דבש תמר - ב (רא"ש ) ס

גי' ההגה"ה במשנה ר' יהושע אומר זכין לגדול ואין זכין לקטן היפך מר"א נמצא לפי גי' זו שפיר קאמר אבל זאת הסוגיא משמע דליכא מ"ד דזכין לשניהם בין לגדול בין לקטן כי לר"א ולקטן זכין ולגדול לא ולר' יהושע לגדול זכין ולקטן לא (מצאתי): שם ברא"ש לא תבעי לך דודאי קנה כי תיבעי לך אליבא דרבנן: סי' מ' ואע"ג דאין הלכה כר' עקיבא אלא מחבירו ולא כנגד רבים נראה הכא: פרק עשירי

סי' ב אפילו יש עדים שלא נוסף דבר זיוף נ"ב הוא לשון השב"ם והפ"ח הבין דבריו דקאי על מקום שני השיטין ובא בדחוקים אבל המ"מ לא כן הבין דבריו אלא מפרש דקאי על מאי דכתב למעלה וז"ל מלוה ולוה פ' כז הל' ד וכתבו המפרשים שאפילו באו עדים והעידו על מה שכתב למעלה ולא נוסף בו כלום אפ"ה פסול וכו' וכן כוונת הרא"ש וע' ב"י שמביא כ"כ המ"מ וביותר קשה על פי' פ"ח שהרי הרא"ש פסק לקמן שדוקא בא לפני ב"ד בלא מילוי אבל אם מילאהו קודם שבא לפני ב"ד כשר: סי' ג סמוך לסה"ד רב יצחק בן אלעזר אמר סי' כט מט זמנין דמזבן: מפיק לי לשטרא ואמר הדר זבינתה מינך: ומכשרינן שטרי מאוחרין נ"ב בכאן צ"ל הכוכב להגה"ה ד"ה ואי מפיק: סי' לב אמר רבא האי מאן דנקט שטרא בר מאה זוזי ואמר שויא ניהלי תרי בני חמשין חמשין לא משוינן ליה מ"ט עבדי רבנן: סליקא לה מסכת בבא בתרא בעזרת קמא ובתרא: מסכת סנהדרין פרק ראשון

ע"ב שורה ה אלא בתוך מחנה ישראל הורו נ"ב אין פירושו בתוך מחנה ישראל דהא במחנה שכינה היו מקריבים אש זרה אלא פירושו בתוך שלשה פרסאות היו כמחנה ישראל סי' ז גרסינן בע"ז רבים חללים הפילה נ"ב דדריש הפילה לשון נפל שלא מלאו חדשיו ועצומים כל כו' דדריש ועצומים שעוצם עצמו מלידון ולהורות (רש"י): סי' ח סמוך לסה"ד שנאמר אל תדכא עני בשער נ"ב פי' בשער הוא שער של ב"ד (ח"א): סי' ט וכי בבוקר דנין וכל היום אין דנין נ"ב שלא יראה כסותרין דלעיל מביא מאמר רב ששת שיושבין בדין עד זמן סעודה וכאן מביא דרש ר' יאשיה וכי בבוקר דנין וכל היום אין דנין מוכח דהא דקאמר רב ששת עד מתי יושבין בדין הוא שלא ילכו ממקום הועד אי איכא מאן דאית ליה דינא ליעול הוא עד סעודה היינו עד שעה ששית ואחר הסעודה אם יהיו נדרשים מבעל דין יתאספו כר' יאשיה שכל היום דנין וכן מסקנת הפוסקים: שם ולערבי של ציון נ"ב שלציון תיבה אחת והוא שם מקום סי' י ד"ה גרסינן. אמר ר' שמעון בן לקיש כל המעמיד דיין שאין הגון כאלו נטע אשירה בישראל שנאמר: פרק שלישי

פ"ח אות [ב] עיקר דבריו של גאון: אות [ג] המקחות נ"ב לפנינו בפתח: [ה] ה"ג להכחיש העד העד ואותו [ח] סה"ד והוא בפרק המניח נ"ב מקור מקומו הוא כמצוין בפנים בפרק איזהו נשך ובהמניח מובא לענין קנסו גופן אטו שבחן: [ל] דדוחק וכו' סה"ד דלא נחשדו ישראל על הזכור נ"ב ובפרט דהכא מיירי בנשכב ודאי אין יצרו תקפו כלל: רא"ש סי' יד לא כהא דאיכרי דרב זביד חד גנב כיפא נ"ב בגמ' ואיתא חד גנב קבא והיינו קב: פ"ח [צ] דאי ע"י חיוב מאי האי פו דקאמר או יתחייב שבועה וכו': סי' כד הגה"ה העדים שאמרו סה"ד לא ידענא מה אדון ביה נ"ב ובכתובות דף פה אמר רב פפא כגון אבא מרי ברי דקים לי בגוויה מרענא שטרא אפומיה ולא אחייב בשבועה לבעל השטר ש"מ דקרוב לדיין פסול לעדות: פ"ח [צ] רבא כד הוה חמי כו' אלא אינון יימרון את לא תימר וכתבו הטור ח"מ מ"מ אין טעם בדבר למה השמיט רבינו להא נ"ב ואנכי איש בער שפל אנשים עני בדעת זחלתי ואירא להשמיע קול איסתרי בלגינא כי בכתובות תלמודן דף פה איתא א"ל רבא לרב פפא אע"ג דאיכא מר עד אחד לאו כלום הוא הרי רבא דיינא לא המתין על הנטען אלא הוא טען בעדו שעד אחד לאו כלום הוא: פרק רביעי

סי' ה רב חסדא אמר לא קשיא כאן שלא נשא ונתן ביד כאן שנשא ונתן ביד נ"ב בגמ' הגי' בהיפך כאן שנשא כאן שלא נשא ולכאורה נראה גי' הרא"ש נכון כי מהראוי להקדים במאי דמוקים מתני' דידן וגם היא שנויה בישועות למתני' דמביא לאתקפתא מבכורות שאינה עתה משלנו ושנויה בחכמה ורשמתי על גליון רי"ף מזה כ"כ סעד לגי' רש"י ופירושו במאמר ר' יוסף אשר כאן במומחה יותר נכון לומר דקאי על משנתנו מטעמים הנ"ל ומ"מ רב חסדא הדין ענין דמקדים נשא כגי' הגמ' והרי"ף כאן שנטל ונתן ביד דמקדים מאי דמוקים מתני' דבכורות כי האי אוקימתא לאו דיליה כי כבר מוקים שם בבכורות אמר רב אילעי אמר רב כגון שנשא ונתן ביד ע"כ מאי דידוע ומקויים כבר מקדים וממילא מתניתין דהכא כשלא נשא ונתן: פרק ששי

פ"ח אות [א] ד"ה וסקלוהו אע"ג דבגמ' וברי"ף גרס הכא נ"ב בספרי' שלנו גמ' רי"ף ורא"ש שוים סליק רבינו אשר ממסכ' סנהדרין: מסכת מכות פרק ראשון

סימן א גמ' כיצד שמין והוא מצפה שמא תמות בחייו ויירשנה ואם באו למכור לאחרים נ"ב ברא"ש נעתק דברי, רש"י שלא בדיוק ודברי רש"י באשר הוא שם סובלים לפרש דבריו כמו שכתבתי שם על הגליון כדי לתרץ קושית הפ"ח כי רבה היא סי' יא קרוב לסופו ירושלמי כתב כל נכסיו לשני בני אדם נ"ב כן הוא ברי"ף: פרק שלישי

סי' ה השורט שריטה אחת מחוי רב ששת בי פירקי דרישא: וחייב על הזקן שתים מכאן ושתים מכאן מחוי רב ששת בי פירקי דדיקנא כצ"ל כמו ברי"ף: סי' ו הכותב כתובת קעקע קיעקע ולא כתב כתב ולא קיעקע במשניות ובמשנה בגמ' איתא להיפך כתב ולא קיעקע קיעקע ולא כתב והרא"ש הולך אחר גי' הרי"ף ר' שמעון בן יהודה משום ר"ש אומר כצ"ל וכן איתא במשניות ובמשנה בגמ' קי ברי"ף (ופשוט נשתבש ברא"ש) סליק: מסכת שבועות פרק ראשון

סימן יג תנו רבנן האדם בשבועה והא דתנן בפרק שני דנדרים (דף כז): נודרים להרגין ולחרמין: פ"ח ד"ה אם הידוע לאדם ומסיק ב"י סי' רל"ו דלפרש"י לענין חיוב: פרק רביעי

סימן יב כי אתו לקמיה דרבא בר רב הונא אמר שלוף פוזמקך