דבש תמר - ב (רא"ש ) נז

מיירי באופן ראשון שלא ישן דפטור אם דין כצ"ל. ע"ג דין כל גניבה שהיא לדעת בעלים אפילו מנין פוטר כצ"ל. סי' נו שורה יח או נ"ל לפרש דה"ג נ"ב אשתמיטתיה להמחבר כי הוא פי' הרא"ש. שורה כד אבל היכא כצ"ל. שם ואח"כ כשנתן את הצאן ומנאן וידעו כצ"ל. ע"ד סי' נז בגמ' דף קיח. שורה ד והן עצמן עושות ומוכרות. שורה ו לפי שמקום גידול עגלים הוא כצ"ל. שורה יג אבל לוקחין מהן תפורין

דף קיט ע"א סי' נח בגמ' דף קיט. שורה י מותר ליהנות ממנו. ע"ג שורה י כדי שלא יצא הערב מן הקנה לכאן ולכאן ולא נירין כצ"ל. סי' סא שורה ג ולא מחט וחוץ למחט כצ"ל: סליקא מסכת בבא קמא בעזר קמא ובתרא: מסכת בבא מציעא פרק ראשון

סימן א שלא לבא לידי רמאות נ"ב ע' נ"י

דף קכא שאם יראה לדיין שהנתבע טוען נ"ב מזכיר הנתבע מפני שעליו רמי שבועה ונפטר. סי' יג תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דר' אבהו שנים אדוקין בטלית. סי' יד אע"פ שהטלית ביד אחר קני. תפארת שמואל (ד) הוי ליה לרב נחמן לאשמועינן דלא מהני תפיסה. ומוכח מר"נ דמקרקע אפילו בטענת ברי מהני נ"ב פי' מאי דמעמיד קרקע בחזקת בעלים מהני אפילו נגד תופס בטענת ברי דלא הוי תפיסה. לענ"ד היה דברי ת"ש סגור בעדי ובהא פירושא ובתיקון התיבה במקום דהוי שצ"ל דלא באתי שעריו ומגמתי לזכות לשמוע שדבריו מפולשין כמו שהן לפנינו

רא"ש סי' יט וההוא דשלוח הקן נ"ב ע' יש"ש חולין פ' שלוח הקן סי' ט. פלפולא חריפתא אות [ט] שצ"ל ושמעינן מינה נ"ב ולא קאי על דברי ר"ח כי אין זה שייך לדברי ר"ח רק קאי על דברי רב נחמן ורב חסדא דאמרו התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ושמעינן מינה דבמקום שאינו חב לאחרים קנה. סי' ל פ"ח אות [ר] ומסתמא הוי נ"ב לפנינו בהרא"ש חיתא ומסתמא לא הוי אין מקום לסעיף זה. סי' לט שמואל במאי מוקי לה אי בלוקח מגזלן נ"ב ומאי בע"ח הנגזל. דהיכא דכתב דאיקני ולוה וחזר ולוה נ"ב ולתרוייהו כתב דאיקני וכן משמע לקמן בסמוך וז"ל ופעמים נוטל את כולו כגון שכתב למלוה דאקני ולא כתב ללוקח דאקני. ואידך מפסיד היינו דינא דשבחא והדין דינא דפירי גבי בע"ח. ת"ש אות (ז) דהא קי"ל בסימן קד דחולקין בשוה עד שיגיע. פ"ח אות [צ] וראיתי בב"י ח"מ סי' קד שבתשובת הרשב"א סימן תתקי"ד יש דעה. אות [ג] ד"ה ושבח מבני חרי עד סה"ד נ"ב בער אנכי ולא אדע מה רוצה המחבר להשוות מה שכתב בסמוך דאיירי בדלא מסיק ביה שיעור כל השבח אלא השבח היתר על הוצאה ושפיר קאמר באפותיקי אפילו לא מסיק ביה שיעור שבח כלל אלא שיעור ארעא לבד נוטל השבח היתר על הוצאה מכש"כ כי מסיק שיעור ארעא ושיעור שבחא היתר על הוצאה שנוטל השבח היתר על הוצאה לכאן השתא דמיירי שמסיק ביה שיעור ארעא וכולה שבחא גובה הלוקח כולה שבחא מהמוכר מבני חרי כסברא ראשונה אף בעשאה אפותיקי

דף קכד פ"ח אות [ל] ד"ה ויפו כח היתומים כו' ע' בפ"ק דב"ק סי' יד גבי בע"ח

ע"ב ברא"ש סי' מ"ד ופי' הרמב"ן ז"ל דר"י לא פליג עליה דשמואל דבמקום שכותבין ריעא טענתא דידה נ"ב אין זה הלשון ממש בהרמב"ן במלחמת אך הכוונה אחת. סי' מז דחיישינן דלמא כתב אבוה להאי ואימלך ולא יהבי' ניהלי' ובתר אבוה כתביה הוא לאיניש אחרינא: פ"ח אות [מ] ד"ה או כחד מהני כו'

דף קכה רא"ש סי' מט סה"ד מכרה הכתובה נ"ב ע' תוס' ד"ה שובר בזמנו טורף סה"ד: כמו שתקנו להחזיר ע"י סימנים שאינן מובהקין אפילו את"ל סימנא לאו דאורייתא ת"ש אות [יב] ואגודה דקאמר בגמ' שלשה כרוכים: שם מנין לבד הוי סימן ואי הוי: שם דמיעוט שטרות שתים בודאי כריכות לחוד: פרק שני

ע"ב סי' ב' סמוך לסה"ד ומחרוזות של דגים וחתיכות של בשר יוקרייהו נ"ב פי' כובדן: פ"ח אות [ג] כפירושו של רש"י לקמן ד' כ"ב: פ"ח אות [ז] סה"ד לא גרסינן ומכריז נ"ב ע' מהר"מ שי"ף על תוס' ד"ה כריכות ברשות הרבים דף כ"א וע' תוס' ד"ה ואם נטל דף כ"ה ע"ב: שם אות [ח] ומדמשקל בויו נ"ב לפנינו בלא ו' אך בנ"י איתא בוי"ו: שם אות [ט] מברייתא דלקמן מצא שנים שנים נ"ב והנ"י כתב אגב גררא נקיט מנין נמי: סי' ה ובאתרא דשכיחי צורבא מרבנן דלא מייאש נ"ב לא הבנתי דבריו ועיינתי בטור סי' רס"ב וז"ל ולפיכך המוציא במקום שת"ח מצויין שם כגון בבית המדרש חייב להכריז שלא נתייאשו הבעלים באמרם המוצאו יודע שהוא של ת"ח ומשיבין לו בטביעת עין ונוטל ומכריז שניתי מעט מלשון הטור כדי להשתוות עם לשון הרא"ש להבין לאשורו כ"ז מצא חבית יין בעיר: וישראל סכרו ליה פי' כמו עושי סכר אגמי נפש

דף קכו סי' ח והתוס' פירשו להפך דכובא ל"ל אוגנים אבל צנא אית ליה אוגנים נ"ב פנים חדשות הנני רואה כאן בתוס' לפנינו ליתא כלל דכובא לית ליה אוגנים אבל צנא אית ליה אוגנים ורב זביד אוגנים לא איכפת ליה

דף קכז ע"ג בקדשי קדשים ששחטן בדרום אי עלו ירדו נ"ב ע"ש וברמב"ם פסולי המוקדשין פ"ג ה' ז' ובלח"מ שם: פ"ח בפרק איזהו נשך ס"ט ע"ב שמין פרה וכו'

דף קכח פ"ח ד"ה אביו ורבו: משאוי ופדיון בספק ובפירוש הרמב"ם: פרק שלישי

דף קכח ע"ב ת"ש ד"ה וכן פסק רבינו ברוך וכו' נ"ב פי' שהכפל של השומר: בא"ד לגבי רב ושמואל ור' יוחנן ס"ל שר"י אינו חולק

דף קכט סי' ז על כל חית הארץ סה"ד נ"ב ועוד י"ל דבא האונס מחמת הפשיעה כיון דעל בעידנא דלא עיילי אינשי היה לו להכניס גם עדרו עמו לעיר (נ"י בשם הראב"ד)

ע"ב ברא"ש להתחסר כשיעור זה נ"ב מן ולא קיימא עד ומסתבר לי אינו מדברי הרי"ף ולפי לשון הב"י בש"ע ח"מ שמעתיק דברי הרמב"ם שאלה ופקדון פ"ז ה' ב' לא כוון הרי"ף לזה וע' מה שכתבתי על הגליון בגמ': הגהות הב"ח ד"ה וגם יצא לו קול שאביו הוליכו נ"ב כן הוא לפי פרש"י בכתובות אבל לפרש"י דהכא הולידו

דף קל פ"ח ד"ה או נעל ופי' רש"י דף לו דאקטנים קאי: ע"ד ברא"ש שמא יבוא המפקיד לתבוע פקדונו נ"ב וגם הוא רוצה להחזירם כדי שיצא מחויב גנבה ואבידה אבל מעות אבידה שאין הדבר תלוי בו להחזירן שהרי אינו יודע בעליהן שמו חכמים דעתן של בנ"א שכל אדם רוצה ללותן לעצמן ולהתחייב באונסין ולא להעמידם בעין (כי מי יודע מתי יבוא בעל האבד' לדרוש מעותיו) ושיהי' חייב בהם בגנבה ואבדה עכ"ל (העתקת הנ"י לשון הראב"ד): פרק רביעי

סי' ח מתני' כיצד משך הימנו פירות גמ' סוף סוף מאן דשדא דליקה לאו שלימי בעי: סי' יד וראי' לדבר מההיא דקידושין נ"ב כן כתב המאור אבל נלכה נא ונראה מה שכתב המלחמת על זה: ת"ש ד"ה כר' יוחנן וכ"כ המ"מ וז"ל: שיוקרא וזולא יש בהם: ודוקא לרב יוקרא וזולא אין בהם: סי'