' יט דף פט ע"ד סי' כ אמר ר' אילעי. שורה יב המחרפין והמקללין כמ"ש המרדכי: פרק שביעי

סי' א בפתיחה שורה י ואיסור גיד אינו בא עד שיגדל. בגמ' פ"ט ע"ב גיד הנשה. שורה ג' ואז חייל אפילו איסור: שורה י סופג פ' ומקום הנחת: שורה יד הקולית שקוראין פולפ"א כמו שפרש"י

דף נא ע"א שורה ו על ניקור יריכי' חיה מצוה לנקרו: שורה כג אינו מקטיר אותו אלא חלצו לתפוח: סי' ב פתיחה שורה ג קנוקנות שהם גידין הדקין ההולכין: מתניתין צ"ב ע"ב ונוהג בשליל שורה ג אבל בחלב של שליל פליגי: שורה ט"ו חטיטה ומחמיר. שורה לא רב ועולא בקנוקנות: שורה לב הבשר מגיד החיצון. ע"ב ריש העמוד א"ר אסי חוטין שבחלב אסורין ואין