דבש תמר - ב (רא"ש ) נו

דף צ ע"א דין מי שמלוה לחבירו על המטבע והוסיפו עליו כצ"ל: סי' טו בגמ' דף צז ע"ב בעי רבא: סי' טז בגמ' דף צח אמר רבה: ע"ב שורה יד אפרש לקמן בסימן יט כצ"ל: שורה יט קסטרא או בהר המלך: ע"ג שורה ג ומסיק בגמ' הא כצ"ל: ע"ד שורה לב דלית ליה לרבה מדר"מ כצ"ל

דף צא ע"ב סי' כא בגמ' דף צח ע"ב מתניתין נתן לאומנים לתקן וקלקלו: ע"ד מסוף הסימן למעלה שורה ו וכי אית ביה אונאה כצ"ל

דף צב ע"א שורה כ לקמיה דרב בטבעת הגדולה היתה כצ"ל: סי' כד מסוף העמוד למעלה שורה יד דדוקא בתנם כצ"ל: שורה ג ב' יכולין לסבור כוותי כצ"ל: ע"ג סי' כה מסקינן נ"ב בגמ' דף ק הי ר"מ: ש

דף צג ע"ב סי' כז בגמ' דף ק ע"ב מתניתין הנותן צמר: ע"ג סי' כח בגמ' דף קא איבעיא להו יש שבת סימנין כצ"ל: שורה ח ט הוזל צמר צבוע פי' שאינו שוה יותר מצמר שאינו צבוע כצ"ל: ע"ד סי' כט בגמ' דף קב ע"ב תנו רבנן

דף צד ע"א סי' ל תוס' ד"ה הנותן מעות פסקו שמעינן מהאי שמעתתא כצ"ל: ע"ב סי' לא הגהות הרא"ש סי' יח מעשה בפרגא: שורה ז שלפי דעתו שרצה לשלם לראובן כצ"ל: ע"ג סי' לג שורה ה וכותב לו שמעון שטר מכר בשם לוי כצ"ל: ע"ד מסוף העמוד למעלה שורה יג יב יא וכאשר פרש"י מוכח להדיא בדברי הרמב"ם שכתב וז"ל ואם הותנה עמו בתחלה וא"ל לעצמי אקנה וזה שאכתוב כצ"ל

דף צה ע"א סי' לד בגמ' דף קג רב כהנא. שורה ו ז אי אמרו בשעת המקח כצ"ל. שורה י דסבר עושין אמנה בפירות כצ"ל. ע"ב סי' לו בגמ' דף קד. ע"ג סי' לז פסק הטור נ"ב סימן קכא אם בא בעל הממון. ע"ד שורה כה תוליך לפלוני מעותיו שבידי כצ"ל. מסוף העמוד למעלה שורה כו ישבע הלוה ויפטר עכ"ל הטור כצ"ל: שורה כ כתב ידך היה במגו שטען נאנסו כצ"ל. שורה יד כמו שכתב הטור בסי' הנ"ל בשם תשובת הרא"ש כצ"ל

דף צו ע"ב שורה ב כגון הכא שהלוה בעצמו כצ"ל. סי' לט שורה ט פרק המפקיד דף לו בעובדא. ט"ג שורה כז מדלא אתני ופירש מידי כצ"ל. סי' מ שורה ב דמות כל צורה

דף צז ע"א סי' מא בגמ' דף קה שורה ו דלשמא תייקר לא חיישינן כצ"ל. שורה ז וכתב הטור סי' שסז וז"ל: שורה ט שוה פרוטה והרמ"ה כתב כצ"ל. ע"ב שורה ט אע"פ שגזילה אין כאן מצות השבה. שורה יא דגזילה אין כאן כצ"ל. שורה יז שהגזילה אין כאן כצ"ל. קיצר הסי' שאחריו דין דחומש ממונא הוא. שורה ג ודין היכא כצ"ל: עמוד ד סי' מו בגמ' דף קה ע"ב שורה ו דכפר ביה הוה ברשותו כצ"ל. קיצר הסי' הבא אחריו דין הנשבע להכחיש העד ואח"כ בא עד שני ונשבע גם לשני אבל לא נשבע לשני מצטרפים להוציא ממון ולא לפסלו כן משמע בפנים. סי' מז בגמ' דף קו אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך כצ"ל. שורה יא וכתב הרי"ף והלכתא כרב נחמן כצ"ל שורה כג הנשבע להכחיש את העד העד ואותו שנשבע לו כצ"ל: שורה לג וסוף סוף הבעל דין למה יצטרף עמו כצ"ל

דף צח ע"א סי' מח בגמ' דף קו ע"ב. ע"ב סי' מט מסוף הסי' למעלה שורה יא בשומר חנם קאי נמי אפרשה דאם כסף. שורה י בטענה דשייכא במלוה דהיינו כצ"ל. שורה ט ובין בפקדון אבל בטענה דלא שייכא אלא בפקדון כגון שבועת שומרין כצ"ל: שורה ג' ומשום דבמלוה לא שייכא אלא טענה כצ"ל. סי' בגמ' דף קז ע"ב. ט"ג שורה יא ואפילו הכי חייב כפל כצ"ל סוף הסי' לגבי רב ששת בדיני כצ"ל. סי' נא בעי רמי בר חמא שורה ה ואחר כך: שורה ז פוטרו מן החומש. שורה ט תחייביה חומש. שורה יג עדים הוא דמחייבי ליה כפילא. סי' נג שורה ה רחמנא דלא נשתלמו כצ"ל. שורה ו רחמנא דלא לישתלמו כצ"ל. שורה טז אחר שבועה ראשונה ואין לומר שבאו כצ"ל. שורה אחרונה שבעמוד שנמצא שקרן בשבועה ראשונה כצ"ל. ע"ד סי' גד שורה ו שהפקדון אצלו כיון דשילם כצ"ל. סי' נה בגמ' דף קח ע"ב שורה ז והודאת הגנב היה שפיר כצ"ל

דף צט ע"א סי' נט מסוף העמוד שורה ב ט"כ נראה היכא דליכא כצ"ל. עמוד ג שורה כב לא כתבתיהו אחר שהוא כצ"ל

דף ק ע"א שורה ו גבי תורם משלו על חבירו נ"ב ולפי הגי' שלפנינו במשנה "ויחזיר" פשוט ניחא כיון שהוא אינו מקבלן ממילא חוזרין לבניו או לאחיו. ע"נ סי' סב בגמ' דף קט. עמוד ד שורה יב אלמא דלא תלוי בזה נ"ב מהרש"א מהדורא בתרא מתרץ זה הקושיא

דף קא ט"א סי' סו בגמ' דף קי מתניתין הגוזל את הגר כצ"ל. ע"ב סי' סח בגמ' דף קי ע"ב. דין נתן הכסף שורה ג שתחזור האשם ליהויריב אשם ליהויריב וכסף לידעיה אם קיים כצ"ל. סי' סט שורה ג שיחזיר האשם ליהויריב אשם ליהויריב והכסף לידעיה אם קיים כצ"ל ע"ג ד' סי' ע בגמ' דף קיא: הדרן עלך פ"ט: פרק עשירי

סי' א בגמ' דף קיא. שורה יט דהא ס"ס ממוניה אכליה. ע"ד שורה י ואח"כ נשאת וזכה כצ"ל

דף קב ע"ב סי' ג בגמ' דף קיב. שורה ה ונראה אף היכא שלא כצ"ל. שורה ח אצל שולחני מותרין ישתמש בהן כצ"ל. ע"ג סי' ד שורה לג מ"מ בענין אי פגעו כצ"ל. ע"ד סי' ה שורה ד ה להוציא מידן כצ"ל

דף קג ע"ד סי' ח בגמ' דף קיב ע"ב

דף קה ע"ג שורה מו עד שיודיענו על ידי כצ"ל. ע"ד סי' יג פסק כתב הר"ן שכתב הרי"ף בתשובה בשם רב פלטוי גאון כצ"ל

דף קו ע"ב שורה ד לדינר דר' אבהו ושם כצ"ל. עמוד ג דין דמזמינין שורה ב שליח ב"ד שהזמינוהו פעם ג כצ"ל. סי' יו שורה יא ורבינא לא חש כצ"ל. ע"ד סי' יז בגמ' דף קיג אמר רב יהודה לא קבעינן כצ"ל

דף קז ע"ב דין דאסור ללבוש שורה ז אבל הצורבא דעתו לשמים כצ"ל. ע"ג סי' כ מסקינן בגמ' קיג ע"ב א"ר ביבי בר גידל

דף קח ע"ד שורה ח להעיד על ישראל אם לא שיהיה ישראל עמו. סי' כד בגמ' דף קיד

דף קט ע"א שורה יז סברת הראב"ד בשם הרא"ש. ע"ב מסוף הסי' למעלה שורה טו מן שמעון בעבור כצ"ל. ע"ד מסוף העמוד שורה יד בישראל נ"ב פי' שזאת יודע ברור שלא גנבו אלא ישראל אבל אינו יודע מי הוא אותו ישראל

דף קי ע"ב סי' כח בגמ' קיד ע"ב שורה ז קודם דיבור הקטן כצ"ל וכן הלאה במקום דבר צ"ל דיבור. שורה כא התם אהאי עובדא כצ"ל. ע"ג שורה ה קאמרינן שמעינן מינה כצ"ל. ע"ד סי' ל שורה א כמה נתן בעדם כצ"ל

דף קיא ע"ב סי' לא בנמ' דף קטו מסוף העמוד למעלה שורה ד ג אלא אלוקח. שורה אחרונה ומעל"ד שורה ראשונה ור' יוחנן אמר דין הלוקח עם השני כצ"ל

דף קיג סי' מב בגמ' דף קטז ע"ב. שורה לט ולגבי גייס לחלק נ"ב הני שלשה תיבות איתא כן ברש"י ברי"ף אבל ברש"י בגמ' ליתא וכן בר"נ ליתא אך או במקומן. עמוד ג שורה ו שלי ואיני לוקח כצ"ל. דין שיירא שורה ד ה הדין הוא כשאין יכולין להציל והיכא דמגביה השכיר מציאה בהליכתו הוי לעצמו כצ"ל. מסוף למעלה שורה ז ו אבל היכא שיכולין להציל להדיא אפי' שמעו ממנו כצ"ל. ע"ד שורה יח כדי שיחלוק מהם כצ"ל

דף קיד ע"ב סי' מז מסקינן בגמ' דף קיז רב הונא בר יהודה כצ"ל. ע"ד סי' מט בגמ' דף קיז האי שיתא: מסוף העמוד למעלה שורה יג דמתכוון להזיק כצ"ל

דף קטז ע"א סי' נג בגמ' דף קיח שורה לד וכופר בממון