דבש תמר - ב (רא"ש ) ה

הרא"ש מעדני יו"ט דברי חמודות פרק ראשון

מעי"ט אות ה' נ"ל דה"ג וכו' נ"ב וטוב להחזיק בגי' הגמ' דאיכא משמרות ברקיע ואיכא משמרות בארעא: שם אות ש' ותימא וכו' ומ"מ סובר בשלא מפסיק תקנוה כצ"ל: שם אות ת' כרב כו' אגב רהיטא כתב כן נ"ב חלילה לא אגב רהיטא כתב כן ב"ה שהחיינו וקימנו והגיענו שנוספו הגהות הנה יש שם בדף כז הגהה על הגליון בשם ס"א ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות וכן היה לפני בעלי תוס' כמו שעינינו רואות דף כו תוס' ד"ה טעה וא"ת והא אמר רב לקמן כז ע"ב תפלת ערבית רשות וכן באותו עמוד כז: ד"ה הלכה כדברי וד"ה והלכתא כותיה דרב והרא"ש מעתיק כאן כגי' ס"א ותוס' ובפ"ד סי' ז' מעתיק הגי' שלפנינו גם מה שכותב המעי"ט בסעיף א' תמיהא אין שום תמיה בעינינו אשר בהגהה הנ"ל לנוכח יביטו שמסיים ע' יומא פז: ששם מקשה הגמ' והא אמר רב הלכה כדברי האומר רשות והמסורת שם מראה מקומו ברכות ד' כז: הרי דהאי גי' ס"א עיקר

מעי"ט סימן ו' בראש אות ה' בסה"ד ובש"ג שם כתב משם תוס' הריב"ם כדי וכו' נ"ב ע"ש יותר משהעתיק כאן מה ראו על ככה שלא יפשע מלאמרו ונובעים דבריו מפסיקתא פ' ואתחנן

רא"ש סי' ז' אמר רבא לרפרם בר פתא לימא לן מר מהני מילי מעליותא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא כצ"ל ונ"ב ומה שכתב בספרים דאמרת לן הוא ט"ס כי למה יבקש שיאמר לו מה שכבר אמר לו וגם בגמ' ליתא

שם בדברי חמודות סעיף ל' ד"ה לא מצלינא כו' וכמו דגם אם אין כו' אינו ענין בפ"ע כצ"ל

רא"ש סי' ט' ד"ה ר"ג אומר וכו' תניא רשב"י אומר פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה כו' ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה נ"ב ברי"ף איתא הגי' הכא אחת של לילה ואחת של יום ובברייתא רשב"י בשם ר"ע כגירסת הספרים ושפיר כי הכא קאמר שתי פעמים בלילה ומסיק לעולם לילה מקדים ק"ש של לילה דהוי לא זו שיוצא בו ק"ש של לילה אף זו שיוצא גם ק"ש של יום ובאידך ברייתא קאמר שתי פעמים ביום ומסיק לעולם יממא הוא מקדים ק"ש של יום לא זו שיוצא בו ק"ש של יום אף זו שיוצא בו גם ק"ש של לילה: שם ברא"ש וכן משמע מדקבע מלתיה דר"ז בתר ברייתא דרשב"י משום ר"ע כצ"ל

רא"ש סי' י' מעי"ט סעיף ט' ד"ה עד שלש שעות וכו' ואין זה שני חומשים כי כל חומש רט"ז חלקים (נ"ב י"ב מינוט) הרי שני חומשים תל"ב חלקים (נ"ב כ"ד מינוט)

מעי"ט סעיף ח' וכן פרש"י נ"ב ע' מה שכתבתי פי' על דברי רש"י במקומו והוא כפי' רא"ש ולא כר"ח: שם סעיף ח' ד"ה שנאמר ממעמקים כו' אך ברי"ף ורמב"ם ליתא כצ"ל ונ"ב גם בתוספתא ליתא

הגה"ה שם ד"ה בשבת אין צריך עד סה"ד מא"ז א"ז מביא זאת בשם ר"ת

דברי חמודות סעיף נ"ז ד"ה ולא ע"ג מקום גבוה כו' וכן אם היה מוקף מחיצות אע"ג שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות מותר להתפלל בו מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו כצ"ל

שם תפארת שמואל ציון א' או כ"ד ד"ה ולא נהירא לחלק מסברא ולא אשתמע כהאי חילוק לא בתלמוד ולא בגאונים כצ"ל נ"ב וכבר כתבתי לעיל שא"ז מביאו בשם ר"ת. שם בתפארת שמואל הנ"ל ועוד מאחר דאמר בסמוך (נ"ב בירושלמי מביאו הטור): כל מי שאינו סומך למה הוא דומה כצ"ל. עוד אם בת"ש אות ב' או כ"ה ד"ה וכתב הטור כו' אלא בדמטי אי נמי מוקי לדרב כו' כצ"ל

מעי"ט שם אות ע' ד"ה כאדם שקורא בתורה כו' וצ"ל שלא היה גירסתן בגמ' כגירסא דידן נ"ב וכן בספרים שלנו ליתא להא אפילו שלא בשעת ק"ש רק תוס' מפרשי הכי

ברא"ש סי' י"א מעי"ט אווא ת' ד"ה כדאי היית כו' פי' הרב ברטנורא נ"ב הוא פי' הרמב"ם

בהגהה סוף סימן י"ג ד"ה בדלא מטא כו' ודיולג ואומר הילולים נ"ב חי' אומר תהלה ודוד ארוממך ודולג הללו נפשי והללויה כי טוב ואומר הילולים הללו את ה' מן השמים שכולו הילולים ודולג שירו לה' שיר חדש ואומר הללו אל בקדשו שגם כן כולו הילולים והוא קודם להללו את ה' מן השמים כשאין פנאי לומר שניהם

רא"ש סי' י"ד ד"ה לחתום כו' ומשני דלא קבעי אינשי סעודתייהו עלוי כצ"ל נ"ב וכן אימא שם בגמ' פי' שיהיה במקום פת אבל לשתות ודאי קבעי עלויה

רא"ש סי' ט"ז ד"ה ואמר רבה בר חיננא כו' דאמרינן בירושלמי דתענית נ"ב העתקתי לשון הירושלמי שלהי העמוד בגמ' ע"ש כי נחוץ לראותו

בד"ח שם אות צ"א ד"ה והלכתא כו' כגירסת הרי"ף שכתבתי במעי"ט דגרס כל ימות השנה כו' האל המשפט כצ"ל נ"ב וכן הוא ברי"ף: פרק שני

רא"ש סי' א' מעי"ט אות א' זמן הקריאה ס"א זמן המקרא נ"ב כן הוא ברי"ף: