דבש תמר - ב (רא"ש ) נט

ונ"ב גי' הרי"ף: סי' כו הכל לכריא דפתיא שהוא תיקון רחובה של עיר נ"ב לשון הרי"ף ורש"י לא פי' כן: סי' לד פ"ת ד"ה ואע"ג שאין ראיה לדבר ואין נראה פי' רש"י נ"ב והנ"י פי' כרש"י: סי' מ"ב אבל הכא רב הונא דלא ידע פלוגתייהו נ"ב דאי הוה שמיע ליה הל"ל הלכה כרשב"א ולא הו"ל למעבדה מימרא באנפי נפשיה נ"י): סי' מו כנגד הבינונית שתפול לו מצד אחר כדי שיטול: פרק שני

סי' יד תנן החלונות מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ארבע אמות ותאנא מלמטן שלא יעמוד ויראה נ"ב כן הוא ברי"ף: פרק שלישי

סי' ז והוה ליה סהדי דההוא דזבנא ליה דר ביה חד יומא אמר ליה והא אית לי סהדי נ"ב מדברי הרא"ש הלאה נראה בעליל דלא גריס א"ל פלניא גזלנא הוא אך טוען המערער והא אית לי סהדי וכו' וכן כתב חא"ש אשר גי' הנ"י כגי' הרא"ש דלא א"ל פג"ה: סי' כג לאורתא כתבה למר עוקבא בר חמא סי' כז סמוך לסה"ד אמר רבא הלכתא אין מחזיקין סי' לא והראב"ד ז"ל כתב נ"ב דיבר בפ"ע ע"כ דיבר ממחאה ועתה מדבר מהודאה: והרמב"ן ז"ל הביא ראיה נ"ב לא קאי על הרמב"ן דלעיל דשם גבי מחאה וכאן אמר דהרמב"ן מביא ראיה דהודאה בפני עד אחד ואמר אתה עד הודאה היא ופליג על הראב"ד: סי' לה מתני' שמכרת לי שנתת לי במתנה הרי זו חזקה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא מחמת ירושה אין צריך טענה ונ"ב כן הוא במשנה: סי' מז והלא אם לא יאות הלוקח בטליתו של ראובן נ"ב כשיאמר הלוקח לא על בגד זה נתתי מעותי או ימצא בו מום ויבטל המקח (סמ"ע): סי' נד פ"ח ד"ה שהרי חצר שאולה ושכורה קני לה והטור אה"ע ר"ס קל"ט: סי' נ"ט הבו ליה כי היכי דדרי טונא דשבישתא והדר: סי' ס"ט סמוך לסוף הדיבור ואזיל איהו וההוא מן השוק: סי' ע"ב פ"ח ד"ה אך יכול לבנות תחתיו וכבר תמה כן הטור סי' קנג למה לא הביאה נ"ב ע' בט"ז שם ס"ח שמתרץ את הרא"ש סי' ע"ז ר' אמי הוה ליה זיזא דהוה נפיק למבואה וההוא גברא נמי הוה ליה זיזא דהוה מפיק לרה"ר: פרק רביעי

סי' א ורב יוסף אמר ברקא חלילא נ"ב הרא"ש הולך אחר גי' הרי"ף וכן בערוך הגי' ברקא: פ"ח ד"ה אלא מתניתין דחלון המצרי כו' סה"ד ולצורי יש לו חזקה נ"ב והרשב"ם מדייק מדמסיים הפיסקא וכו' ש"מ דמהדר אסיפא דאי מהדר אחלון המצרי וכו' ל"ל: סי' י"א גמ' ים טלפחיא עד סה"ד ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו כולן מכורין אתו לקמיה דרב יוסף אמר להו תנינא בית הבד נ"ב הוא גי' הרי"ף: פרק חמישי

סימן א סה"ד ולית הלכתא כוותייהו: סי' ב אי משיך לה כל דהו אזלא ממילא וכן בעלי חיים ולהכי אין משיכה כל דהו דידהו חשיב משיכה ולא מהני בה (ש"ג): אבל בשאר מטלטלין שמשיכתם מכח אדם המושכן משיכה כל דהו דידהו חשיב משיכה (ש"ג): סי' ד' ומה שהקשה ר"ת על פי' רשב"ם האם מצות הן: והימנה רב נחמן וא"ל רבא כמאן כרבי דאמר אותיות נקנות במסירה א"ל שאני הכא משום דאי בעי קלתיה: סי' ה' המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ואי טעין המוכר ואומר לא ימצא: סי' כד פ"ח ד"ה וקנה ומיתנא שלה י"ב טפחים. לכן נראה כפי' הטור נ"ב וכמוני איש בער לא ידע פי' הטור מה לי לאורך המיתנא ואף אם שם מיתנא הלא אורך הנפש מפסיק בין הקנה לתקרת המית ואם אורך הנפש בלבד ג' טפחים הלא די רווחא לקנה להגביה א"ע שלשה טפחים עד התקרה ובב"י אינו מביא רק אורך הקנה שצריך שיהיה ארכו י"ב טפחים והמיתנא י"ב וע"ז כתב דנראין דברי הטור ובש"ע מעתיק לשון הרמב"ם צריך להיות חוטי המאזנים שאוחז השוקל בידו תלוי באויר ג' טפחים ומאורך החוט אינו כותב ומיירי שהמאזנים קשורים בחוט אך שיהיה מן החוט עד הקנה אויר ג' טפחים: פרק ששי

סי' ט דלמא הא דפליגי רבנן ואמרי הכא ביתר מכדי מדתו שנ"ב משום דאיירי בדרווקא: פרק שביעי

סי' א והלכתא כרב הונא דתניא כוותיה פיחת שתות או הותיר שתות הר"י הו"א כשום הדיינין והגיע"ו נ"ב המלחמת מוחק ברי"ף הרי הוא גם גורס הגיעו: פרק שמיני

סי' יא הגה"ה ד"ה ומלוה וגם הבעל יורשה אפילו משכנו בשעת הלואתו (ארץ צבי): שם סוף הסי' הנ"ל הגה"ה ד"ה יצא עליהם שטר חוב. בכל מקום עד סה"ד קאי אדלעיל בריש הסי' ורבנן נמי הכתיב פי שנים ההיא למיתב ליה אחד מיצרא (ארץ צבי): סי' כה שלח ליה האומר תטול אשתי כאחד מן הבנים: סי' כט פ"ח ד"ה שהרי חותכה סה"ד ע' מ"ש בזה בפרק אלו טרפות סי' כז נ"ב וניחא ליה שם בפי' תוס' כאן. סי' לט פ"ח ד"ה נקל באשת איש עד סה"ד וכדפרישית נ"ב ע' רש"ל ד"ה נקל בא"א: פרק תשיעי

סי' א הגה"ה ד"ה כתב ריב"ם עד סה"ד ורשב"ם פי' מזונות ופרנסת נשואין וקי"ל כוותיה נ"ב נראה שמפרש שרשב"ם חושב מה שיש לבנות על הבנים בנכסים מרובין והוא אמת וכהלכה שיש לבנות פרנסת נשואין כשינשאו לגוברין אבל הרשב"ם מסיים עד שתיבגרן אין זה זיווג עם פרנסת נשואין וכבר כתבתי אצל דברי הרשב"ם על הגליון בארוכה: סי' ח פ"ח ד"ה ובני איתן עזריה ואלה בני בתיה נ"ב ע' רש"י שם: סי' טז סמוך לסוף ה"ד הדרא בה איהי אפילו כישא: סי' יח ואמר להן דומה לי שיש לי בן ועכשיו שאין לי בן נכסי לפלוני: כמדומה שאשתי מעוברת עכשיו שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני: סי' כה אבל מתנת שכיב מרע למי שאינו יורש ואפילו גר נ"ב כצ"ל וע' תוס' ד"ה כל דאיתא בירושה וע' מ"מ פ"ט הל' ח' זכיה ומתנה: סי' כו שייר קרקע כל שהוא כו' ושמעת מינה דשייר מידי נ"ב פרש"י אפילו כל שהוא אפילו מטלטלי סי' כ"ז עבדו דתנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כל שהוא בכאן צ"ל הציון לפ"ח ד"ה שייר קרקע כל שהוא וכתב הפ"ח ע"ז פירשו הרשב"ם בדף דלעיל קמט ע"ב והקשה עליו רבינו ברפ"ק דגיטין סי' ז ע"ש: סי' ל ואי לא קננהו לוקח ליקנינהו בעל: שם אזל רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסי אזל רב עוקבא לקמיה דרב נחמן אוקמי' בנכסי: שם בפירוש אמר שמואל בין לעצמו בין לאחר נ"ב ע"ז קאי הגה"ה ד"ה אבל בריא: שם אתי אחוי לקמיה דרב נחמן אמרו ליה והא לא משך אמר להו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמי: סי' לא ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים אף על פי שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה מצוה אלא: סי' לב מתני' לא כתב בו ש"מ הוא אומר: סי' לד הגה"ה ד"ה והפעוטות סמוך לסה"ד ושדי קשייתא בביתא דרבא: סי' לו הגה"ה ד"ה וקונין בין לקטן בין לגדול אבל זאת הסוגיא משמע דליכא מאן דאמר דזכין בין לקטן בין לגדול נ"ב