דבש תמר - ב (רא"ש ) נח

כ"ד גמ' ת"ר אין משרבטין את הבהמה נ"ב ברי"ף איתא לא את האדם ולא את הבהמה ע"כ נראה שכ"כ צ"ל בהרא"ש כי הרא"ש הולך אחר לשון הרי"ף וברמב"ם מכירה י"ח ג אין משרבטין את האדם במים של חזרין וכיוצא כדי שיתפח ויראו פניו שמינים וכתב המגיד ולשון הגמ' ובה"ל אין משרבטין לא את האדם ולא את הבהמה: פ"ח ד"ה אפילו למחצה לשליש ולרביע ול"נ שיש לפרש אפילו למחצה שלא יהי' בו רק מחצי' יין ואפילו שלא יהיה רק שליש ורביע יין הכל: פרק חמישי

רא"ש סי' ז אבל לשלומי זוזי לא אמר ר' ינאי נ"ב ונראה קצת ראיה לסברא זו שאין שוין פירות אחרינא להדמים לעיל באוקימתא דאביי אי אית ליה חמרא ללוה דיהיב ליה בלי דינרין פירי הוא דשקל מיני' וכו' דש"מ טעמא דיין אין לו זוזא הוא דאסור אבל יין שרי (מהר"מ שי"ף) ת"ש ד"ה אין לו אסור פירוש וכו' פי' אין לו לא מעות ולא חיטים וכו' ר"ל שאין לו נ"ב גם המהר"ם שי"ף פי' כן: פ"ח ד"ה ואין ב"ד נזקקים לגבות לו חובו בד"א כשפורע לו לבסוף המנה במעות: סה"ד כדי להוציא מידו כל המאה אלא יכול ליתן לו תשעים (מהרל"ח שם): ד"ה רב אלפס ז"ל לא הביא טרשא דר"נ וליתא לדרב פפא משמע נ"ב ואנכי לעצמי בלמדי הרי"ף היה זאת לי לראי' שהרי"ף אינו מביא טרשא דרב נחמן ע"כ לא מסיים ביה ולא מזכירו כלל לא להלכתא ולא בליתא: רא"ש סי' כ"ט הגהת אשר"י אבל אי הוו זכוותיה בידיה אע"ג דקנו מיניה בבית דין חשיב לא הוו בטילי אפילו נפיק כתב נ"ב פי' אפילו נתן שטר על זה שיבטלו זכוותי' מ"מ לא הוו בטילי דהוא אסמכתא פי' מפני שאנו יודעין דהוא אסמכתא ואע"ג וכו' מובא בח"מ סי' רז ובטור שם הוא סעי' כג והב"י מראה מקומו על הגהת אשר"י זו ומשם לקחתי פירושו: סי' לה וכתב הראב"ד ז"ל דחשיב אתרא דלא מסלקי: סי' מד אמר ליה קחזינא דכל דבתר דידי נ"ב סא דידיה אתי מר: סי' סה ולכך אמר להן הפיכו בארעא נ"ב מסיים בגמ' "כי היכי דקנו לכו גופא דארעא" ולרבא טעם אחר שמביא הרא"ש ע"כ לא שייך כאן ולכך אמר להו רבא ועומד למחוק האי ולכך: סי' עא סה"ד למאן דזבין זבין ולמאן דלא זבין לא זבין: פרק ששי

סי' ב הגהת אשר"י ואם דבר האבד שע"י גרמתם נעשית אבד: סי' ג ואתי מיטרא בפלגא דליליא ומלאי ארעא מיא (רי"ף): סה"ד דכל לומדי תורה דמי לאוכלסי נ"ב בגמ' איתא אכלושי וכן בערוך ומפרש כפרש"י אבל לאוכלסי פי' אחר וברי"ף נשתבש והעתיקו אוכלסי וכל החונים עליו הלכו אחריו: סי' ו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה מביא (לשון הרמב"ם) נותן לו שכרו משלם השוכר את הפועל להביא קנים ודרקנים לכרם והלך ולא מצא מה מביא נותן לו שכרו משלם: הגה"ה ד"ה וק"ל מ"ש דיכול להביא לו יין אחר כמו הכא: ת"ש ד"ה ואי לא שכיח. כדאיתא בהגהת מיימוני בשם רבינו שמעון בשאלות ותשובות: ע"ש נ"ב עיינתי שם ומצאתי כדבריו והוא בסי' ל אבל בסי' שאחר זה שמעתיק דוקא היכא דאניס דחלה חצי הזמן האי דוקא אין שם והוא מרבינו מאיר ויכול להיות שסובר כהרמב"ם: סה"ד וכנ"ל הלכה למעשה כמו שהוכחתי מפי בעל החלום עכ"ל ודוק: סי' יב סה"ד אשה רוכב עליו איש ואשה בין קטנה בין גדולה ואפי' היא מעוברת ומניקה נ"ב כן איתא ברי"ף ורמב"ם: סי' טז פ"ח ד"ה לא ש"ח ולא ש"ש סה"ד אפילו באומר הנח לפניך כך נ"ל: פרק שביעי

סי' ב אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו: סימן ג סמוך לסה"ד היה משמר ארבע וחמשה מקשאות נ"ב פי' של ד' וה' בעלי בתים. סוף סי' יז הגה"ה צ"ע אם שייך בשוכר או בש"ש לומר כן נ"ב מדמקשי תוס' דף נח ד"ה א"ר יוחנן מן מתנה ש"ח דלא בעי קנין אש"ש למה בעי קנין ש"מ שוים הם: פרק שמיני

פ"ח ד"ה דאמר רבה גרסינן רב עיליש גברא רבה הוא: ד"ה וגבי בעל בנכסי אשתו לא נ"מ מידי אכל הא קא קשיא לי עד סוף הקושיא שתוכל למסור לבעל נ"ב ולענ"ד אינני מבין קושיתו דכל דמפקיד כו' שייך רק כשאשה תחת בעלה שייך לומר כל המפקיד על דעת אשתו ולאשה על דעת בעלה מפקיד אבל בשעה דאגרה היא הפרה פנויה היתה ובשעה דאוגיר לה לא היה לה בעל ואדרבא איפכא מסתברא שאם היה המשכיר יודע שתנשא לאיש ויהיה דינו עם בעלה לא היה משכיר לה כלל כי מי יודע אותו האיש אשר תנשא לו ואולי יהי' אדם רע פגע רע בעל דין קשה: ד"ה אדם בשור ולא הוה כההיא דפרק החובל נ"ב דף פד כי שם פירושו אדם שהוזק ע"י שור: סי' יז אמר רבא הני שקולאי: פ"ח ד"ה ולא ידעתי לפרשה הכוונה שיש להם לשלם לו חבית יין לפיכך כל שמשלמין: בא"ד היו נפטרין כל הימים ביין: סימן כה לא עלתה על דעתו שימות ברעב ר' זעירא ור' אילא תרווייהו אמרין מ"מ ונ"ב כן מעתיק הנ"י: סי' כט הגה"ה ד"ה ואויר שאין סופו לנוח והשתא דאמר רב יהודה אמר רב אסור לזכות: סי' ל אמר אי הוה יתיבנא התם נ"ב בגמ' הגי' אי הואי התם הוה יהיבנא לי' כוליה וברי"ף הגי' אי הואי אנא התם הוה יהיבנא ליה כולי' והטיב בהם גי' הרי"ף וגי' שברא"ש אינו נכון כלל ודוק. פ"ח ד"ה מ"ט משום דתפיס גבי תקפו כהן אלא טעמא דמדלא: סי' לד גבי ההוא דאמר ליה ארעתי דבי חייא מזבנינן לך דמיעוט ארעתי שתים: פרק תשיעי

סי' כד פ"ח יהיב המצרן זוזי ללוקח נ"ב כל עין רואה שדברי הפ"ח מצוין להרא"ש בשיבוש כי דבריו קאי על מה שכתב הרא"ש גם המצרן לא יתן המעות עד אותו הזמן ע"ז כתב הפ"ח והיינו כשאין המוכר מקפיד וכו' וכן בבית יוסף מביא ע"ז דברי הרמב"ן והרשב"א ע"ש ולא בסוף הסימן אלא בתחלת הלכות מצרנות סעיף י"ג בטור: סי' כ"ח זבין מעובד כוכבים וזבן לעובד כוכבים: סי' לו הכא אית ליה נ"ב זו לשון רי"ף אבל בגמ' הגי' הכא איכא: סי' מ"ב מתני' המקבל שדה מחבירו לז' שנים נ"ב זו היא גי' הרי"ף אבל לפנינו במשנה בגמ' וכן במשניות איפכא מיתנייא לשבוע טרם לשבע שנים: פ"ח ד"ה נ"ל דה"ג נ"ב וכן מגיה הגר"א ז"ל ע"ש: פרק תשיעי שיבשו מדפיסי ווילנא וצ"ל פרק עשירי

סי' ב ונעקר הפרסק ממקומו נ"ב כן מעתיק הרי"ף וטור: סליקה לה מסכת בבא מציעא בעזרת חונן דעה: מסכת בבא בתרא פרק ראשון

סי' ג פ"ח ד"ה אפילו לא אמר לך חזק וקני אלא רב אשי לא שמעי' לרבי יוחנן נ"ב וגם הנ"י מביא כן: סי' ט' וסרב על צווי ב"ד נ"ב לולא דבריו ז"ל נלע"ד שגם רש"י כוון לכך כמו שמסיים בסה"ד אלא היה צועק עליו בב"ד: סי' י א"ר נחמן בי כוי לא הוה חזקה תיבת נחמן מצוין