דבש תמר - ב (רא"ש ) סב

וכצ"ל משכיבן הכומר משכנן או מכרן או נתנן לישראל ולקמן צ"ל וכיון שכיבן העובד כוכבים לצורך עצמו דמכרן וכו' אין לך ביטול גדול מזה שהרי מוכח שלא כיבן להדליקן עוד הפעם לפני ע"ז אלא לצורך עצמו כדי למשכנן או למכרן או ליתנם לישראל כמו שעשה והכיבוי הוא ביטול. סי' ב גמ' וכי מאחר שלא חסרה במאי בטלה: מפני מה אינו מבטלה אמרו להן: אמרו להן הם א"כ: אמרו להם אף אנו: סי' ה אבל אם לא כוון למדידה אסור כהושיט בו ידו. ה"פ והא קנגע ביין שבנטלא שהוא מלא על כל גדותיו (כן איתא בתוס'): ומחמת שראו כתוב בדיקלא לאיתויי לוליבא חשבו לומר. פ"ח ד"ה דיין שבגיגית השמיט תיבת שבגיגית נ"ב גם הב"ח מוחקו. ד"ה וה"ג רב אלפס וכ"כ הר"נ ובס' הרי"ף שבידינו גורס כגי' רש"י נ"ב וכבר הקיפו שם ברישא דלולבא מפני עדותו של הר"נ. סי' יט הלכך נראה לר"ת דמיירי רישא במפתח וחותם. ת"ר אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של עובד כוכבים ומלאהו יין. ור"ת אסר לדרוך עם העובד כוכבים לפי משנה אחרונה אפילו גת פקוקה ומליאה. פ"ח ד"ה חמרא דישראל וגי' רי"ף דישראל ועובד כוכבים נ"ב לפנינו ליתא כאן ברי"ף ועובד כוכבים רק לקמן דף ע דאיתא התם ההוא חמרא דישראל דהוה יתיב בביתא מובא ברא"ש פ"ה סי' טו: פרק חמישי

סי' ה ואין מפקידין אצלו דחיישינן לחלופי נ"ב לחלופי פי' הר"נ כתבתי על הגליון בגמ'. סי' יט דבפומבדיתא שכיחי גנבי ורמאי נ"ב פום בדיתא פיהם דיבר שוא (סימן). פ"ח ד"ה ועובד כוכבים מסובין ה"ל למינקט ועובד כוכבים כמו ברישא נ"ב כפי שמעתיק בד"ה לשון הרא"ש אינם מובנים דבריו אבל באמת הלא איתא ברא"ש ועובדי כוכבים וכצ"ל בפ"ח ועובדי כוכבים. סי' כג לדידך מזבנינא לה וקנה ממנו. הגה"ה ד"ה משפך אפילו דרך בה עובד כוכבים אין צריך ניגוב אלא בהדחה בעלמא סגי. ומפתח האוצר מצאו במקומו. ד"ה פרש"י לענין עירוב מקואות ואף לר' יהודה לא מהני אלא מכח גוד אחית: פח ד"ה למאן דמתני לה אמתני' סה"ד והתוספות לא כתבו לזו הקושיא נ"ב ואפשר לומר דמה שכתבו דא"כ ה"ל לפרש פי' דא"כ פירוש ר"י בעצמו דלא כרבין ורשב"י וה"ל לפרש ביתר ביאור: סימן לה פ"ח ד"ה דלאו כזביני כיון שחזר ופדאו נ"ב ע' מהרש"א תוס' ד"ה אי משום דף עה ע"ב: סליקא לה מסכת ע"ז: מסכת מנחות פסקי תוספות

קי"ח פר"ת המאחרין בשבת אחר סעודה שלישית או מאחרין עד חשיכה (נ"ב פי' בערב שבת) וקורין ומתפללין עד סה"ד נ"ב אינו מראה מקומו בתוס' וגם אין שם באותו עמוד דברי ר"ת הללו בתוס' ונ"ל להסמיך על דברי תוס' ד"ה ר' יעקב אומר וכו' כי שם איתא בגמ' ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה ר' יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכ"א עד זמן שינה וכתבו תוס' על זה ר' יעקב וחכמים ס"ל דלילה זמן תפלין ש"מ דס"ל לתוס' שמששקעה החמה הוי לילה וקשה להו לבעלי תוס' על ר' יעקב וחכמים דלמה פליגי על ת"ק הלא הת"ק אומר מניחן עד הלילה ואיך מאחרין המה יותר ע"כ מפרשי תוס' דר' יעקב וחכמים ס"ל דאפילו לילה ממש זמן תפלין ואפילו כל הלילה זמן תפלין אלא חיישינן שמא יישן בהם וע"ז היה לפני הפסקי תוס' דברי ר"ת שמביא כיון דלדברי הכל שקיעת החמה הוא לילה וי"ב שעות היום יחשב מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ומשקיעת החמה עד צאת הכוכבים הוא ערך שעה משעות זמניות והוא אחד מי"ב שעות זמניות שביום ופלג המנחה הוא עוד שעה ורביע קודם השקיעה לר"ת ע"כ פר"ת שמתחלת שעה י"א זמן ערבית וכן כתבו תוס' בשם ר"ת ריש ברכות דף ב ד"ה מאימתי דזמן תפלת מנחה עד פלג מנחה ומיד כשיכלה זמן המנחה הוא זמן ערבית: רא"ש הלכות ציצית סי' יב אמר רב הונא ארבע בתוך שלש ומשולשת ארבע ורבי יהודה אמר שלש בתוך ג ומשולשת ג': מסכת בכורות פרק רביעי

מעדני יו"ט ד"ה דקתני מפני המשתנין ואי טעמא דר"מ משום קנסא ה"ל למיתני: פרק שמיני

רא"ש סי' ב ומר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר: מסכת חולין פרק ראשון

רא"ש סי' יד מעדני יום טוב ד"ה דאינו מומחין לא שכיח דנהי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מ"מ מיעוטא דאין מומחין שכיח טובא. דבדי חמודות ד"ה ואי לא בדיק הסכין כו' ואם לא עשאן פסול אפי' דיעבד ומדקאמרי דאי לא עשאם משמע דהבדיקה. רא"ש סי' כד מעדני יום טוב ד"ה ותמיהני למה לא הביא רב אלפס ז"ל הך דרבינא כו' סמוך לסה"ד ולי נראה דמש"ה פסק כלישנא קמא לפי שהוא סתמא דגמרא נ"ב וגם רב אשי סבר כלישנא קמא ע' רש"י ורש"א ורש"ל. סי' כה דברי חמודות ד"ה השוחט מן הצדדים שחיטתו כשרה שמא תשבר מפרקת קודם שחיטת הסימנים נ"ב וגם איכא צער בעלי חיים: פרק שני

רא"ש סי' י דברי חמודות ד"ה פסולה דיותר יש לתלות ולומר דנשמטה מחיי העוף ע"י שאנסה עצמה. סי' יא מעיו"ט ד"ה וממתין לה עד שתצא נפשה בפ"ג דביצה סי' ד לענין בהמה מסוכנת: פרק שלישי

מעיו"ט סי' ג ד"ה לספק דרוסה דאף ודאי דרוסה יש לו בדיקה. סי' יא מעיו"ט ד"ה חייתא דמתנח כו' סמוך לסה"ד לפי שסובר דסימנא דרשב"נ לאו להכי אתא למיתב סימנא אלא דהלכתא כלישנא בתרא וכדפרישית: סי' טז ברא"ש וה"מ מגואי אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא: סי' כב דברי חמודות ד"ה אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה שאם כל גג האומה מהשלמת האונות ולמעלה דבוק בשדרה כו': סי' לב דברי חמודות ד"ה והר"ר יונה ז"ל כתב דברובו אבל הר"נ פי' ג"כ לעיל ברובו לא מתסר אא"כ ניקב רובו: סי' לד דברי חמודות ד"ה קורט דם כיון שהעלתה חלודה יש הוכחה דזה ימים עברה שני הצדדים: א"נ האי חלודה אם נמצאת סביבות פי הנקב: סי' לט מעיו"ט ד"ה אינו דורס עיין בד"ח סוף סעיף רטו: סי' מב ד"ח ד"ה ניטל לחי התחתון והלשון אצל המפצל של לחי התחתון רחוק הרבה מתוך הצואר שבתוכו הסימנים: ד"ה עד דמיעכול עכולי אמנם אם מצאה שמוטה לאחר שחיטה ואין ידוע אם בשעת שחיטה או לאחר שחיטה כשרה דודאי בשעה מועטת: סי' מו ד"ה בידי שמים והכי קי"ל ע"כ נ"ב ע' לחם משנה פ"ח הל' ט: סי' מט רא"ש ירוקין פסולין. ויש לברר ספיקא זו מהא דאמר ריב"ל כבד שהוריקה: ורואין אנו אותם שלא נשתנו ומאחר ששלטה: סי' ד"ח ד"ה שמוטת ירך בבהמה טריפה ומכיון שלא הזכירו חכמים פיסול דשף מדוכתיה ואיעכול